הגהת הרמ"א הראשונה לשולחן ערוך
פורסם: ד' יולי 31, 2013 12:18 pm
בהגהת הרמ"א כתוב ששיויתי ה", הכוונה שה" נמצא בכל מקום, אבל במקור שמביא מהרמב"ם מדובר שהמלך הוא השכל, כיצד ליישב הדבר?
הרמ"א כתב:שויתי ה' לנגדי תמיד, הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים. כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול; ולא דיבורו והרחבת פיו כרצונו, והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדיבורו במושב המלך. כל שכן, כשישים האדם אל ליבו שהמלך הגדול, הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו, כמ''ש אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה', מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד.
הרי שכתב הרמב''ם להדיא שהקב''ה משקיף עלינו וכמ''ש הרמ''א.הרמב"ם כתב:אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול; ולא דיבורו והרחבת פיו כרצונו, והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדיבורו במושב המלך. ומפני זה מי שיבחר בשלימות האנושי, ושיהיה איש האלקים באמת, יעור משנתו וידע שהמלך הגדול המחופף עליו והדבק עמו תמיד, הוא גדול מכל מלך בשר ודם, ואילו היה דוד ושלמה. והמלך ההוא הדבק המחופף, הוא השכל השופע עלינו, שהוא הדבוק אשר בינינו ובין הש''י, וכמו שאנחנו השגנוהו באור ההוא אשר השפיע עלינו, כאמרו בארוך נראה אור, כן באור ההוא בעצמו, הוא משקיף עלינו, ובעבורו הוא תמיד עמנו משקיף ורואה, אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה', והבן זה מאוד. ודע כי כאשר ידעו זה השלמים, תגיע אליהם מן היראה והכניעה ופחד השם ויראתו ובושתם ממנו וכו' משום מלא כל הארץ כבודו וכו' שאנחנו תמיד בין ידי השם ית' ולפני שכינתו נלך ונשוב וכו' להיות השכינה מחופפת על האדם ומסוככת אותו וכו'
ומה שנקט שהמלך הוא השכל השופע עלינו – הדביקות ביננו – אור ה', אולי י''ל שאין מדבר בעצמותו ית' אלא במידותיו.
כ''ז לפי נוסח ן' תבון, וכידוע שאין לדייק בתרגומים. אולי לפי נוסח תרגומים אחרים (אין תח''י) יש ליישב אחרת.