הודעהעל ידי ערבי פסחים » א' יוני 23, 2013 3:46 am
מנח"ש ח"א נג
וכיון שכן נראה פשוט באחד שידוע לעם הארץ ומפריש תרו"מ מפירותיו ע"י זה שנוטל בידו מעט יותר מאחד ממאה וקורא מלה במלה מנוסח ההפרשה וגם מפסיד אח"כ את זה שבידו, דאין זה חשיב כלל הפרשה כיון שאינו יודע שבאמירה זו הוא מחלק אחד מחמשה מפירותיו לאחרים, ואף שדברים שבלב אינם דברים, מ"מ הרי בעינן שיהא פיו ולבו שוין ויבין מה שהוא אומר, ונמצא דבאחד שאנו מסופקים עליו אם הוא יודע מה שאומר הרי זה רק ספק הפרשה, כיון שאם יאמר אח"כ שלא הבין יהי' נאמן ויתברר שמעולם לא זכו הלויים והעניים, וכמו שמבואר בשו"ע אהע"ז סי' כ"ז לענין קדושין שאפילו אם אומר לה הרי את מקודשת צריכים שהיא תבין שהוא לשון קדושין, ואם אמרה שלא הבינה אינה מקודשת כלל, ואף שלדעת כמה רבוואתא היינו דוקא באשה משום דלאו כל הנשים מבינות בלשון הקודש, משא"כ איש אינו נאמן, מ"מ פשוט הוא דלענין נד"ד יש גם אנשים הרבה שאינם יודעים כלל דבזה שהם אומרים מעשר ראשון בצפונו ומעשר עני בדרומו הם נותנים בכך עשרים אחוז מפירותיהם לאחרים. ואף דמבואר בחו"מ סי' ס"א סעיף י"ג במי שטוען בנוגע לכתובת אשתו שהוא עם הארץ ולא הבין כלל כשקראו לפניו את הכתובה דאין שומעין לו, היינו משום דבתחלה היה צריך לומר שאינו מבין ולבקש שיפרשו לו מה שכתוב בכתובה, וכיון שלא אמר כן הו"ל כקבל על עצמו לקיים כל מה שכתוב בשטר כתובה, וכמו"ש שם בסי' מ"ה סעיף ג' דמי שחתם על שטר אף שברור הדבר שאינו יודע לקרות, או יש עדים שחתם עד שלא קראו, אפי"ה כיון שחתם אמרינן דגמר בדעתו להתחייב על כל האמור שם בתוך השטר, אולם כל זה דוקא בכה"ג שיודע עכ"פ שהוא שטר התחייבות, דשפיר אמרינן שגמר בדעתו להתחייב בכל מה שכתוב שם, אבל בכה"ג שאינו יודע כלל שהוא שטר התחייבות, אלא חושב שהוא איגרת שלום, ודאי דלאו כלום הוא, וה"נ גם כאן לצערנו הגדול ישנם רבבות אנשים שאפילו אם נותנים רשות למשגיח הממונה על המעשרות לתקן פירותיהם, הם יודעים רק זה שצריכים להפסיד מעט יותר מאחד ממאה, וגם צריכים לומר איזה נוסח של תפלה, אבל אינו מעלה כלל על דעתו שבאמירתו עושה הממונה על המעשרות בפירותיו כאדם העושה בתוך שלו, והוא מחלק ללוים אחד מעשרה מאלה שבצפון, ולעניים אחד מעשרה מאלה שבדרום, ולכן כמו שהזהירו לענין ביטול חמץ דלא מהני כלל אמירת "כל חמירא" אלא א"כ יודע לפחות ענין הביטול ויודע שמפקיר בכך חמצו, אבל אם אינו מבין כלל וסובר שאומר איזה תחנה ובקשה לאו כלום הוא ועובר בבל יראה ובבל ימצא, כך גם בנוגע למעשר ראשון ועני, אפילו אם בעל הפירות עצמו מבקש מהמשגיח לתקן פירותיו מ"מ אם אינו יודע כלל מאופן התיקון, וחושב שהתיקון נעשה רק ע"י זה שהוא אומר פסוקים או תפלה הנקרא נוסח הפרשה לאו כלום הוא.