פסק הלכה תמוה ביותר של מרן הראי"ה.

[גילוי]

בגמ' ע"ז מג: מבואר דאסור לעשות ולהשהות צורת חמה ולבנה וכו' וכ"פ בטוש"ע ס' קמא,ד
ומצאתי דבר חדש בדברי הראי"ה (דעת כהן סד) וז"ל אמנם ההיתר היותר פשוט הוא דעת הרמב"ם בפיה"מ דע"ז, דצורות חמה ולבנה כו"מ הכונה היא דוקא אותן הצורות, שהסכימו עובדי ע"ז ליחסן לחו"ל כו"מ, אבל העושה עיגול ויאמר זה חמה זה לבנה אינו כלום, וכמו כן המזלות ע"פ הציור התמוני שלהם, שבא מפני מעמד קיבוץ הכוכבים בימי המבול לערך, כמש"כ הרמב"ם פ"ג מהלכות יסוה"ת ה"ז, אותן הצורות אינן כלל צורות האסורות. ואע"ג שנגד דברי הרמב"ם עומדים דברי הגמ', שמקשה על ר"ג מהא דל"ת אתי, ובעלייתו בטבלא שלו לחקור את העדים, בודאי לא עשה דמות צורות שעע"ז הסכימו ללבנה, שהרי אין בהן תועלת כלל לענין חקירת העדים, אלא ממש דמות צורות לבנה ממש כפי דמיון המראה שלה בעיגולה לעינינו, נראה דפשיטא ליה להרמב"ם מדנקיט בגמ' ג"כ טעמא דחשדא, דהאיסור הוא באופן שעובדי ע"ז טועין בו, וכיון דבקיאותו של הרמב"ם בספרי הע"ז למדה אותו, שלא הי' דרכם כלל לעבוד את הצורות שבעיגולים שלהם, אלא את אותן הצורות המיוחסות להם, כנ"ל, סבר דאין ה"נ שהגמ' הי' יכול לתרץ הקושיא באופן זה, אלא דבלא"ה משני שפיר.

ודבריו מרפסין איגרא, דהא לשיטתו קושיה מעקרא ליתא, ולחנם כל האריכות בגמ' והאם בכגון דא שייך לומר בלא"ה משני שפיר? [שו"ר שכבר תמה בזה הצי"א מד,ט,ו ונראה דבריו שם שאין לעשות האי היתרא אפילו כסניף לקולא]

ובעיקר שיטת הרמב"ם, אין כאן מציאה חדשה של תשובת הרמב"ם מהגניזה, אלא דבריו הובאו להלכה ברמ"א בס' קמא, והאריך הש"ך סק"ח להוכיח, דלא אמרינן הכי רק לעניין דינא דהמוצא צורת חמה אסורה בהנאה, אבל לעניין איסור עשייה ושהייה מודה הרמב"ם דאסור בצורת חמה כפי שהיא נראית בשמים עיי"ש, וכ"ה פשוט בכל הראשונים והפוסקים לאסור צורת חמה כפי שהיא נראית בשמים, [והראי"ה אפילו לא טרח לציין שדבריו הם כנגד כל הפוסקים ראשונים ואחרונים]

ובעיקר התירא דהראי"ה לא נתבאר להדיא אם כוונתו להתיר גם איסור עשייה או רק שהייה, וכמד' דדעתו להתיר גם איסור עשיה, בתחילת דבריו כתב "וע"ד הצורות של מזלות שבמחזורים" וולא נצבאר האם השאלה הייתה רק על השהייה או גם על העשייה) וקצת משמע דמתיר גם עשייה דהא קאזיל על קושית הגמ' דהא קעבר בל"ת והיינו עשיה דאילו שהייה לא נאסרה רק משום חשדא, גם הזכיר בתו"ד "מדנקיט בגמ' ג"כ טעמא דחשדא, דהאיסור הוא באופן שעובדי ע"ז טועין בו" משמע דאין כוונתו דרק הנאסר משום חשדא התיר הרמב"ם אלא דמהתם ילפינן דכל איסורא דל"ת היינו רק בצורה שעובדי ע"ז עובדים, [וגם לעיל מינה דן הראי"ה בדבר מה שהיו מציירים בבתי כנסיות וכו' ולכ' גם עליה קאתי דמותר לפי הרמב"ם ואינו מכרח] וכמד' דקשה לפרש דאיסור דאורייתא "דדמות שמשי במרום" הכוונה לצורה שהעכו"ם עושים אלא מסתבר שדהכוונה לצורת חמה כפי שהיא נראית בשמים. [שו"ר בצי"א ט,מד,ו שהבין דמרן הרב התיר אפילו עשייה]


נתעוררתי לדון בדברי הראי"ה הנ"ל, ע"פ מה שראיתי כעת שהרד"ס בספרו ביה"ז נסמך על קולא זו.

