פורום אוצר החכמה

ידועה שיטת המהר"ל שבכל מחלוקת יש נקודת אמת,ולהלכה פוסקים כצד אחד,מה לגבי מחלוקות כמו הרמב"ם והרמב"ן לגבי האם המלאכים ממש או בחזון,האם צריך להגיד שברור שצד אחד נכון,האם זה היה ממש או בחזון,והאם השיטה השניה היא לא נכונה,או למשל מחלוקת בשבת צח לגבי הקרשים של המשכן,הרי ברור שרק צד אחד נכון,כמו כן שיש מחלוקות עד לימינו בין רבנים גדולים וצד אחד,מתבטא בחריפות כלפי הצד השני כמו,שרי ליה רחמנא,או טעות ברורה,ואפילו מפרסם שהדעה השניה היא שקר,האם גם במחלוקת כזו נגיד אלו ואלו,או שיש גבול לדבר

בכל מקרה המהר"ל כותב שאלו ואלו דא"ח זה דווקא גבי ב"ש וב"ה שזה מצב של מיצוע בין התקופה שלא היה בה מחלוקות כלל לבין התקופה שאחריה. אני כותב מזכרון ואיני יודע כעת לציין למקום שבו הוא כותב את זה

האם לפי זה יצא חידוש שלאחר תקופת התנאים לא נאמר כלל זה,והרי זכורני שמשתמשים בכלל זה עד לתקופת האחרונים שאלו ואלו דברי אלוקים חיים

אולי לא כולם סוברים כהמהר"ל בזה, ואולי גם המהר"ל עיקר כוונתו היא שבדברי ב"ש וב"ה מוכרח להיות שאלו ואלו דא"ח משא"כ אח"כ שזה רק יכול להיות אבל לא חייב להיות.

שמעתי פעם שמה שכתוב שכל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים הכוונה שכיון שאלו ואלו דברי אלקים חיים הרי שדברי שניהם מתקיימים.
וגם הפירוש של אלו ואלו וכו' זה לא דווקא בבת אחת בעולם הזה אלא אפשר שדעה אחת בעולם הזה ודעה אחת לעולם הבא ושניהם אמת בדרך כזו.

המהר"ל בבאר הגולה בתחילתו

ראה בזה ביאור באריכות בקונטרס בענין תורה חדשה מאיתי תצא - ספר השיחות תנש"א ח"ב.