פורום אוצר החכמה

מביאים בשם היעב"ץ שפילגש מותרת בימינו,שמעתי שכל גדולי ישראל חלקו עליו
1 מדוע היעב"ץ התיר,האם בגלל שזה היה היתר מקומי לזמנו או בגלל סיבה אחרת
2האם באמת כל חכמי ישראל חלקו עליו

עיין 'שאילת יעבץ' חלק שני שאלה טו.

לצערנו יש כאלה שזה נוגע אליהם הלכה למעשה. וכבר דנו בזה באריכות בכמה מקומות.
מצורף בזה מאמר מכתב עת אקדמות גיליון יז. (יש שם עוד מאמרים בנושא)

גם ראיתי פה

יעקב כהן כתב:לצערנו יש כאלה שזה נוגע אליהם הלכה למעשה. וכבר דנו בזה באריכות בכמה מקומות.
מצורף בזה מאמר מכתב עת אקדמות גיליון יז. (יש שם עוד מאמרים בנושא)

אני מבין שאתה מדבר על אלה שנשותיהם מסרבות לקבל גט, לא מובן מה זה נוגע להם הלכה למעשה. הלא המנהג שלא לקחת פלגש ולנהוג כדעת האוסרים חזק ונתמך ע"י רבותינו הפוסקים אשר מפיהם אנו חיים הרבה יותר בפשטות מהמנהג להמשיך את חדר"ג אחר סוף האלף החמישי בפרט כשאשתו מורדת וכדומה.

כך שאם הם מחפשים משהו לעבור עליו (ואינם יכולים למצוא היתר מאה רבנים כדין הנהוג) יכולים לעבור על מנהג האשכנזים התקיף להמשיך את חדר"ג, ולמה יעברו על מנהג כל ישראל היותר תקיף כדעת הפוסקים לאסור פלגש.

אני לא מיקל ראש בקושי ובצער שיש להם אבל הפתרון הזה הוא צחוק.

אני משער ומקווה שאין כוונתך לנושא המדובר במאמר אקדמות, על הרעיון ההזוי שאלה שחוששים להתחתן כי "אינם רוצים להכנס למחוייבות" ולכן רוצים לחיות בלא חופה וקידושין ולהשתמש לשם כך ב"היתר" פלגש, שהרי זה לעשות פלסתר מתוה"ק.

אני מפנה לתשובה של הרב אברג'ל

אין שום רב בעל אחריות שיתיר פילגש היום, כי זה יגרום ישירות להרס הבית היהודי. במקרים חריגים מתירים לישא אשה על אשתו אחרי שיש הפקדת גט בבית דין.

אכן, ההיתר הזה שהוא היתר מאה רבנים, נהג תמיד בשעת הצורך וכידוע.

שלח כתב:אני מפנה לתשובה של הרב אברג'ל

אחר מחכ"ת של הרב אברז'יל, הרי גם אתה יודע שלא נהגו כן מעולם בגלילות האשכנזים, וחיזרו למצוא היתר לחדר"ג בשעת הצורך ע"י מאה רבנים, ולא פרצו באופן הזה גדרו של עולם ואת המנהג כדעת הפוסקים האוסרים פלגש.

אוצר החכמה כתב:אני משער ומקווה שאין כוונתך לנושא המדובר במאמר אקדמות, על הרעיון ההזוי שאלה שחוששים להתחתן כי "אינם רוצים להכנס למחוייבות" ולכן רוצים לחיות בלא חופה וקידושין ולהשתמש לשם כך ב"היתר" פלגש, שהרי זה לעשות פלסתר מתוה"ק.

לזה כוונתי. אלא שמשום מה הבנת את דברי הפוך מכוונתי.

לא שמתי לב שבעצם את הנושא של חדר"ג לא אתה הבאת אלא שלח, ולכן חשבתי שאתה מתכוון ברצינות בלצערנו.

קראתי את הדברים מלמעלה.

