פורום אוצר החכמה

כתב היעב"ץ בסידור בית יעקב [הל' ת"ב] וז"ל אלמלא לא היה אלא עוון זה בידינו שאין מתאבלין על ירושלים כראוי, די להאריך גלותינו. רבותי חייבים להרים את הכפפה המציאות היא שאנו כולנו חיים במציאות שטף החיים בלי להקדיש לנושא זה מחשבה, אנשים מתכננים דברים שיקרו בעוד חצי שנה, שנה, שנתיים, ומדברים בשפה כאילו אין הו"א כזו שיבוא המשיח, שיש לפחות צד כזה, וזהו המעכב הגדול, כמו שהעיד היעב"ץ. בדורות עברו היו יהודים בירושלים שבשלושת השבועות היו יושבים ובוכים בחצות היום וחצות הלילה, על החורבן,(כך העידו זקני ירושלים) עכשיו בעוה"ר חיי החומר השתפרו לאין ערוך, וזה גורם להשכיח את הדבר העיקרי שמחמתו מסתובבות עלינו כל הצרות, ומי יודע אם לא כל הגזירות האחרונות ג"כ אינם מחמת דבר זה. אם כל אחד מאיתנו לפני יהיו לרצון היה מוסיף בקשה פרטית לפני כל הבקשות לאבינו שבשמים על הדבר הזה שיבוא כבר משיח צדקנו, הוא היה מגיע, וכמו שאמר הבית הלוי 30,000 יהודי בריסק מחכים איך אני יכול לסרב ולא לבוא.
אני מציע ברשות חכמי ורבני המקום שכאו"א יכתוב כאן לתועלת כולם איזה הרגשה וכדו' בימים הללו על החורבן שיהיה זכרון לעוררנו על הדבר הגדול הזה.

דבר חשוב לאין ערוך
אבל.....
לא הייתי אומר שהוא עד כדי כך.. יש הרבה אנשים שמצפים בכליון עיניים

הרי על זה עורר מרנא הח"ח- שיש ללמוד קדשים וטהרות הלכה למעשה כדי להיות מוכנים- ובזה מתבטאת הציפייה בצורה חדה

כלל פשוט הוא בעולם, שאי אפשר שיהי' רגש בלי התבוננות שכלית.

דוגמא פשוטה: כאשר לאדם אריע איזה אירוע מכאיב ומביש, הנה אם יסחי דעתו ממנו לאו דווקא שיווצר אצלו רגש מהמאורע. אבל אם יבתונן בפרטי האירוע במחשבתו ויעסוק בו שוב ושוב ושוב, בדרך ממילא יווצר אצלו רגש של צער או בושה וכיו"ב.

כך גם בנושא משיח: אי אפשר להגיע לרגש של א) ציפיה ב) ודריכות בלי התבוננות שכלית.

הווי אומר: לימוד יסודי ומסודר של נושא הגאולה השלימה: למה, מדוע, מה מהותה, מה יהי' בה, מדוע צריכים אותה וכו'. ומחשבה על-כך שובה ושוב, הם שיביאו ציפיה והשתוקקות. לימוד על כך שהיא קרובה ויכולה וצריכה וכו', יביא גם דריכות.

אין פתרונות קסם. כמו בכל דבר - צריך ללמוד על הנושא ולהכניס את הראש לדבר.

[וקצת פלא שרואים אברכים רציניים וכו' שהתחנכו בישיבות להבין כל דבר לאשורו ולהתייחס לכל דבר בצורה רצינית, ודווקא כשמגיע לא 'מעיקרי האמונה, ודווקא עיקר שנוגע למעשה בפועל בכל רגע, הנה לו זו בלבד שרמת הידיעות בתוכן ומהות העיקר נשארה כרמת הידיעות של ילד בכתה ו' - מחמת חוסר לימוד על הנושא כנ"ל - הנה כל היחס הזה הוא ממש לא רציני. ומשאירים את העיסוק בנושא לחסידי חב"ד מצד האחד ולציונות הדתית מהצד השני. וחבל.]

יגאל10 כתב:כלל פשוט הוא בעולם, שאי אפשר שיהי' רגש בלי התבוננות שכלית.

דוגמא פשוטה: כאשר לאדם אריע איזה אירוע מכאיב ומביש, הנה אם יסחי דעתו ממנו לאו דווקא שיווצר אצלו רגש מהמאורע. אבל אם יבתונן בפרטי האירוע במחשבתו ויעסוק בו שוב ושוב ושוב, בדרך ממילא יווצר אצלו רגש של צער או בושה וכיו"ב.

כך גם בנושא משיח: אי אפשר להגיע לרגש של א) ציפיה ב) ודריכות בלי התבוננות שכלית.

הווי אומר: לימוד יסודי ומסודר של נושא הגאולה השלימה: למה, מדוע, מה מהותה, מה יהי' בה, מדוע צריכים אותה וכו'. ומחשבה על-כך שובה ושוב, הם שיביאו ציפיה והשתוקקות. לימוד על כך שהיא קרובה ויכולה וצריכה וכו', יביא גם דריכות.

אין פתרונות קסם. כמו בכל דבר - צריך ללמוד על הנושא ולהכניס את הראש לדבר.

[וקצת פלא שרואים אברכים רציניים וכו' שהתחנכו בישיבות להבין כל דבר לאשורו ולהתייחס לכל דבר בצורה רצינית, ודווקא כשמגיע לא 'מעיקרי האמונה, ודווקא עיקר שנוגע למעשה בפועל בכל רגע, הנה לו זו בלבד שרמת הידיעות בתוכן ומהות העיקר נשארה כרמת הידיעות של ילד בכתה ו' - מחמת חוסר לימוד על הנושא כנ"ל - הנה כל היחס הזה הוא ממש לא רציני. ומשאירים את העיסוק בנושא לחסידי חב"ד מצד האחד ולציונות הדתית מהצד השני. וחבל.]

ועיי' עוד בספרי מרנא הח"ח זי"ע.

קודם כל עצה פשוטה: להגיד תיקון חצות, זה עושה המון פה למטה ושם למעלה.

אוהב אוצר כתב:קודם כל עצה פשוטה: להגיד תיקון חצות, זה עושה המון פה למטה ושם למעלה.

הרבה יותר קל 'להתחמק' מעבודה פנימית רצינית המשנה את המהות, בהפניית המחשבה לכיווונים מעשיים. מבלי לזלל חלילה במעלת תיקון חצות.