פורום אוצר החכמה

בנושא זה ראיתי לכאורה חלוקי דעות בין האחרונים:

בנפש החיים בסוף השער הראשון מביא כי האבות קיימו את התורה כי ידעו שהמצוות פועלות בעולמות העליונים וכו'

לעומת זאת בקדושת לוי בליקוטים וכן בקדושה לפורים (כמדומני) מביא בהסבר דברי בעל ההגדה - "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה" כי האבות קיימו את התורה כי היו בדרגה כ"כ גבוהה (וכן גם עמ"י לפני מתן תורה) כמו האדם לפני החטא והאברים הרוחניים שלהם הרגישו צורך לקיום המצוות כמזון רוחני כמו שאצל כל אדם האברים הגשמיים תאבים למזון גשמי. משמע שקיימו לצורך "עצמם" ולא לצורך פעולה בעולמות העליונים.

כך גם מופיע בשם משמואל בשם אביו האבני נזר ששואל כיצד מעשי המצוות בעולם הגמי משפיע בעולמות עליונים רוחניים? ותרוצו: כי היות והאדם מצווה על המצוות ושלוחו של אדם כמותו אם כן האדם המקיים את המצוות על פי צווי הקב"ה מקבל את כוח המשלח (הקב"ה) ובכוחו לפעול ברוחניות. משמע שוב כי לפני מתן תורה לא היה כוח במצוות לפעול בעולמות העליונים.

שאלותי ובקשתי:
האם יוכל מישהו להפנות אותי לדיון בנושא אצל הראשונים?
האם זו אכן מחלוקת בנושא?
אם כן, האם זו מחלוקת עקרונית בין החסידים והמתנגדים או שמא במקרה עלה בידי המחברים הנ"ל הנמצאים משתי הקצוות?

בחושךאור1 כתב:כך גם מופיע בשם משמואל בשם אביו האבני נזר ששואל כיצד מעשי המצוות בעולם הגמי משפיע בעולמות עליונים רוחניים? ותרוצו: כי היות והאדם מצווה על המצוות ושלוחו של אדם כמותו אם כן האדם המקיים את המצוות על פי צווי הקב"ה מקבל את כוח המשלח (הקב"ה) ובכוחו לפעול ברוחניות. משמע שוב כי לפני מתן תורה לא היה כוח במצוות לפעול בעולמות העליונים.

אין זו ראיה שלפני מתן תורה לא היתה שליחות, כיון שדין הוא שזכין לאדם שלא בפניו וזכיה מדין שליחות וכיון שברור שרצון ה' שיעשו את מצוותיו גם לפני מתן תורה - כל המקיימן נחשב כשליח ומקבל את כח המשלח.