ואכתוב ממה שזכור לי מפעם, לית מאן דפליג על כך, שאם בועל אשה שלא על מנת להכניסה לביתה הרי זו דרך זנות וכפי שכתב הרמב"ם תחילת אישית שאסור לעשות כן לאחר מתן תורה.
ואם אינם חוששים לזנות, א"כ, גם בלי כל התורות של כן פילגש ולא פילגש, מדוע שיצטרכו גט ולכאו' לא שייך אצלם אין אדם עושה וכו' בעילת זנות.
---
עוד יש לדון בזה, מכח מה שאמרו דוד המלך גזר כלה בלא חופה אסורה לבעלה וכו' ומדוע שיהא מותר בפילגשו.

אוצר החכמה כתב:אכן, ההיתר הזה שהוא היתר מאה רבנים, נהג תמיד בשעת הצורך וכידוע.

דומני שבמדינת ישראל חוקקו בזמנו שלוש שנות מאסר על רב שנותן מאה היתר רבנים.
ואם מישהו מצפצץ על החוק בכוחו גם לגרשה בעל כורחה ולזרוק לה גט לחצירה. בלא להיזדקק למאה היתר רבנים.

כתונת_פסים כתב:מדוע שיצטרכו גט ולכאו' לא שייך אצלם אין אדם עושה וכו' בעילת זנות.

לכאו' פשוט שזה כך, שאם לא כן ניתן להכריז לדאבוננו על המון ילודים דין ממזר.

אוצר החכמה כתב:

שלח כתב:אני מפנה לתשובה של הרב אברג'ל

אחר מחכ"ת של הרב אברז'יל, הרי גם אתה יודע שלא נהגו כן מעולם בגלילות האשכנזים, וחיזרו למצוא היתר לחדר"ג בשעת הצורך ע"י מאה רבנים, ולא פרצו באופן הזה גדרו של עולם ואת המנהג כדעת הפוסקים האוסרים פלגש.

שבתי וראיתי שגם הרב אברז'ל מתיר רק כשהוא מתכוון להכניסה לביתה ראה שם בסוף דבריו בזה"ל יש להתיר לו לקחת אשה מיוחדת.

וכן הוא במאמר הראשון שהעלו לכאן מהרב שמואל אריאל שכתב שם בזה"ל.
נבהיר תחילה נקודה בסיסית, שאינה במסגרת הדיון שלנו. דעת הפוסקים, ובכללם המצוטטים אצל זוהר, היא שיש איסור תורה ביחסי אישות אקראיים עם רווקה, גם אם טבלה במקווה, הדיון שלפנינו הוא במצב שאינו אקראי, אלא כאשר קיימת מסגרת קבועה של יחסים בין שני בני–הזוג, והאישה מיוחדת לבן–זוגה בלבד.

כך שאין הם מרוויחים דבר וחצי דבר מן ההיתר של פילגש, ובמקום להתיר פילגש היה להם לחפש להתיר רחדרב"ג וכפי שכתב הרב אוצה"ח.

ואפשר שעניין הפילגש יועיל להם אלא כדי להתחכם עם החוק הפלילי שאוסר אשה על אשה (בקידושין) ואוסר לתת גט בעל כורחה וכנ"ל.

ובאמת שאיני יודע מדוע לא הכלילו בחוק הפלילי לאסור עליו להכניס לביתו פילגש על אשתו, שהרי מטרת החוק הייתה להגן על מעמד האשה.

כתונת_פסים כתב:

אוצר החכמה כתב:אכן, ההיתר הזה שהוא היתר מאה רבנים, נהג תמיד בשעת הצורך וכידוע.

דומני שבמדינת ישראל חוקקו בזמנו שלוש שנות מאסר על רב שנותן מאה היתר רבנים.
ואם מישהו מצפצץ על החוק בכוחו גם לגרשה בעל כורחה ולזרוק לה גט לחצירה. בלא להיזדקק למאה היתר רבנים.

אין חוק כזה- החוק אומר שצריך את אישור הרבנים הראשיים.

אוצר החכמה כתב:כך שאם הם מחפשים משהו לעבור עליו (ואינם יכולים למצוא היתר מאה רבנים כדין הנהוג) יכולים לעבור על מנהג האשכנזים התקיף להמשיך את חדר"ג, ולמה יעברו על מנהג כל ישראל היותר תקיף כדעת הפוסקים לאסור פלגש.

