פורום אוצר החכמה

על איזה פשע צריך כפרה בשנה מעוברת, ומה ענינה המיוחד של שנה מעוברת,האם יש בה יותר הנהגת דין או חסד

כפרת פשע
סידור רב עמרם גאון איתא ולכפרת פשע, ואילו הרוקח (א' קיח) וסידור ר"ש מגרמייזא (עמ' קצג) ליתא,

וכתב הא"ר תכג ו- ביש נוסחאות כתב בשנת עיבור ולכפרת פשע, ושמעתי טעם דיש י"ב לשונות (נגד) לטובה ולברכה וכו' נגד י"ב חדש, לכך אומרים עוד ולכפרת פשע נגד עיבור. ואני לא מצאתי נוסחא זו באבודרהם ושום מקום, גם טעם י"ב לשונות הנ"ל לא ראיתי. ובאמת בכל חדש צריכין לכולן, ועיין סי' תכ"ב סעיף ב' [סק"ב]. ולנוסחא זו ראוי לאומרו בכל חדשי אותו שנה, כמו שאומרים י"ב לשונות בכל חודש, וכן משמע לישנא דנוסחא בשנת עיבור ולא נקט בחדש עיבור.

לענ"ד - אין ענין לכפרת פשע מיוחד לשנה מעוברת אלא רצו להוסיף והוסיפו נוסח קיים דיש נוסחאות שתמיד אומרים ולכפרת פשע ודו"ק

כפרת פשע- הביאו יוסף אומץ תרצא מקו"ח לחוות יאיר ומנהגי וורמידיא, לומר הוספה זו רק באד"ב.

הביאו בשם האר"י דשנה ממעוברת מסוגלת לכפרת פשע [עיקר ענין שובבים בשנה מעוברת]

הביאו בעלונים כל מיני טעמים מדורות האחרונים על כפרת פשע [מרגליות הים ע"פ גמ' סנהדרין יב ב]

אכן בדברי המקובלים מבואר ששנת העיבור מתנהגת במדת הדין, וכמו"כ גם מסוגלת יותר לתשובה, וזוהי הסיבה שבשנה מעוברת מוסיפים שני שבועות לשובבי"ם ת"ת.
מלבד זאת שעיקר ימי שובבי"ם ת"ת נתקנו בעיקר לשנת העיבור, כפי שתחזינה עיני הקורא בשל"ה הק'.

לי ידוע שעיקר הטעם הוא ששנה מעוברת מסוגלת לתקן את פגמי יסוד, וכשאמצא את המקור אביאו בל"נ.
והגר"ח קנייבסקי פירש בשקל הקודש (הלכות קידוש החודש פרק ד): "ולכן אנו אומרים במוסף בשנת העיבור לכפרת פשע שמא עיברו את השנה שלא כדין כמש"כ המפרשים".
אלא שלי הק' צ"ע על טעם זה, א"כ מדוע אומרים כן גם בחודשי החורף [ולחלק מהדעות רק בחורף], קודם העיבור?

מצו"ב מאמר בענין (חלק מהדברים הוזכרו כבר לעיל)

ראה מאמר מקיף מאד בענין זה מאת הגאון רבי ברוך כ"ץ שליט"א בספרו "דברי יוסף"
[עמודים קפ"ו - רו] נמצא באוצר ובה"ב. ויונעם לכם.

כאן הספר המופלא של הרב כץ
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?164969&&page=201

עיין שו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' קפד.

שמעתי כעת מגאון אחד שכתב הגר"א בספרא דצניעות פ"ב "ושנת החמה יתירה על שנת לבנה עשרה ימים ואלו הן עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ ימי העבור', ואמר לפי זה שיש בזה בנותן טעם מדוע אומרים ולכפרת פשע בשנת העיבר, שחודש העיבור הוא מורכב כולו מימי עשי"ת.

מטו בי מדרשא משמיה דהגה"ק ר' שלו' מבעלזא ז"ל רמז בפסוק "כי לולא התמהמנו כי עתה שבנו זה פעמים" - שאם התאחר אדם מלשוב בתשובה בחודש אלו"ל יכול הוא לעשות תשובה כשיש ב' אדרים [- "פעמים"].

שמעתי בעניין על דרך ההלצה, שכאשר הזמן חורף ארוך עלולים להתייבש קצת, ומכאן הבקשה על כפרת הפשע

על הטעם שהביאו האחרונים שמוסיפים "לכפרת פשע" מחשש שמא עיברו השנה שלא כדין ואכלו חמץ בפסח ח"ו, אתמה תרתי:
חד, מדוע מפסיקים בר"ח ניסן, היו צריכים להתחיל אז [וכבר הקשה כן לעיל הרב איש רגיל].
ועוד, שהרי הנוסח הרגיל הוא "למחילת חטא ולסליחת עוון", ובשנה מעוברת מוסיפים "ולכפרת פשע", וידוע שפשע חמור הוא מחטא ועוון, שהוא מרד ולא רק כמזיד (כפי שפירש"י שמות ל"ד, ז'), וכי חמורה היא שגגה זו של טעות בחשבון השנה, כמרידה ח"ו, שצריכים אנו עליה כפרת פשע?

מה עם אתם אפי' שוגגים

הכתב והמכתב כתב:מה עם אתם אפי' שוגגים

אשטארקע קשיא!

איש רגיל כתב:והגר"ח קנייבסקי פירש בשקל הקודש (הלכות קידוש החודש פרק ד): "ולכן אנו אומרים במוסף בשנת העיבור לכפרת פשע שמא עיברו את השנה שלא כדין כמש"כ המפרשים".אלא שלי הק' צ"ע על טעם זה, א"כ מדוע אומרים כן גם בחודשי החורף [ולחלק מהדעות רק בחורף], קודם העיבור?

