פורום אוצר החכמה

הנה במ"ב כידוע זעק על זה.
ומ"מ הגרע"י כתב שמנהג הספרדים הוא לא לגלותם, ואיני זוכר מה טעם מצא לכך.

ואולי טעמם ע"פ דברי הרמב"ן בסוף שלח, שזכירת המצוות הוא דוקא ע"י חוט תכלת, וממילא בזמן שאין תכלת אין ענין לגלות.
ומ"מ בשו"ע (סי' ח סע' ח, יא וסי' כד סע' א) מפורש שלא כרמב"ן, שגם היום חוטי הציצית מזכירים את מצוות השם.

וצ"ע עדיין.

אם אין לי טעות האר"י הק' כותב שאין לגלות אותם.

אולי עדיף לחוש את החוטים על הגוף, זה מזכיר קצת יותר..

גאולה בקרוב כתב:הנה במ"ב כידוע זעק על זה.

המעיין היטב במ"ב יראה נכוחה שעיקר זעקתו על מי שמקפלים את הציציות בתוך הכנף.
לפי מה שידוע לי מנהג הישיבות באירופה היה להכניס את הציציות, אבל הדבר צריך בדיקה אצל מומחי הפורום.

גאולה בקרוב כתב:הנה במ"ב כידוע זעק על זה.
ומ"מ הגרע"י כתב שמנהג הספרדים הוא לא לגלותם, ואיני זוכר מה טעם מצא לכך.

ואולי טעמם ע"פ דברי הרמב"ן בסוף שלח, שזכירת המצוות הוא דוקא ע"י חוט תכלת, וממילא בזמן שאין תכלת אין ענין לגלות.
ומ"מ בשו"ע (סי' ח סע' ח, יא וסי' כד סע' א) מפורש שלא כרמב"ן, שגם היום חוטי הציצית מזכירים את מצוות השם.

וצ"ע עדיין.

ככה לא מגיבים על דעת ת"ח בקנה מידה כזה, אתה קראת את כל מה שהוא כתב בענין?
הוא לא חלם ע"ז בלילה או שלף את הפסק הזה מהשרוול שלו, תאמין לי שלא צריך את הלימוד זכות שלך, בלי טובות.

דניאל כתב:לפי מה שידוע לי מנהג הישיבות באירופה היה להכניס את הציציות.

מסופר כי באותן שנים לפני המלחמה שלח אדמו"ר מסוים את שליחיו לישיבות לבדוק מה רמת האידישקייט בישיבות בליטא, והאם מקיימים שם את המצוות כדינן, בהגיע השלוחים של אותו אדמו"ר לישיבת מיר הגדולה ראו כי הבחורים הולכים כאשר ציציותיהם מונחים בתוך הבגדים ולא נראו לחוץ, שאלו הם את הבחורים מדוע אין הם מוציאים את ציציותיהם חוצה, ענה להם אחד הבחורים בלשון חריפה ואמר "כדי שלא יבייש את מי שאין לו", השליחים בתמימותם חשבו שאכן כך הם פני הדברים, ושבו אל רבם להודיע לו שבישיבות לא מקיימים מצות ציצית והבחורים כלל לא לובשים ציצית, אותו אדמו"ר החל מיד להרעיש עולמות ופרסם שבני הישיבות אינם מקיימים מצות ציצית, ונגרם אז חילול ה' גדול.
בהגיע השמועה אל ראש ישיבת קמניץ הגרב"ד כאב למאד את הדיבה שהוציאו על בני הישיבות ועל חילול כבודם של לומדי התורה, ומסופר כי התבטא בביטויים מאד על חריפים על מוציאי הדיבה, ומקובל כי אותם שלוחים שהלכו אז לישיבות לא הוציאו את שנתם.

אבל עובדתית אכן אין תמונות מבחורי הישיבות בליטא כשציציותיהם בחוץ. הנכון?! וכך הלכו.
היום נדמה שדווקא הם בולטים בכך, בגלל שחלק גדול מהחסידים (ואף חסידי אותו אדמו"ר...) הולכים בחלוק עליון המכסה את הד' כנפות.

לא הבנתי כלל וכלל על מה יצא עלי מקודם הקצף, כשאני בדיוק להיפך, כותב סברא, יפה לענ"ד, להצדיק את מנהג הספרדים ע"פ הגרע"י, ע"פ דעתו הרמה של "אביהם של ישראל" רבינו הרמב"ן!!!!

המקור לדעת הגרע"י הוא מדברי האר"י הקדוש, כאמור מקודם, אלא שהגרי"מ הלל הסביר אותם אחרת (יעויין בקונטרסו ויצץ ציץ- שכמדוחמני שולב כסימן בשו"ת שלו- וישב הים)
ויש גם מספר תשובות בצי"א.

האר"י לא דיבר כלל על חוטי הציצית אלא על הבגד, ובשום אופן לא נכון לומר ש"המקור הוא האר"י".
לכן המעין בדברי הגרע"י יראה שעיקר יסודו מהמנהג שנהגו, והביא ספר מאמר מרדכי שאין סברא לחלק בין הבגד לפתילים וממילא מי שאומר שהבגד מוסתר כנ"ל גם החוטים.

