פ' שלח י"ג ל"ג, ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם, ועי' סוטה דל"ה ע"א, אמר רב משרשיא, מרגלים שקרי הוו, בשלמא ונהי בעינינו כחגבים לחיי, אלא וכן היינו בעיניהם מנא הוו ידעי, ולא היא, כי הוו מברי אבילי, תותי ארזי הוו מברי, וכי חזינהו סלקו יתבי באילני, שמעי דקאמרי, קחזינן אינשי דדמו לקמצי באילני, והובא ברש"י כאן, וכן היינו בעיניהם, שמענו אומרים זה לזה, נמלים יש בכרמים כאנשים. והנה לפום רהיטת הגמ' לכאורה קמצי היינו חגבים, וכן משמע מרש"י שם שכ', ולא היו שקרנים בזאת, דאינהו שמעינהו לאמוריים שקורין אותן חגבים.
אכן מדברי רש"י כאן שכתב נמלים, נראה שפירש שקמצי היינו נמלים, וכ"ה ברש"י ברכות דנ"ד ע"ב, קמצי נמלים, ולכך כתב רש"י כאן נמלים. איברא דצ"ע רב דבשבת דק"י ע"ב, פי' רש"י קמצי חגבים, ובתענית דכ"א ע"ב, פי' רש"י קמצי ארבה, שזה חגבים, ובפסחים דט"ז ע"א, פי' רש"י קמצא מין חגב, ובע"ז דל"ז ע"א, פי' רש"י קמצא מין חגב. וא"כ צ"ע האיך המילה קמצי מתפרשת לשני דברים, גם לחגבים וגם לנמלים, ועי' רש"י שבת דע"ז ע"ב ד"ה קמצא, ארבה ול"נ נמלה. (ואין לומר שזה אותו דבר, דהא חגב הוא דבר שמותר באכילה, ונמלה אסורה באכילה). ולחומר הקושיא ע"כ צ"ל בדוחק שקמצי זה רמשים קטנים, וכל פעם מתפרש לפי הענין. (וכגון בברכות הנ"ל, שא"א לפרש חגבים, שאין דרכם לחפור מחילות בהר, רק דרך הנמלים כן). וראה ברש"י יבמות דקכ"א ע"ב, קמצא חגב או נמלה.
עכ"פ איך שלא יהיה, שקמצי מתפרש גם חגבים וגם נמלים, א"כ צע"ג למה כאן רש"י נטה מלשון הכתוב, שכתוב בפסוק חגבים, ופירש נמלים וצע"ג. [ובדוחק היה מי שרצה לומר שכאן רצו להקטין עצמם, לכך פי' נמלים, שזה קטן מחגבים ועי']. שו"ר שהרא"ם (ועוד ספרים) תיקן הגירסא ברש"י לחגבים, או לחנמלים, שזה סוג של חגבים ע"ש.
[ולהנ"ל שקמצי היינו לשון של קטנוניות, יש לפרש אקמצא ובר קמצא חריב ירושלים, שעל הקטנוניות שלהם, שהיא השנאת חינם והמחלוקת חרוב ירושלים, (וגם בר קמצא בכלל, כמו שכתבו הספרים, שהוא היה במחנה אחד עם בעל השמחה), שעל המחנאות והמחלוקת והקטנוניות נחרב ירושלים ודו"ק].