וביותר קשה שהרי מבואר הרבה בש"ס (עי' רמב"ם הל' קידוש החודש פ"ב ה"י) שאף כשטעו בי"ד בקביעות החודש, אפ"ה החודש נקבע לפי דבריהם. ועי' ירושלמי (כתובות פ"א הל"ב) שטבע הבריאה משתנה בעת שקובעים בי"ד את החודש. וצ"ע.

ועוד גבי ולכפרת פשע - עי' שו"ת ויצבר יוסף סי' מ"ד, שו"ת דברי ישראל (ר"י וועלץ) ח"ב יו"ד סי' ס"ד. ועוד רבים הארכו ע"ז.

לא הבנתי מה קשה על מה שהביא הגר"ח [ממפרשים שקדמוהו]. וכי מי אמר שהעיבור לא תופס? תופס, ואעפי"כ אם היה שלא כדין צריכים כפרה. מאי שייטיה האי להאי.
ומקור הדברים הביאו המפרשים מגמרא סנהדרין יב, ב שחזקיה המלך עיבר השנה מפני הטומאה, או שעיבר בשלושים של אדר, או שעיבר ניסן בניסן עיי"ש - כל חד מאלה הוא שלא כדין, ואף שהעיבור תופס, כי אתם אפילו מזידין, והפסח שעשו עשו כדין, עכ"ז ביקש כפרה על עצמו ועל הציבור על מה שעיבר שלא כדין "כי התפלל חזקיהו עליהם לאמר ה' הטוב יכפר בעד". וכמו שחזקיה נקט לשון כפרה כך אומרים אנו בתפילה לכפרת פשע.

ואדרבה, דוקא לשיטה זו מבקשים כפרה רק בחודשים שבהם מעברים, אבל משנכנס א' ניסן וכבר לא מעברים שנה, אין כעת על מה לבקש כפרה, כי כעת זהו זמן שכבר לא מעברים בו. וביקשנו כבר כפרה בחודשים שבהם מעברים.

ואף שהעיבור שלנו הוא על פי חשבון, וא"כ מה יש לבקש כפרה הרי שום בי"ד לא עמד כעת ועיבר את השנה, אבל אדרבה, דוקא משום שזהו לפי חשבון ואילו היו מקדשים ומעברים על פי בי"ד יתכן שלא היו מעברים שנה זו [ולמשל לא מעברים שנה שביעית, והנה אנו כיום הזה בשנה שביעית מעוברת] לכן מבקשים כפרה - באותם חודשים שבהם בי"ד מעברים שנה.

מה ששאלו מדוע מזכירים כאן פשע שהוא החמור מכולם אכן שאלה. [אם כי אנחנו בזה "מזידים", כי אנו מעברים לכתחילה על פי חשבון ולא שטעינו באיזה עיבור על פי בי"ד, אלא לכתחילה "במזיד" אנו קובעים עיבורים לכל השנים. אבל עדיין לשון פשע שהוא מרד נשאר קשה]. ואולי כי כבר אמרנו חטא ועוון בנוסח הקבוע לכל השנים, וכדי שלא תהיה כפילות כשאנו מוסיפים כפרה לכן אומרים אצל הכפרה פשע. ואולי גם יותר מצוי לשון כפרה אצל פשע ונוקטים את הלשון המצוי.

בין החכמים כתב:על הטעם שהביאו האחרונים שמוסיפים "לכפרת פשע" מחשש שמא עיברו השנה שלא כדין ואכלו חמץ בפסח ח"ו, אתמה תרתי:
חד, מדוע מפסיקים בר"ח ניסן, היו צריכים להתחיל אז [וכבר הקשה כן לעיל הרב איש רגיל].
ועוד, שהרי הנוסח הרגיל הוא "למחילת חטא ולסליחת עוון", ובשנה מעוברת מוסיפים "ולכפרת פשע", וידוע שפשע חמור הוא מחטא ועוון, שהוא מרד ולא רק כמזיד (כפי שפירש"י שמות ל"ד, ז'), וכי חמורה היא שגגה זו של טעות בחשבון השנה, כמרידה ח"ו, שצריכים אנו עליה כפרת פשע?

חודש העיבור הוא חודש אדר,
והשנה למניין בני ישראל הוא מניסן עד ניסן, אלא שלפני ר"ה אין מעברין את השנה

בין החכמים כתב:הנוסח הרגיל הוא "למחילת חטא ולסליחת עוון", ובשנה מעוברת מוסיפים "ולכפרת פשע", וידוע שפשע חמור הוא מחטא ועוון, שהוא מרד ולא רק כמזיד (כפי שפירש"י שמות ל"ד, ז'), וכי חמורה היא שגגה זו של טעות בחשבון השנה, כמרידה ח"ו, שצריכים אנו עליה כפרת פשע?

הלום שאלתי את הגאון הגדול רבי נתן קופשיץ שליט"א, והשיבני שיש לומר שכאן פשע הוא לא במשמעותו כבמקרא, אלא כלשון חז"ל, שבלשונם "פושע" הוא "מתעצל".
ואמר שבדרך החידוד ניתן לומר שעצם זה שאנו מעברין השנה ע"פ החשבון ולא ע"פ סנהדרין, הוא כמתעצל, וייתכן מאוד שעיברנו שלא כדין, ולמשל בשנה זו שהיא שביעית, שסנהדרין לא היו מעברין אותה, ואפשר שעל זה אנו מוסיפין "לכפרת פשע".
ולרובי הדברים כבר כיון הרב צופה ומביט, ואיישר חילו.