פורום אוצר החכמה

ולירושלים עירך ברחמים תשוב...ובנה אותה בקרוב בימינו בנין עולם.

איתא בב"י או"ח סי' קפח: כתב המרדכי בסוף ברכות שמהר"מ היה אומר בונה ברחמיו, והכלבו וארחות חיים כתבו שאינה נוסחא מדויקת לפי שלא תבנה ירושלים אלא במשפט, דכתיב ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. וכתב הב"י, שאם אמר ברחמיו אין מחזירין אותו שכבר מצינו על בנין הבית רחמים בזכריה (א,טז): שבתי לירושלים ברחמים ביתי יבנה בה.

והנה צ"ע בדעת כל בו וא"ח הנ"ל, שהרי בתפילת שמו"ע אנו אומרים: ולירושלים עירך ברחמים תשוב, וכן בברכת העבודה: ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים.

ונראה לחלק, דאף כי בנין הבית יהא במשפט, מ"מ שיבת הקב"ה להשכין שכינתו בתוך הבית יהא ברחמים, וכלישנא דקרא דציון תפדה במשפט אבל השיבה היא ברחמים. והא מילתא דפשיטא שאין הדברים תלויים זב"ז, שהרי בבית שני לא שרתה שכינה, אבל עדיין צ"ע בטעמא דמילתא דהאי חילוקא.

אודה מראש לאשר ינחילני בינה בזה.

אולי אפשר לבאר
כי בקשתינו מהקב"ה שישוב ברחמים והיינו שאף שלא יהיו ראויים וגם שלא יהיה אם לא ביד חזקה אמלוך אלא מתוך רחמים
אבל בברכה שאנו מברכים אותו על הדבר הידוע לנו במציאות שהוא בונה ירושלים (דהיינו שידוע לנו שהוא ודאי בונה ירושלים) בזה ס"ל דאין לומר ברחמיו כי מה שאנו מובטחים עליו הוא שבכל אופן שיהיה תבנה ירושלים וזה ציון במשפט תפדה
 

ובאם נשים לב בנוסח הברכה "ולירושלים עירך ברחמים תשוב ותשכון בתוכה כאשר דיברת" כלומר בקשת בנין ירוש' היא ברחמים אבל השכנת השכינה היא כביכול בתביעה לקיים את אשר דיבר.