[גאולה בקרוב]

נתת לנו חומר למחשבה בשבת,
בעז"ה נקוה במוצ"ש שנוכל להשיב.

ממכתב מרן הגראז"מ זצ"ל:
ב"ה, ירושלים, יום ג' כ"ח לחדש מנ"א שנת תש"ה
הנני בזה להביע את רחשי לבבי ליום הזכרון, במלאת עשר שנים להסתלקות גאון ישראל מוהרא"י הכהן קוק זצ"ל. נוסף לאשר כבר נודע בכל תפוצות ישראל, עוצם גדלו בכל מקצועות התורה, בהלכה ואגדה, מוסר ודעת, לבד זה היה גדול מאוד בקיום מצות "ולדבקה בו", שלדבקותו בד' ותורתו אין מלים להעריך את ערכו .....

[גאולה בקרוב]

תחילה חייבים להקדים על הלשון "מרפסין איגרי", שלא ראוי לדבר כך על דברי תורה שנמצאים אצל גדולי המחברים, ומה שייך שתלמיד ישיבה יקשה קושיה בסדר על הרשב"א, ויתבטא: "מה מוזר! מה מרפסין איגרי!"...
[ובספר "התורה המשמחת" עמ' 116, מובא שהגרשז"א זצ"ל לא הסכים לתלמיד שכתב "קשה על החזו"א", והתבטא:
"אני מקשה על החזו"א? מי אנו שנקשה עליו!? עפר אני תחת כפות רגליו! צריך עיון בחזון איש, ותו לא"].

ולעצם הענין:
הנה דברי הרמב"ם בפיה"מ הביאם רבינו הרמ"א להלכה [ואע"פ שהרמב"ם בהלכה דוקא לא ציין זאת, וממילא מסתבר שחזר בו! כבר כאן אפשר לומר חס ושלום "מרפסין איגרי" על פסק רבינו הרמ"א].

ואמנם לא כתבו זאת הרמב"ם והרמ"א לגבי איסור עשיה ושהיה, וממילא מסתבר כדברי הש"ך שדברי הרמב"ם ורמ"א לא מתייחסים לזה-
אבל אין הכרח גמור, ויתכן מאד שהביטוי "צורת חמה ולבנה" הוא שווה בשני האופנים, שסך הכל הנושא הוא אחד.

ומה שצ"ע מסוגיה דראש השנה, והיא הוכחת הש"ך- ע"ז כתב מרן הרב זצ"ל ש"הוה מצי לשינויי", והוא מושג ידוע בהרבה מקומות בראשונים ואחרונים, ומה תמיה גדולה בזה? [ולמעשה כבר העיר בזה הציץ אליעזר ט, מד, "וקשה מאד וכו'"]

לסיכום, ודאי שהדברים מחודשים, גם משום שלא מצאנו כך בשאר פוסקים, אבל מכאן עד "מרפסין איגרי" יש מרחק רב.

ובתשובה שם ניכר שבעיקר בא ללמד זכות על המנהג שנוהגים לקולא בזה.

[החזן]

אויש!

[גילוי]

ומה שצ"ע מסוגיה דראש השנה, והיא הוכחת הש"ך- ע"ז כתב מרן הרב זצ"ל ש"הוה מצי לשינויי", והוא מושג ידוע בהרבה מקומות בראשונים ואחרונים, ומה תמיה גדולה בזה? [ולמעשה כבר העיר בזה הציץ אליעזר ט, מד, "וקשה מאד וכו'"]

.