ראו זאת מצאתי בשו"ת מהר"ם פדאווה סימן י"ט (בסוף התשובה). כמדומני שמשמע ממנו שעדיף לעבור על פילגש מלעבור על חדר"ג (אך אינני יודע מה דעתו בדין פילגש), מ"מ במקום שע"פ דין חיבת להתגרש ואיננו יכול לקבל היתר מאה רבנים אולי חשיב כמו מקום מצוה שלא גזר רבינו גרשום ויש להתיר כמבואר בתשובה הנ"ל.

שם כתוב להיפך שעדיף לעבור לקחתה דרך קידושין ולא לחוש לתקנת רבנו גרשם מאשר לקחתה כפלגש (שקורא לזה אכילת בשר תמותה נבילה), כי כפי שכתבת לדעתו במקום מצווה לא תיקן, ואיני יודע איפה ראית מה שכתבת.

(אני מקווה שלא התכוונת לומר מזה שחיפש היתר משום מצווה משמע הא לאו הכי.. )

אוצר החכמה כתב:(אני מקווה שלא התכוונת לומר מזה שחיפש היתר משום מצווה משמע הא לאו הכי.. )

צר לי שנכזבה תקוותך כי אכן לזה התכוונתי (ואני עדיין מתכוון!)

לא יאומן!
הלא המהר"ם פאדווה אינו מרבני האינטרנט שמחפש למצוא היתרים ואיסורים קלים. הוא אינו מתיר דבר האסור ואם שניהם אסורים הלא שניהם אסורים, ולכן אילו לא מצא היתר לחדר"ג לא היה מתיר לו, כמובן שראובן ההוא כשם שעשה בראשונה היה עושה בשנייה, אך זה אין אחריות המהר"ם ע"ז. רק אם מצא איזה היתר התיר לו. אבל איך משמע לך מזה שזו דעתו להתיר של המהר"ם הלא בפירוש כתב ע"ז בשר תמותות נבילות ולא כמעשי הכשרים.

אגב מזה שכתב על חדר"ג במקום מצווה בשר תמותה שחוטה משמע קצת שאפילו שהביא את הרשב"א להתיר במקום מצווה, בעצם לא ס"ל להקל כדבריו באמת במי ששואל ויעשה את מה שאומרים לו, ורק כאן כיוון שהיה עושה גרוע מזה התיר לו.

אוצר החכמה כתב:לא יאומן!

אכן, המציאות היא לפעמים מעבר לכל דמיון:)
אם תוכל להסביר לי על מה נזעקת, אולי יש סיכוי שאחזור בי. לענ"ד לשונו מורה בבירור שלא חלק על מה שהתיר הרב השואל פילגש משום פו"ר ורק כתב שעדיף לעבור על חדר"ג כיוון שהרשב"א כתב שלא תיקן במקום מצוה.
הסיבה שכתבתי "כמדומני" היא בגלל שכתב על זה בשר תמותות נבילות, אבל עדיין דעתי שלשונו נוטה שעדיף להתיר פילגש מחדר"ג.
אגב, מלשונך אשר ציטטתי לעיל מבואר שבא כת"ר להתיר משום שחדר"ג קיל אחרי סוף האלף החמישי דהוא רק מנהג להמשיכו, אבל המהר"ם פדאווה לא הזכיר את זה ועיין בפת"ש שאין זה פשוט לכל הפוסקים שר"ג לא החרים אחרי סוף האלף החמישי.

מאחר שערכת את הודעתך תוך כדי שכתבתי את תשובתי אני משיב על דבריך הנוספים.
מבואר להדיא במהר"ם פדאווה שהנידון היה להתיר לו פילגש משום פו"ר ולא כי ראובן עשה מה שרצה ולא שאל את הרבנים.
אדרבה, ממ"ש כתבת שהמהר"ם לא היה מרבני האינטרנט מוכח כמוני שאם היה אוחז שכל הנושא הוא איסור גמור ודי- לא היה משיב עליו בכלל!!

הלא יאומן כאן הוא לדקדק איזה דקדוק רחוק היפך לשונו המפורשת, ולא ממה שכתב אלא ממה שאולי היה כותב ולטעון שסבר שעדיף זה על זה.

