פורום אוצר החכמה

(מקושר קצת לעניני דף היומי)

שמעתי הגדרה מעניינת באיסור הוצאה בשבת שגדר האיסור הוא סייג לכל המלאכות דכדי לעשות שום מלאכה אחרת צריך לכלים ולחפצים ולכן אסרה התורה הוצאה מרשות לרשות להרחיק האדם מן העבירה שלא יבוא לעשות מלאכות אחרות. ושמעתי שמה"ט הפליגי חז"ל הרבה בחומר איסור הוצאה בשבת ודיברו בה תחלה במס' שבת ותיקנו כל מיני תקנות וגזירות ואף איסור מוקצה הוא אטו איסור הוצאה ועם כל זה גם תיקנו בעירובין שמהני היכר משום שכל יסוד האיסור הוא סייג לשאר איסורים ובמקום שיש היכר לא חיישינן שיבוא לידי האיסור גופא. האם יש שום מקורות לסברא הזאת?

מלאכת הוצאה היתה במשכן ולכן נאסרה וכמו שאר כל המלאכות שהיו במשכן. ומה ראית לחפש טעמים מדוע נאסרה מלאכה זו?

רחמים כתב:מלאכת הוצאה היתה במשכן ולכן נאסרה וכמו שאר כל המלאכות שהיו במשכן. ומה ראית לחפש טעמים מדוע נאסרה מלאכה זו?

אני לא מחפש טעמים אחרים. אני שמעתי שיש אומרים כנ"ל ואני מחפש מי ומי שאמרו דבר זה.

הסברא שאתה אומר נאמרה על ידי הראשונים במוקצה עי' רמב"ם ריש הלכות מוקצה ובעה"מ מלחמות והשגות ראב"ד ריש ביצה
אבל לגבי הוצאה לא נאמרה סברא זו באף אחד מן הראשונים
ותרשה לי להמר על כך שגם לא באחרונים

מעבר לדברים המסתברים שכתבו כאן, בכל מקרה מה שאתה כותב זה טעם לדין ולא גדר וההבדל ברור.

אוצר החכמה כתב:מעבר לדברים המסתברים שכתבו כאן, בכל מקרה מה שאתה כותב זה טעם לדין ולא גדר וההבדל ברור.

אה"נ.

נתברר לי ששם הת"ח שממנו שמעתי ענין זה הוא הרב חיים פרץ גריינוואלד שליט"א מביתר עילית.

אולי אפשר להציע שהמשמעות של 'הוצאה' וחשיבותה כמלאכה היא משום שבכך מתאפשר מקח וממכר,
ומשאסרה תורה את ההוצאה בכלל שאר המלאכות, הגבילה בזה את המסחר בשבת.