איני רואה טעם להאריך בזה, ולדעתי הענייה, כל מי שאינו משוחד ויש בו קצת בינה, יכול להבחין בקלות האם בכגון דא מתאים לומר "הוה מצי לשינויי", ואדרבה בקשתי שטוחה קמי דמר שיבאר לנו למה כתב צי"א וקשה מאוד וכו' הרי "הוה מצי לשינויי", והוא מושג ידוע בהרבה מקומות בראשונים ואחרונים ומה תמיה גדולה בזה?

נ.ב לא ראיתי את דברי צי"א ואשמח אם תביאם לטובת כולנו.

[גילוי]

תשובה שקבלתי מיהודי בעל שיעור קומה
אכן דברי הראי"ה צ"ע, בפרט לאור דברי הש"ך ודעימיה. אמנם לעצם טענתו שבלאו הכי משני שפיר יש מקום לומר שהוא לשון כבוד. כלומר בעצם הגמרא לא ידעה את מהות הע"ז, והרמב"ם הכיר זאת טוב ממנה (מפני שקרא בספרי הצאב"ה), ולכן הוא מקבל את דברי הרמב"ם במישור העובדתי יותר מאשר הגמרא (דאין סמכות לגמרא בתחום העובדתי). ממילא לא צריך להגיע לדברי הש"ך שהבאת כמובן. אלא שבמקום לומר להדיא שהרמב"ם חולק על הגמרא הוא כותב באופן מנומס יותר שבלאו הכי יכלו ליישב כך (אילו ידעו את הנהגת עוע"ז הקדומים).

ומה שאינו טורח לציין שדבריו נגד הפוסקים הוא מפני שהדבר פשוט. הרי כל דבריו כאן נאמרו כדי להוציא מדבריהם ולהציע פירוש אחר, פשוט יותר, ברמב"ם, ללא האוקימתא של הש"ך.

כעת אחרי כותבי ראיתי את דבריו בפנים וברור שהוא בא להליץ זכות על מנהג ישראל בבתי הכנסת שהוא נגד הדין. והביא שם לימוד זכות של הש"ך (בנקודה"כ: שעשו להתלמד) שהוא דחוק טובא. לכן הוא מציע לימוד זכות אחר. אם כן, ברור שיש לקרוא את דבריו כהיתר אפשרי שברור לו שהוא נגד דעת הפוסקים. לכן גם ברור שאין צורך לציין את דעת הפוסקים שהרי זה הרקע לדיון.

וכך הוא מסיים שם:
ויש להאריך בזה הרבה, אבל נראה שהוא מנהג עתיק מאד, שכבר הובא זכרונו בדברי הראשונים, וכיון שכבר למדו גדולים עליו זכות הנח להם לישראל כו'.

[גילוי]

וזה אשר השבתי לרב הנ"ל



א' כמד' שלא מצינו בשום דוכתא שהרמב"ם חולק לדינא על התלמוד.

ב' ברור שאותם שנהגו להקל לא עשו כן משום שפסקו כנגד הגמרא, אולם בלימוד זכות לפעמים מלמדים זכות אף בכה"ג ואכמ"ל

ג' אני לא מסכים עם הלימוד זכות שלך על הראי"ה במה שהשמיט שדבריו כנגד כל הפוסקים, ברם אין הרבה טעם להאריך בויכוח זה.

[ערבי פסחים]

ממכתב מרן הגראז"מ זצ"ל:
ב"ה, ירושלים, יום ג' כ"ח לחדש מנ"א שנת תש"ה
הנני בזה להביע את רחשי לבבי ליום הזכרון, במלאת עשר שנים להסתלקות גאון ישראל מוהרא"י הכהן קוק זצ"ל. נוסף לאשר כבר נודע בכל תפוצות ישראל, עוצם גדלו בכל מקצועות התורה, בהלכה ואגדה, מוסר ודעת, לבד זה היה גדול מאוד בקיום מצות "ולדבקה בו", שלדבקותו בד' ותורתו אין מלים להעריך את ערכו .....

בספר "מעשה איש" חלק ב׳ עמ׳ רט"ז: אמר פעם ה"חזון אי"ש": "הגיהנום שלו יהיה שיראו לו מה שעולל, ויגידו לו: קוק. תסתכל."
בבקשה אל תנסה לטשטש מה שאחזו ממנו גדולי הדור... עי' דת הציונות ח"א עמ' ק ואמכ"ל.