איני יודע מה כוונתך במה שלא כתב שהוא רק מנהג, ולמה צריך לכתוב את זה וכי אם זה מנהג הדבר מותר, הלא המהר"ם פדווא לא בא להגיד מה איסור חמור יותר ומה קל, כי כאמור אין הוא "מתיר אסורים" הוא חיפש שיהיה בשר תמותות שחוטות כלומר דבר שמותר אפילו אם לא בשופי.

ואיפה מצאת שאני כתבתי שבגלל שזה מנהג הדבר מותר, אני רק לעגתי לאותם המחפשים לעבור על איסורים וכתבתי שאם הם מחפשים לעבור על איסורים שיעברו על זה, אבל לא שמותר למישהו לעשות את אחד מהם, ואפילו לא לביטולי הא מקמי הא שזה גדר שלא אומרים אותו בכל מקום.

לגבי תוספת דבריך, אני לא מבין מה יש לפלפל כ"כ כשהמהר"ם כתב ע"ז בשר תמותות נבילות. השואל אולי סבר להתיר פלגש וזה איני יודע מיהו. ומה שענה שאין כאן מחזיר גרושתו זה וודאי דבר אמת ולכן כתבו.

סוף דבר הקןרא את הדברים כהוויתם רואה כך. שהשואל שאיני יודע מיהו סבר שפלגש מותרת, ולכן היה פשוט לו שעדיף על חדר"ג. ולדבריו לא היה ראובן רשע גם בפעם הרשונה בקחתו פלגש, רק מה שהסתפק הוא אם יש בזה מחזיר גרושתו. ולפום שאלתו ענה לו המהר"ם שפשוט שאין בזה. רק כיוון שאיהו גופיה לא ס"ל להתיר פלגש כתב ע"ז שהוא סובר שישאנה בכתובה וקדושין ויתיר לו היתר דחוק לעבור חדר"ג ולא שישא פלגש.

אוצר החכמה כתב:הלא יאומן כאן הוא לדקדק איזה דקדוק רחוק היפך לשונו המפורשת, ולא ממה שכתב אלא ממה שאולי היה כותב ולטעון שסבר שעדיף זה על זה.

א. אני לא מבין מה אתה עונה לי. אם מישהו כותב ש'עדיף זה על זה' הוי אומר ששניהם נכונים רק שזה עדיף. אינני יודע למה זה דקדוק רחוק.
ב. מ"ש היפך לשונו המפורשת ונראה כוונתך למ"ש תמותות נבילות זה נראה לענ"ד דקדוק כיוון שזו רק מטבע לשון וכוונתו שעדיף לעבור על חדר"ג כמ"ש להדיא.
ג. ודאי שלהלכה אין מתירים האשכנזים לעבור על חדר"ג גם במי ששהתה אשתו עשר שנים ולא ילדה וכ"ש בנדו"ד, כל מ"ש היה להעדפה.
ד. מה שהוספת על תוספתי, איני יודע מה לומר הרי מבואר להדיא במהר"ם שהשואל לא התיר פילגש אלא רק משום פו"ר.

למה שהשואל יתיר לו לקחת פלגש על אשתו אם לא משום פריה ורביה.

אגב באותו עניין, רבא לא נשא את בת רב חסדא עד שמתה אשתו כמבואר בתוספות יבמות , ואפילו שידע שהיא מיועדת לו, אפ"ה לא נשא אותה על אשתו, והוא עוד ראייה (אולי הביא את זה שם) למה שטוען הר"ר מרגליות שהקפידו בעצם בישראל מאז ומעולם שלא לישא אשה על אשתו.

אוצר החכמה כתב:למה שהשואל יתיר לו לקחת פלגש על אשתו אם לא משום פריה ורביה.

כי אשתו הסכימה כמבואר בשאלה, ואם הוא סבר שפילגש מותרת אז מה הבעיה? איך שיהיה כוונת השואל לענ"ד מבואר במהר"ם פדאווה שהוא לא התווכח על עצם הרעיון. ושוב, להלכה הרמ"א פוסק דלא כהמהר"ם.

אוצר החכמה כתב:רבא לא נשא את בת רב חסדא עד שמתה אשתו כמבואר בתוספות יבמות

איפה התוספות?

