פורום אוצר החכמה

לשיטת השו"ע הרב שאין יוצאים חובת לימוד התורה, האם כתיבה כדיבור?

מהיכא תיתי?

שולחן ערוך הרב הלכות תלמוד תורה פרק ב

וכל אדם צריך ליזהר להוציא בשפתיו ולהשמיע לאזניו כל מה שלומד בין במקרא משנה ותלמוד אלא אם כן בשעת עיון להבין דבר מתוך דבר וכל מה שלומד בהרהור לבד ואפשר לו להוציא בשפתיו ואינו מוציא אינו יוצא בלימוד זה ידי חובת מצות ולמדתם אותם וכמ"ש לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו וגו' וכמו בכל המצות התלויות בדבור שאינו יוצא בהן ידי חובתו בהרהור אלא אם כן שומע מפי המדבר שהשומע כעונה בפיו.

מדוייק מדבריו שרק אם אפשר לו להוציא בשפתיו אינו יוצא בלא זה אבל אם אי אפשר לו יוצא גם בלא זה.
ועיין עוד בסוגיה זו בשו"ת יביע אומר חלק ד - אורח חיים סימן ח

עי' שו"ע הרב או"ח סי' מ"ז ס"ג לענין ברכת התורה על כתיבה שאין לברך כיון שדומה להרהור בדברי תורה עי"ש. ומבואר שאינו מחלק בזה.
ובעיקר שיטתו שאין יוצאים בהרהור חיוב דברי תורה, העירו מכבר שמפורש בראשונים שלא כדבריו, עי' ריטב"א ברכות דף ט"ו כתב להדיא שיוצאים יד"ח הלימוד בהרהור בלבד.