[גילוי]

ממכתב מרן הגראז"מ זצ"ל:
ב"ה, ירושלים, יום ג' כ"ח לחדש מנ"א שנת תש"ה
הנני בזה להביע את רחשי לבבי ליום הזכרון, במלאת עשר שנים להסתלקות גאון ישראל מוהרא"י הכהן קוק זצ"ל. נוסף לאשר כבר נודע בכל תפוצות ישראל, עוצם גדלו בכל מקצועות התורה, בהלכה ואגדה, מוסר ודעת, לבד זה היה גדול מאוד בקיום מצות "ולדבקה בו", שלדבקותו בד' ותורתו אין מלים להעריך את ערכו .....

בספר "מעשה איש" חלק ב׳ עמ׳ רט"ז: אמר פעם ה"חזון אי"ש": "הגיהנום שלו יהיה שיראו לו מה שעולל, ויגידו לו: קוק. תסתכל."
בבקשה אל תנסה לטשטש מה שאחזו ממנו גדולי הדור... עי' דת הציונות ח"א עמ' ק ואמכ"ל.

אני מבקש בכל לשון של בקשה לא להמשיך לדון בזה כאן באשכול שלי, אתם יכולים לפתוח אשכול חדש בנושא מה דעת גדולי ישראל על מרן הרב - כמובן שהתשובה לא חד משמעית, ואכמ"ל

[אוצר החכמה]

מלבד סעיף ד דבריך צודקים ואכן דבריו תמוהים מאד. והתירוץ שתירץ אותו יהודי את הראי"ה שכוונתו היתה שהגמרא לא ידעה מה שידע הרמב"ם דבריו הם כעשן לעינים וכחומץ לשינים. והרבה יותר טוב פשט דברי הראי"ה שהגמרא תירץ בלא"ה אע"פ שהם תמוהים מאד כפי שכתבת מלייחס לראי"ה דבר זר שכזה.


סעיף ד לעניות דעתי אינו במקומו, החוקרים אנחנו לדון מה היה אופיו של של הראי"ה, הרבה יותר חשוב לדון על עצם הדברים כפי שעשית מאשר להמציא מסקנות מסוג זה.

ולדברי גאולה בקרוב, עם כל ההערכה לראי"ה, הראי"ה אינו הרשב"א והוא מאחרוני זמנינו, ואין סיבה לא לומר על דבריו שהם מרפסין איגרי, לשון שמקובלת להכתב על בני דורות סמוכים בוודאי, וכמדומני שלא נמנעו לכתוב כן אפילו על ראשונים.

[גאולה בקרוב]

לא הבנתי.
גם החזו"א לא כרשב"א, וכמו שהבאתי הגרשז"א התנגד אפילו לומר "קשה" עליו, אלא רק "צריך עיון"!

[אוצר החכמה]

לא מסיפורים אנו חיים. ובספרי תשובות תמצא לענ"ד הרבה פעמים ביטויים מסוג זה כך שנראה לי שאין כאן על מה למחות.

[מ.ל.]

יש עמדי מעשיה נאה בהקשר להנ"ל (ואבקש את סליחת גילוי על החריגה):

תלמיד חכם ומו"ץ חשוב שאל פעם את אחד ממחברי הספר הנכבד והנפלא "אורחות שבת", האם נכון הוא הרושם המתקבל ללומד בספר, כי ה"חזון איש" הנו בדרגת ראשון שא"א לחלוק על דבריו?, חשב והרהר המחבר לרגע, והשיב בחיוב. אמר לו הת"ח, באם כן, כיצד יוכל הגאון רבי שמואל אויערבך שליט"א לחלוק על החזו"א?...

[גאולה בקרוב]

מה שמצאת בספרי תשובות ענין אחד, ומה שראוי לנו הקטנים הוא ענין אחר.
אני עכ"פ מעולם לא אתבטא גם בדרך לימוד על מישהו שיותר גדול ממני שדבריו "מרפסין איגרא". קצת ענוה וכבוד תורה לא יזיק לנו הקטנים.

[ועל החוצפה, השקר והבורות בענין מרן הרב והחזו"א, לא אגיב, רק בגלל בקשת פותח האשכול]

[גילוי]

סעיף ד לעניות דעתי אינו במקומו, החוקרים אנחנו לדון מה היה אופיו של של הראי"ה, הרבה יותר חשוב לדון על עצם הדברים כפי שעשית מאשר להמציא מסקנות מסוג זה.
.