דניאל כתב:איפה התוספות?

מצאתי. ל"ד ע"ב בד"ה דעתאי.

בברכה המשולשת כתב:

כתונת_פסים כתב:

אוצר החכמה כתב:אכן, ההיתר הזה שהוא היתר מאה רבנים, נהג תמיד בשעת הצורך וכידוע.

דומני שבמדינת ישראל חוקקו בזמנו שלוש שנות מאסר על רב שנותן מאה היתר רבנים.
ואם מישהו מצפצץ על החוק בכוחו גם לגרשה בעל כורחה ולזרוק לה גט לחצירה. בלא להיזדקק למאה היתר רבנים.

אין חוק כזה- החוק אומר שצריך את אישור הרבנים הראשיים.

הכניסו את עניין אישור הרבנים הראשיים פורמלי ותו לא, וכמעט אין מציאות היום ברבנות שיתנו מאה היתר רבנים, ויש ל"ע מקרים שמתדיינים בבית דין עשור אם לא יותר, בפרט שהאשה נהנית ממזונות פי כמה וכמה ממה שהייתה מרוויחה לו היו חיים ביחד, ואין לה כל סיבה למהר לקבל גט.

ואילו היה ניתן לקחת פילגש ולא להסתבך עם החוק הרבה מאוד אנשים היו נושמים לרווחה.

---
ובאמת שבבתי הדין החרדים מאיימים על האשה מיד עם היתר מאה רבנים, אך לא כן ברבנות ולא כל שכן בבית הדין למשפחה.

לא הבנתי- אז אין חוק כזה שיש איסור על רב לחתום על היתר מאה רבנים- יש חוק שצריך אישור רה"ר, בדיוק כמו שכתבתי.
היו פוסקים שהתנגדו מאוד להיתר מאה רבנים בזמן הזה מלבד במקרים חריגים (זכורני שיש תשובה מקיפה על כך מהגריא"ה הרצוג)

האם הרב אקסלרוד מיעץ שיהיה פילגש בימינו וזה עדיף מלחתן במקרים מסוימים
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?154769&page=198

יש כאן טעות חמור
גם בזמנינו כשנותנים ההתר מאה רבנים מסיבות שהאישה לא יכולה לקבל הגט או מסרבת וכ"ד אז הבעל נותן או מפקיד את הגט בפני ב"ד ואח"כ מקבל את ההתר מאה רבנים אבל ח"ו שיעבור על חרם דרבינו גרשום לקחת שני נשים וכאן הנידון שיהיה לו שני נשים

תלמיד הגון כתב:יש כאן טעות חמור
גם בזמנינו כשנותנים ההתר מאה רבנים מסיבות שהאישה לא יכולה לקבל הגט או מסרבת וכ"ד אז הבעל נותן או מפקיד את הגט בפני ב"ד ואח"כ מקבל את ההתר מאה רבנים אבל ח"ו שיעבור על צוואת ר"י החסיד לקחת שני נשים וכאן הנידון שיהיה לו שני נשים

צוואת ר"י החסיד? זה חדר"ג!

טעית תקנתי ישר כח

תלמיד הגון כתב:יש כאן טעות חמור
גם בזמנינו כשנותנים ההתר מאה רבנים מסיבות שהאישה לא יכולה לקבל הגט או מסרבת וכ"ד אז הבעל נותן או מפקיד את הגט בפני ב"ד ואח"כ מקבל את ההתר מאה רבנים אבל ח"ו שיעבור על חרם דרבינו גרשום לקחת שני נשים וכאן הנידון שיהיה לו שני נשים

אני לא מבין מה אתה אומר. הוא משליש גט וכתובה אבל כל זמן שאשתו הראשונה לא קיבלה את הגט הוא נשוי לשתיהן.

דניאל כתב:

תלמיד הגון כתב:יש כאן טעות חמור
גם בזמנינו כשנותנים ההתר מאה רבנים מסיבות שהאישה לא יכולה לקבל הגט או מסרבת וכ"ד אז הבעל נותן או מפקיד את הגט בפני ב"ד ואח"כ מקבל את ההתר מאה רבנים אבל ח"ו שיעבור על חרם דרבינו גרשום לקחת שני נשים וכאן הנידון שיהיה לו שני נשים

אני לא מבין מה אתה אומר. הוא משליש גט וכתובה אבל כל זמן שאשתו הראשונה לא קיבלה את הגט הוא נשוי לשתיהן.

