פורום אוצר החכמה

א. האם מותר להציל אדם ע"י שיביישו וילבין פניו ברבים. ב. ומה יהיה באופן שאנו יודעים שהאדם הזה טוב מותו מחייו אם יביישוהו ברבים, האם גם במקרה כזה בע"כ מותר לביישו ועי"ז להצילו. ולמשל מי שמתנכלים עליו אנשי עולם התחתון להמיתו כי שמעו שהלשין עליהם, ואם איש אחר יספר להם ויודיע ברבים שהוא האיש שהם מבקשים אותו הוא איש שחי על כדורים יעזבוהו, כי יחשבוהו סתם לשוטה, ולא יהיה להם תאוות הנקם האם מותר לספר זאת ברבים כדי להצילו. ויש עוד כו"כ דוגמאות.

שורש השאלה:

האם מה שמדמים ביוש ברבים להריגה (מוטב לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש וכו וכו), הוא גם כן בבחינת הוראה למעשה,
או שזה רק דמיון מבחינת פנימיות הדברים.

לגבי האדם עצמו משמע שזו הוראה למעשה שעליו למסור עצמו למיתה ולא לבייש את השני ויש לעיין בזה.

אבל לגבי אחרים לכאור' פשוט שהצלת נפשות ממש קודמת.

וכגון אם יכול להציל או אדם מביוש או להציל נרדף ממש, לכאור' וודאי נרדף ממש קודם.

וכן לעניין חילול שבת, האם זה מותר כדי להציל אדם מביזיון?

הבעיה במקרה שהוצג בשאלה, שכל זה בוודאי, והרבה פעמים מדובר בהערכות גרידא, כך שכאן עלול לצאת שכרו בהפסדו..

זכורני שראיתי פעם שיטה מחודשת (במאירי?) שא"צ להציל מישהו אחר אם הדבר כרוך בבושת גדולה למציל, משום חייך קודמים.

אולי קשור גם לסנהדרין מה. "והכא בהא קמיפלגי: מר סבר בזיוני דאיניש עדיפא ליה טפי מניחא דגופיה, ומר סבר: ניחא דגופיה עדיף מבזיוני".

בעצם זו שאלה כללית האם אפשר לכפות חולה לקבל תרופה שהיא כואבת ביותר וכגון כריתת רגלו ע"מ שלא תתפשט המחלה לעוד מקומות, ומהו אם החולה אומר אם אין לי רגל למה לי חיים.
ומצינו בזה במור וקציעה סי' שכח בשם מג"א סק"ו בשם רדב"ז דכופין אותו וכ' עליה המו"ק דזה כולל אפ' כריתת אבר
וז"ל " בחולי ומכה שבגלוי שיש לרופא ידיעה ודאית והכרה ברורה בהם... כופים לחולה המסרב במקום סכנה, בכל ענין ואופן שנתנה תורה רשות לרופא לרפאותו, כגון לחתוך בשר חי שבמכה ולהרחיב פיה ולהפיס מורסא ולחבוש שבר, אפילו בנטילת אבר וכו', כל כה"ג ודאי עושים לו ומעשים אותו על כרחו משום הצלת נפש, ואין משגיחים בו אם הוא אינו רוצה ביסורים, ובוחר מות מחיים, אלא חותכים לו אפילו אבר שלם אם הוצרך לכך למלטו ממות... ועושים כל הצריך לפיקוח נפש נגד רצונו של החולה, וכל אדם מוזהר על כך, משום "לא תעמוד על דם רעך". " ואין הדבר תלוי בדעתו של החולה יעו"ש .

ויש על דברי היעב"ץ הנ"ל דיון גדול בפוסקי- יעויין בנשמת אברהם וכן מספר מאמרים באסיא

דניאל כתב:זכורני שראיתי פעם שיטה מחודשת (במאירי?) שא"צ להציל מישהו אחר אם הדבר כרוך בבושת גדולה למציל, משום חייך קודמים.

כ"כ מוהרש"ק בחכמת שלמה חו"מ סי' תכו, וכבר השיגו עליו בחריפות.