הודעהעל ידי לייטנר » ד' יוני 26, 2013 12:18 am
השאלה הרבה יותר חזקה מהתירוץ.
מדוע בראובן נזכרים במעשה אבי השבט, ואצל שמעון במעשה אחד מנשיאי בית האב?
מה ידוע לנו על מעשי הקרבה של שבט זבולון יותר משבטים אחרים (והרי הפסוק עצמו אומר: "זבולון עם חרף נפשו למות [והפשט: באותו קרב], ונפתלי [גם הוא חרף נפשו - על פי תקבולת חסרה] על מרומי שדה")?
סברתי בתחילה לענות שזה קשור בסיומת שם השבט, שבשמות כמו מנשה או יהודה היא סיומת בלתי אפשרית (השווה למשפחת ימנה), ובשמות המסתיימים בנו"ן זה הרבה יותר נוח ללשון. אלא שאז הקושיה תהיה על דן ובנימין. בנימין הוא שם מורכב יותר, ובד"כ הסיומת הזו תפרק את שמו ל'בני הימיני'. שבט דן אינו צריך לכל זה שהרי בנו חושים/שוחם הוא בנו היחיד, ולכן ציון השם בה' וי' מופיע כבר על כל השבט.