בכה"ג אין חדר"ג

בברכה המשולשת כתב:

דניאל כתב:

תלמיד הגון כתב:יש כאן טעות חמור
גם בזמנינו כשנותנים ההתר מאה רבנים מסיבות שהאישה לא יכולה לקבל הגט או מסרבת וכ"ד אז הבעל נותן או מפקיד את הגט בפני ב"ד ואח"כ מקבל את ההתר מאה רבנים אבל ח"ו שיעבור על חרם דרבינו גרשום לקחת שני נשים וכאן הנידון שיהיה לו שני נשים

אני לא מבין מה אתה אומר. הוא משליש גט וכתובה אבל כל זמן שאשתו הראשונה לא קיבלה את הגט הוא נשוי לשתיהן.

בכה"ג אין חדר"ג

לא, אדוני.
ודאי שר"ג אסר גם באופן זה (היעלה על הדעת שכל אחד יוכל לעשות כן???) אלא שנחלקו האחרונים אם צריך לעשות כן גם במקום היתר ק' רבנים או רק במקום שמתירים לו בלא זה, ומנהגינו (לפי הפת"ש בסי' א') שגם בק' רבנים משלישים גט.

לא הבנתי. מבואר באחרונים שהשלשת גט נעשית רק בהוראת בית דין (ובודאי למנהגנו שאין מסדרין גט אלא ע"י סופר בית הדין ובהוראות בית הדין)- וממילא ברור שזה ייערך רק במצב בו אין עבירה של חדר"ג (וכי יעלה על הדעת שבית הדין יתנו ידם לעבור על חדר"ג)

בברכה המשולשת כתב:לא הבנתי. מבואר באחרונים שהשלשת גט נעשית רק בהוראת בית דין (ובודאי למנהגנו שאין מסדרין גט אלא ע"י סופר בית הדין ובהוראות בית הדין)- וממילא ברור שזה ייערך רק במצב בו אין עבירה של חדר"ג (וכי יעלה על הדעת שבית הדין יתנו ידם לעבור על חדר"ג)

נחזור לתחילת הדיון...

תוכן כתב:אין שום רב בעל אחריות שיתיר פילגש היום, כי זה יגרום ישירות להרס הבית היהודי. במקרים חריגים מתירים לישא אשה על אשתו אחרי שיש הפקדת גט בבית דין.

אוצר החכמה כתב:אכן, ההיתר הזה שהוא היתר מאה רבנים, נהג תמיד בשעת הצורך וכידוע.

תלמיד הגון כתב:יש כאן טעות חמור
גם בזמנינו כשנותנים ההתר מאה רבנים מסיבות שהאישה לא יכולה לקבל הגט או מסרבת וכ"ד אז הבעל נותן או מפקיד את הגט בפני ב"ד ואח"כ מקבל את ההתר מאה רבנים אבל ח"ו שיעבור על חרם דרבינו גרשום לקחת שני נשים וכאן הנידון שיהיה לו שני נשים

כת"ר מבין מה הרב תלמיד הגון רצה? אני לא.

כוונתי שלא תאמר שמתרים את החרם רבינו גרשום בהתר מאה רבנים ח"ו
אלא שבהתיר מאה רבנים נותנים לה הגט מקודם ומתגרשת אבל מכיון שלא קבלה את הגט בפועל מסיבה שאינה יכולה לקבל גטה או סיבה אחרת
אז יש התיר מאה רבנים שמתירים לו לישא אישה אחרת אבל אסור לו לחזור לאשתו הראשונה בלי קדושין א"כ כשהוא נושא את אשתו
השניה והוא מקדש אותה כדת וכדין אז כבר אין לו עוד אישה אחרת א"כ אין ע"ז חרם רבינו גרשום
מה שאין כאן בפילגש וד"ל

ואני חשבתי שאת החרם ניתן להתיר ע"י היתר ממאה רבנים...