הודעהעל ידי ברזילי » ג' יולי 16, 2013 11:59 pm
אינני מבין את דברי שניכם כלל. אני כבר לא רוצה להניח שום דבר לגבי מה חושב הרב אוצה"ח (כי כבר כמה פעמים חשבתי שהבנתי, ואז חזרנו לאמירה הכללית והמוסכמת שכל דברי התורה אמת, אמירה שאמנם תמיד כדאי לחזור ולשנן אותה, אך אינה תורמת כל כך לדיון הזה, להבנתי לפחות. לפני קריאת כל תגובה מכאן ולהבא אומר ז"פ בכוונה "הרב אוצה"ח מאמין שכל דברי התורה אמת" וכך לקצר בכתיבה). לכן אדבר באופן היפוטתי על מי שאומר ש(חלק מ)דברי חז"ל בנושאי חכמת הטבע נלקחו מחכמי אוה"ע שבזמנם, או עכ"פ נאמרו לפי הבנת חכמי הטבע דאז. לדוגמא בעלמא, נשתמש בדוגמא של כינים הנולדות מן העיפוש עליה דיבר הרב דסלר.
כעת, יש כמה אפשרויות להבין טענה זו:
א. חז"ל קבלו במסורת מסיני, או ברוה"ק וכדומה את העובדה ש"כינים נולדות מן העיפוש", אך משמעות מילים אלה מעולם לא הייתה כפשוטן אלא היא רומזת לסודות עליונים, וא"כ היא תורה ככל דברי חז"ל מן הקבלה או מרוח קדשם.
ב. חז"ל קבלו במסורת מסיני, או ברוה"ק וכדומה את העובדה ש"כינים נולדות מן העיפוש", המשמעות של המסורת הזו היתה רק כמשל לסודות עליונים, אבל חז"ל אמרו אותה גם כדי שנבין ממנה ידע מדעי כפשטה (שהוא דווקא לא נמסר במסורת או ברוה"ק).
ג. חז"ל קבלו אמירה זו מחכמי הטבע של זמנם, או מחכמתם שלהם בחכמת הטבע, והתכוונו למסור את הידע המדעי הזה, אבל ניסחו אותו באופן שירמוז גם לסודות עליונים.
ד. חז"ל קבלו אמירה זו מחכמי הטבע של זמנם, או מחכמתם שלהם בחכמת הטבע, והתכוונו למסור את הידע המדעי הזה (משום שהוא נצרך להלכה, או מסיבה אחרת), ותו לא.
לא הוספתי את האפשרות הנוספת - (חז"ל קבלו במסורת מסיני, או ברוה"ק וכדומה את העובדה ש"כינים נולדות מן העיפוש", גם כפשוטו), משום שלפי זה כמעט בלתי אפשרי לומר שממצא מדעי זה אינו נכון, וכי קבלנו במסורה או ברוה"ק דברי טעות ח"ו, לכן הסובר כדברי הרב דסלר שבמציאות אין כינים נולדות מן העיפוש אינו יכול להחזיק באפשרות כזו.
לדעתי אפשרות א מופרכת לחלוטין, משום שאם כל תוכן המשפט הוא הסודות, לא ברור מה הקשר שלו להריגת כינים בשבת, אבל אולי יש מי שחולק על זה. אפשרות ב (לפיה אגמרה רחמנא למשה "כינים נולדות מן העיפוש" בכוונת סוד הענין, ורק בדורות מאוחרים אמרו את המשפט באופן של חכמת הטבע) נשמעת מאד רחוקה בעיני, במיוחד שאין כל סיבה לומר מהלך כזה. במיוחד זה קרוב לבלתי אפשרי במקרים בהם חז"ל אומרים בפירוש שהמשפט הטבעי נמסר להם ממקורות חוץ, כגון "אמרה לי אם" וכדומה, שאז, גם אם נניח שחז"ל רמזו בהם סודות, קשה מאד לומר שעצם הנוסח נמסר להם בקבלה או ברוה"ק.
כעת, לפי הבנה ג או ד, מי שמשנן לבנו "כינים נולדות מן העיפוש" ומבאר לו את הענין ע"פ פשוטו, מסר לבנו מידע שמקורו הוא בחכמי האומות. הוא היה יכול למסור לו בדיוק את אותו מידע, עם אותה משמעות ותוכן, מתוך קריאה בספרי חכמי יוון. מה שכתבתם, כאילו "הקב"ה מסר לנו בתורתו" ענין זה, פשוט אינו נכון לפי הבנה ג או ד. המשפט הזה, כשלעצמו, אינו מכתבי הקודש או מן המסורה, והועתק מילה במילה מן האנציקלופדיה אל הש"ס. כשאדם בזמן הראשונים אמר לבנו ידיעה זו, היה זה חסר משמעות לשאול האם הוא אומר זאת משום שזה כתוב בתורה, או משום שזה ידע מדעי מקובל (בדיוק כמו שמי שיאמר בזמננו לבן שלו ששפנים גרים בסלע, או שבים יש מים, כמשפט בפני עצמו ללא שום הקשר (ונניח שלא בנוסח הפסוק, אלא רק התוכן). אין כל כך טעם לשאול, וגם לא דרך לענות, האם הוא מוסר לו דברי תורה או ידע טבעי.
מה אם כן הופך את מסירתה של עובדה זו (כשלעצמה, ללא שום הקשר של הבנת סוגיה אחרת וכדומה) לתלמוד-תורה? האפשרות היחידה שאני רואה כאן היא שלפי הבנה ג, העובדה שחז"ל רמזו במשפט הזה סודות הופכת אותו לתורה בחפצא גם כלפי מי שלא מבין את הסודות ומפרש לעצמו את המשפט אך ורק לפי תוכנו הפשטי. ואז מוצדק לומר, בערך כמו שאמרתם "הקב"ה מסר לנו סוד בתורתו, שחז"ל רמזו אותו במשפט של חכמי הטבע כדלהלן". אבל לדעתי, אם חז"ל לקחו משפט מאנציקלופדיה של זמנם, ורמזו בו סודות, אמירתו של המשפט ללא הבנת הסוד עדיין איננה בגדר ת"ת (כשם שאם יש מי שדרש סודות בפיסיקה מודרנית, כמו שהציע הרב דניאל שיש אכן סודות כאלה, זה לא הפך לימוד פשטי הענינים של הפיסיקה לת"ת). אולי על נקודה אחרונה זו יש מי שיחלוק, רק שלא הבנתי עדיין את טעמו.
בקיצור, אני שואל האם אב שאומר לבנו בסתמא, ללא שום הקשר, "השמש שוקעת מדי יום במערב" בכוונת פשוטם של דברים קיים מצות ת"ת?