פורום אוצר החכמה

שמעתי שהיו דיונים נרחבים, האם שיך למוצא או לבעל האולם או לבעלי השמחה,היכן נמצאים דיונים על כך?

כעין זה, נשאלתי ע"י תלמיד חכם:

אשה קנתה דג בחנות, ובקשה מהדייג שיפרוס לה אותו. הדייג, ערבי העובד ברשת, פתח את בטנו של הדג והחל במלאכה.
לפתע, בתנועה זריזה, הוא הוציא משהו מקרבי הדג, והכניסו בזריזות לכיס הסינר שלו.
האשה שמה לב לכך, ודרשה ממנו להוציא את מה שיש בכיסו על הדלפק. הוא הוציא שרשרת זהב ענקית.
למי שייכת השרשרת? (אין למי להחזיר, היא עתיקה מאוד...)
לאשה? לערבי? למנכ"ל הרשת?

לפענ"ד לערבי. למה לא?

לגבי הדג: נראה לומר שמכיון שמקובל היום שאם העובד מתחיל לפרק את הדג או העוף אז זה שייך לקונה, הראיה: לפעמים בדגי קרפיון [בעונות מסויימות בשנה]
יש ביצים של דג [יש עדות שזה מעדן בשבילם], בודאי ובודאי שזה שייך לקונה ואין מציאות כזו שהמוכר לא יתן לו אותם או יבקש בתמורה כסף. [אל תשכחו שהדג נשקל
לפני כן על כרעיו ועל קרבו].

לגבי הפקק: ידוע שאז הדעה הרווחת שהיתה בקרב פוסקים רבים, שזה שייך לבעל השמחה מכיון שהוא שילם על הכל [היינו כל מה שיצא מחוץ למטבח ודאי]
ואם תאמרו הרי בעל השמחה מסכים לשתות ולאכול ולקחת משהו לדרך [אני לא נכנס לדיון האם מותר לקחת בקבוק לדרך, סגור או פתוח, מישהו יום אחד יפתח אשכול ע"ז...]
על דבר כזה, דעתו לא היתה שהוא מרשה לקחת.

נראה לי שהסיפור האמיתי שהתרחש לפני מס' שנים היה בשבת חתן, [99.9%] ושם לית מאן דפליג שזה שייך לבעל השמחה.

אוהב אוצר כתב:לגבי הדג: נראה לומר שמכיון שמקובל היום שאם העובד מתחיל לפרק את הדג או העוף אז זה שייך לקונה, הראיה: לפעמים בדגי קרפיון [בעונות מסויימות בשנה]
יש ביצים של דג [יש עדות שזה מעדן בשבילם], בודאי ובודאי שזה שייך לקונה ואין מציאות כזו שהמוכר לא יתן לו אותם או יבקש בתמורה כסף. [אל תשכחו שהדג נשקל
לפני כן על כרעיו ועל קרבו].

זה לא דומה למשנה בב"ק גבי משגר פירות לחבירו?