פורום אוצר החכמה

בגיטין דף נ"ד מבואר באחד שאמר ס"ת שכתבתי אזכרות שבו לא היו לשמן, והשיב לו רב אמי אמר ליה נאמן אתה להפסיד שכרך ואי אתה נאמן להפסיד ספר תורה. ומפשטות דברי הגמ' מבואר שאינו חייב לשלם מה שהפסידו שעכשיו לא יוכל להשתמש בס"ת זה, וקשה שהרי אדם נאמן על עצמו לחיובו ונאמין לו שהזיק את הס"ת. ואין לומר שזה היזק שאינו ניכר, [אף שיש לדון בזה אם נחשב אינו ניכר], שעדיין קשה דמזיד חייב גם בהיזק שאינו ניכר

ר' אמי ענה שהס''ת כשר ואפשר לקרוא בו בציבור וכדומה למהדרין אבל לא צריך לשלם לסופר. וממילא הסופר לא עשה נזק לאף אחד לא רק לעצמו.

ודאי כדברי ר' רחמים.
הרי הנאמנות שלו היא מדין אדם נאמן לחייב עצמו כק' עדים.
אבל לפסול הס"ת זה לא נאמנות על עצמו כי זה מזיק את בעל הס"ת, ולכן לא נאמן על זה. וממילא הס"ת לא ניזוק ולכן על מה ישלם?

אכן צדקו דברי המתרצים, אבל עדיין קשה מהמשך הגמ' שם שהאומר גווילים שעיבדתים היו שלא לשמה נאמן להפסיד שכרו וגם נאמן לאסור הס"ת, וקשה מדוע הוא מפסיד רק את שכרו ואינו חייב לשלם כל הגווילים שהפסיד אותם. וחשבתי לדחוק שמדובר שהגווילים היו של המעבדם ולאחר המכירה אומר כן והכוונה שמאבד שכרו שאין מקבל כלל שכר על המכירה ולא רק על העבודה, אבל זה דוחק וצ"ע.

זה תרוץ טוב, אכן מזה שאומר גוולין שלו לא עיבדתים לשמן משמע שהעורות היו שלו וכך באמת היתה הדרך פעם שהסופר יש לו עורות והוא מעבד אותם וגם כותב אבל הלקוח מזמין ס''ת ורק משלם ומקבל הכל מוכן. וכיון שאמר שלא עיבד לשמה הכל פסול ולא מקבל מהלקוח כלום.

עיקר הקושיה עמד בזה הבית יצחק יור"ד ח"ב סימן קד'
וע"ע בהגרש"ש בעולת שלמה מש"כ דברים מחודשים

מי אמר שאין דינו כנותן צמר לצבע וצבעו כאור/כעור?

עי' חוו"ד קכ"ז ס"ק ו'