אכן בטעות העתקתי מה שכתבתי במכתב אישי לרב הנ"ל, וכעת תיקנתי ומחקתי.

[אוצר החכמה]

מה שמצאת בספרי תשובות ענין אחד, ומה שראוי לנו הקטנים הוא ענין אחר.
אני עכ"פ מעולם לא אתבטא גם בדרך לימוד על מישהו שיותר גדול ממני שדבריו "מרפסין איגרא". קצת ענוה וכבוד תורה לא יזיק לנו הקטנים.

כל אחד ומידותיו ודרכיו, אני עכ"פ לא כך קיבלתי מרבותי אלא להיפך שדווקא בדרך הלימוד ראוי להתבטא באופן המבהיר את עוצמת הקושייה ואינה דומה קושיית צ"ע לקושיית מרפסין איגרי, ואם לא נבהיר את זה, השיח והעיון יפחתו, ואין בזה מאומה להפחית בכבודם של רבותינו עליהם אנחנו מקשין, ואפילו אם אנחנו כאצבע בקירא לסברא נגדם, תורה כתיב בה אמת, ועיקר הלימוד הוא בירור העניינים לפי הבנתינו.

[גילוי]

מה שמצאת בספרי תשובות ענין אחד, ומה שראוי לנו הקטנים הוא ענין אחר.
אני עכ"פ מעולם לא אתבטא גם בדרך לימוד על מישהו שיותר גדול ממני שדבריו "מרפסין איגרא". קצת ענוה וכבוד תורה לא יזיק לנו הקטנים.

כל אחד ומידותיו ודרכיו, אני עכ"פ לא כך קיבלתי מרבותי אלא להיפך שדווקא בדרך הלימוד ראוי להתבטא באופן המבהיר את עוצמת הקושייה ואינה דומה קושיית צ"ע לקושיית מרפסין איגרי, ואם לא נבהיר את זה, השיח והעיון יפחתו, ואין בזה מאומה להפחית בכבודם של רבותינו עליהם אנחנו מקשין, ואפילו אם אנחנו כאצבע בקירא לסברא נגדם, תורה כתיב בה אמת, ועיקר הלימוד הוא בירור העניינים לפי הבנתינו.

אמת לאמיתה, וכל אחד מבין שבשביל איזה קושיה זניחה לא הייתי פותח את האשכול, כל פתיחת האשכול משום "המרפסין איגרא"

[תוך כדי דיבור]

במחילה רבה אני מוכרח להעיר על הגישה הנואלת הנשמעת כאן (ובאשכולות סמוכים על הגר"ע יוסף), ממי שכנראה מרגיש עצמו בר הכי לבוא ולהתיישב בין הגדולים ולהמטיר ימין ושמאל על "פליאה עצומה" "פסק תמוה ביותר" "מרפס איגרא" "השגה על דרכו" וכו'. וגלוי וברור לכל שהבסיס היסודי כאן הוא חוסר הערכה לאותם גדולים (ולכתוב "מרן" בכותרת אינו מטשטש את זה), כפי שמעידה היטב כתיבה בסגנון "אפילו לא טרח לציין" וכו', כעיתונאי על חברו (במטותא אוצה"ח, חבל על הדיון בלשונות המקובלים או לא כשלשונות אחרות מעידות היטב על תורף העניין). ומזה מתחיל הכל, כי אילו היה היחס כראוי גם הקושיה היתה במימדים המתאימים לה בלי כל הרעש והצלצולים, ובעיקר גם היה הלב נוח יותר לקבל יישובים - מה שאין לו שום סיכוי כשהכל מתחיל מן הגישה הנ"ל.
וכעין זה זכורני במקו"א שאדם אחר (?) הקשה באופן דומה ובלשונות דומים על החזו"א או"ח סי' נ"ג גבי זבוב ובמה שביאר סביב דעת הט"ז עיי"ש בחילוקו המחודש, והמקשן הגדיל להתמיה שזהו מרפס איגרא ותמוה מאד וכו', ואילולי שכל המגמה שלו היתה להתמיה על החזו"א, אולי היה יכול להתייחס לקושיותיו במימדים המתאימים להן ולהיות נכון יותר להבין את כוונת החזו"א כשלעצמה.


