פורום אוצר החכמה

האם מכירה לזמן הוי מכירה או לא? ואם כן למה לא סמכו הרבנים על זה לגבי שמיטה?

למכירה לזמן קוראים שכירות
בבא מציעא דף נו עמוד ב

בעי רבי זירא: שכירות יש לו אונאה או אין לו אונאה? ממכר אמר רחמנא - אבל לא שכירות, או דלמא לא שנא? - אמר ליה אביי: מי כתיב ממכר לעולם? ממכר סתמא כתיב, והאי נמי ביומיה מכירה היא.
וזה למעשה היתר המכירה שמוכרים השדה לגוי בשנת השמיטה על דעת שיחזיר אותה לאחר השמיטה, ויש בזה כמה פיקפוקים האם מותר למכור לגוי קרקע בארץ ישראל ועד כמה המכירה היא רצינית ולא הערמה העלמה וכדומה והאם יש להקל בכל זה לעינין שמיטה דרבנן.

מפורש ברמב"ם ובשו"ע, מה בין מכירת לפירות למכירה לזמן וכו'. ודאי שחלה מכירה גמורה.
אבל לגבי שמיטה יש איסור לא תחנם דאורייתא, ואה"נ דאי עביד מהני, זה הכל אם בעל הקרקע בעצמו מוכר.
אבל היות ומוכר על ידי שליח (הרב הראשי, או נציג הרבנות) אין שליח לדבר עבירה דלא תחנם, ממילא בטלה כל השליחות כמבואר בפוסקים, ולכן המכירה לא חלה בכלל.

אחרי מחכתר"ה, יעיין בדברי כל הפוסקים (ולא רק חלקם) ויראה שהדבר נדון בהרחבה

שלא יובן מדברי שבאתי להכנס בין ההרים הגבוהים.
אילו היה פותח האשכול שואל "מה צדדי המחלוקת" או "מה הדעות" וכדומה, הייתי אמור לפרט את שני הצדדים. ולא עניתי אלא לגבי השאלה אשר שאל - מה דעת הרבנים האוסרים.
שיש מתירים זה ידוע, ולא זה הנידון. כך להבנתי.

מכירת חמץ היא מכירה לזמן?

למיטב ידיעתי מכירת חמץ היא מכירה חלוטה, ובמוצאי פסח רוכשים את הכל בחזרה במכירה מוחלטת הפוכה, מהגוי ליהודים.

במנחת חינוך מצוה י"א [אות ט'] הביא מחלוקת ראשונים אם מכירה לזמן הוי מכירה או לא. והביא שם ששיטת הרמב"ם שמכירה לזמן הוי מכירה ולפי זה שומר שיש לו חמץ של חבירו והגיע זמן הביעור יש לו למוכרו לזמן.