האריז"ל כותב שט"ק הוא תחת הבגדים. כל אלה שנהגו את מנהג הספרדים לא עלה בדעתם לחלק בין הבגד לציציות, כמו שלא עלה בדעת כל אלה שהולכים עם הט"ק על הבגדים לחלק חילוק כזה, שהרי וודאי שהמצווה היא בציציות ולא בבגד וא"כ למה הולכים עם הט"ק מעל לבגדים, כי זה לא עלה בדעתם שייתכן לילך עם הבגד מתחת הבגדים והציציות בחוץ. וזה בעצם ברור כי כל עוד שהלכו עם חלוק ולא עם מכנסים וחולצה לא היתה בעצם מציאות להוצאת הציציות ולכן היה ברור להם שהכוונה היא שהכל מתחת לבגדים. (ר"י הלל דוחה את זה, אם זכור לי נכון, שלבשו מעל הבגד התחתון והעליון היה פתוח קצת וממילא הציצו ציציותיהם והבוחר יבחר).

עוד שמעתי שהרב גוסטמן זצ"ל היה הולך בציציות תחת הבגדים וכשנשאל על כך ע"י תלמידו השיב שכל גדולי הדור בליטא נהגו כך כולל הח"ח עצמו.

איך אפשר שמועה על שמועה שהח"ח עשה נגד הלשון החריפה שכתב בספרו?

משנה ברורה סימן ח:
כה) על בגדיו - ובכתבים איתא דט"ק תחת בגדיו וכתב המ"א דעכ"פ צריך שיהיו הציצית מבחוץ ולא כאינך שתוחבין אותן בהכנפות. אך האנשים שהולכים בין העכו"ם יוצאין בזה, ומ"מ בשעת הברכה יהיו מגולין ד"א:
(כו) יראהו - כמה דכתיב וראיתם אותו וזכרתם וגו' ואותן האנשים המשימין הציצית בהמכנסים שלהם לא די שמעלימין עיניהם ממאי דכתיב וראיתם אותו וזכרתם וגו' עוד מבזין הן את מצות הש"י ועתידין הן ליתן את הדין ע"ז, ומה שאומרין שהולכים בין הנכרים לזה היה די שישימו הציצית בתוך הכנף, ואלו היה להם איזה דורון ממלך ב"ו שחקוק עליו שם המלך כמה היו מתקשטין בו לפני האנשים תמיד וק"ו בציצית שמרמז על שם ממ"ה הקדוש ברוך הוא וכדלקמן בסימן כ"ד ס"ה כמה מתכבד האדם הנושא שמו עליו ואמרו חז"ל הזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני השכינה ומשמע מן הכתובים דהיהודים שישארו לעת קץ יהיו מצויינים במצוה זו כמה דכתיב ובאו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי וגו' ואמרו חז"ל ע"ז כל הזהיר במצות ציצית זוכה ומשמשין לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים וכו':

ומבואר בשני הס"ק, שיש 2 דרגות:
א. לכתחילה: בחוץ ממש
ב. הנמצאים בין הגויים: בכנף (כנראה: מקום שנראה להם ולא לאחריני), והעיקר לא במכנסיים.

ואולי מעבירי אותה שמועה ראו את הח"ח ברחוב בין הגויים, ולכן לא ראו ציציותיו.

[לפילפולא בעלמא, והעיקר שאין סומכים על שומעות...]

הגר"ה זאקס גם טוען בבירור שהח"ח נהג בקידוש כשיעור הגר"ח נאה, גם כנגד מה שפסק לדינא.

אוצר החכמה כתב:הגר"ה זאקס גם טוען בבירור שהח"ח נהג בקידוש כשיעור הגר"ח נאה, גם כנגד מה שפסק לדינא.

שמעתי שזה בגלל שמרן הח"ח היה עני ולכן נהג כמו שפסק בעצמו בעניין זה- שמי שמצבו דחוק יכול לסוך על השיעור הקטן

אוהב אוצר כתב:איך אפשר שמועה על שמועה שהח"ח עשה נגד הלשון החריפה שכתב בספרו?

אין לי מה לענות על זה, אני שמעתי זאת מבנו של בעל המעשה.

אוצר החכמה כתב:הגר"ה זאקס גם טוען בבירור שהח"ח נהג בקידוש כשיעור הגר"ח נאה, גם כנגד מה שפסק לדינא.

ואם זכרוני אינו מטעני הוא טוען דברים דומים גם בענין הנידון כאן.

הרבי מליובאוויטש כותב בלקו"ש חכ"ג בשיחה לפ' שלח,
גבי האופן של הציצית, אם בפנים או בחוץ.

ולאחר שמגיע לכאורה למסקנא שצריך להכניס,
כותב שכאשר שאל את חמיו הרבי הריי"צ
הוא אמר לו שנוהגים לילך עם ציציות בחוץ.

לאחרונה העיר לי יהודי אחד שלכאורה ההקפדה להוציא את הציציות בחוץ היתה צריכה לכלול גם את הגדיל, שכן הכל בכלל מצות ציצית, ומדוע בדרך כלל מוציאים רק את הענף ולא את הגדיל?

ולא מצאתי מי שעמד בזה. אך חשבתי סברא, שבאמת הגדיל נלמד מפרשת כי תצא, ושם לא נאמר וראיתם אותו, וקרא דראיתם אותו נאמר על הציצית שהם הענף כמבואר במנחות מב. ולכן עיקר הקפידא על הענף דוקא.

ויש להוסיף דעל פי פשט, עיקר ענין הענף הוא שזה זז כל הזמן ורואים אותו, ועל ידי זוכרים את המצוות, ולכן דוקא בפרשת הענף כתובה הראייה.
וכתיב "והיה לכם לציצית", וצריך ביאור מה בא ללמדנו, ובאברבנאל כתב וז"ל "לציצית", להתדלדל ולהתחבט בפניכם וכנגד עיניכם. "וראיתם אותו", לאות ולסימן לזכור כל מצוות ה' עכ"ל. וכל זה הוא בעיקר תפקיד הענף ולא הגדיל.


ועדיין צריך תלמוד.