ובכל זאת כיוון שנכנס הדיון כאן לגוף הדברים ננסה לסדר דבר דבור על אופניו, במיוחד למרבית הקוראים שמסתמא לא ראו את הדברים בפנים:

בתשובה בדעת כהן הנ"ל נדרש הגראי"ה מהרב השואלו לעניין ציורי המזלות שבמחזורים, היאך נהגו כן; ונו"נ ומביא דברי הרמב"ם שאסור אפילו מצויירין וכותב שא"כ תמוה מאד מהיכן נתפשט להיתר לעשות כן בקירות בתי כנסיות וכיו"ב, ורק אמנם למחות אין בנו כוח כי יש לזה משען על דעת מהר"ם המובא במרדכי (ממקורו בתוס' יומא נ"ד - עיי"ש שהביא לזה מהסוגייה דר"ג) שבצביעה בעלמא (שאינה שוקעת או בולטת) מותר. וביאר שלדעה זה מה שלא תירצו כן בגמרא גבי ר"ג (שעשה בצבע), זהו מפני שמשמע מהלשון שהיו לר"ג צורות ממש ולא רק ציורים.

ואז כותב שהיתר יותר פשוט (מאשר ההיסמכות על מהר"ם כנ"ל) הוא מש"כ הרמב"ם בפיה"מ (פ"ג) שהצורות חמה ולבנה שבהם דיברו חז"ל שצריך לאבדן וכו' הוא צורות מסויימות שייחסו אליהן העובדי כוכבים לפי שיטותיהם (ועיי"ש מש"כ הרמב"ם שאחד מן המומחים בעניינים האלה מסר לו דבר בזה, ושאלו באיזה ספר נזכר כן כי בספרים שהכיר לא ראה כן, והשיב שמורו לימד אותו וכו'). וכתב הגראי"ה שלפי זה הצורות של מזלות בעלמא אינן מכלל אלה האסורות [לדעת הרמב"ם].
ואז הקשה על הרמב"ם ממהלך הגמ', אי רק בכה"ג אסור מה הקושיה על ר"ג, הרי בוודאי לא עשה דווקא צורות המסויימות הנ"ל אלא כלבנה ממש, ויישב (בדעת הרמב"ם), שכיוון שהגמרא הזכירה גם הטעם דחשדא, ש"מ שאכן האיסור הוא דווקא בצורות שיש שעובדים אותן ולא באחרות (וכעי"ז עי' בר"ן על הגמ' שם, דהסיק דמותר לצור צורות שלא נודע ולא נשמע שהיו נעבדות וכו'); ומה שלא תירצה הגמרא כן בהדיא, על זה כתב (באותו יישוב) שהרמב"ם "סבר דאה"נ שהגמ' הי' יכול לתרץ הקושיא באופן זה, אלא דבלא"ה משני שפיר" (ויש להוסיף דהרי הרמב"ם בהלכותיו כלל לא הזכיר השינויא בתרא שבגמ', דבאחרים עשו לו מותר).

ועל זה הקשו כאן עתה: "לשיטתו קושיה מעקרא ליתא, ולחנם כל האריכות בגמ' והאם בכגון דא שייך לומר בלא"ה משני שפיר". וכנראה רוצה להקשות, שההבדל בין כל המקומות שהתוס' וכו' ביארו שאע"פ שהיה אפשר לתרץ באופן א' פשוט תירצו באופן אחר דבלא"ה משני שפיר, הוא ששם הוא תירוץ כנגד תירוץ ואילו כאן לכאורה התירוץ מייתר אריכות שלימה ולא רק תירוץ אחר כנגדו.
ואם כן כבר אפשר לראות שאין כאן שום "מרפס איגרא" וכדומה, רק קושיה על ביאור הראי"ה, שיש לדון בה. האם אמנם בכל המקומות שתירצו הראשונים דבלא"ה משני שפיר אין הוא באופן הדומה להנ"ל. וגם שאפש"ל שרצתה הגמ' להשמיענו גם כל הנך שינויי וע"כ לא נקטה בדרך קצרה (ובדיוק כמו שלא השמיטה השינויי דאביי [בעמ' א' ובעמ' ב'] שנדחו מהמפורש בברייתות ולא דילגה ישר לסיומא לומר דשאני ר"ג דאחרים עשו לו).

ועוד הקשו כאן עתה היאך כתב הגראי"ה שזהו ההיתר היותר פשוט, הרי לדינא לא כן נפסק בשו"ע; ועוד שהש"ך ביאר שדברי הרמב"ם הם רק לעניין מציאה ולא עשייה וכו' (ועיין בשו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' מ"ד בשם המקור מים חיים במש"כ בדעת הש"ך).
ועל זה יש להזכיר הקשר הדברים, שנשאל על המנהג העתיק לעשות צורות במחזורים, ובעצמו תמה עליו, אלא שנחת למצוא לו מקור וסמך - ובזה מיירי. וכמו שמסיים בהוספת לימוד זכות מדברי הש"ך גבי להתלמד. וא"כ מבואר העניין, ולא שהיתה כוונתו לחדש מכאן היתר לכתחילה לעניינים אחרים (וממילא מיותר כל הדיון על שהייה או עשייה). ואם מישהו נסמך על דבריו לחדש היתר באופן אחר, הטעות עמו.
ואכן עדיין מוקשה אמאי כתב הגראי"ה שזהו היתר פשוט יותר מאשר הך דמהר"ם. אבל זה הכל.

נ.ב. מה שנכתב פעמיים שדברי הגראי"ה [הכוונה לביאורו בדעת הרמב"ם כנ"ל] "כנגד כל הפוסקים ראשונים ואחרונים", "וכ"ה פשוט בכל הראשונים והפוסקים", הוא פטומי מילי - מלבד מה שצויין לעיל יש להזכיר שלדעת סיעת ראשונים בסוגייה דר"ג לא נאסר עשיית חמה ולבנה אלא בולטת, ואף לאוסרים בשקועה יש סוברים שמצוייר בעלמא אינו כשקוע. ואף דלדינא נקטינן בשו"ע כהאוסרים בכל גווני, מובן שא"א לומר שהוא "נגד כל הפוסקים ראשונים" וכו'.

וחוזר לראש הדברים - עיין בשו"ת ציץ אליעזר הנזכר (אות ח') שהביא מספר א' בשם מהרי"ל דיסקין דמה שאסרו לעשות חמה וכו' הוא דווקא בכדור מצומצם כשיעור גודל כדור השמש הנראה בעינינו (עיי"ש שתהה בזה). וכמובן אילו היה נכתב דבר מחודש כזה דבר בתשובת הגראי"ה (או הגרע"י) מייד היה רץ כאן להקשות בכל התמיהות והלשונות עם זלזולים בין השיטין...


[נערך לבקשת א' מהנוכחים]

[גילוי]

נ.ב. מה שנכתב פעמיים שדברי הגראי"ה [הכוונה לביאורו בדעת הרמב"ם כנ"ל] "כנגד כל הפוסקים ראשונים ואחרונים", "וכ"ה פשוט בכל הראשונים והפוסקים", הוא פטומי מילי - מלבד מה שצויין לעיל יש להזכיר שלדעת סיעת ראשונים בסוגייה דר"ג לא נאסר עשיית חמה ולבנה אלא בולטת, ואף לאוסרים בשקועה יש סוברים שמצוייר בעלמא אינו כשקוע. ואף דלדינא נקטינן בשו"ע כהאוסרים בכל גווני, מובן שא"א לומר שהוא "נגד כל הפוסקים ראשונים" וכו'.

וחוזר לראש הדברים - עיין בשו"ת ציץ אליעזר הנזכר (אות ח') שהביא מספר א' בשם מהרי"ל דיסקין דמה שאסרו לעשות חמה וכו' הוא דווקא בכדור מצומצם כשיעור גודל כדור השמש הנראה בעינינו (עיי"ש שתהה בזה). וכמובן אילו היה נכתב דבר מחודש כזה דבר בתשובת הגראי"ה (או הגרע"י) מייד היה רץ כאן להקשות בכל התמיהות והלשונות עם זלזולים בין השיטין...

א' פטומי מילי....ההיתר של מרן הראי"ה נגד כל הפוסקים וכו', אתה רק טוען שבגוונא שנשאל הראי"ה איכא עוד סניף להתיר.
ב' הדברים המיוחסים למהרי"ל דיסקין באמת מרפסין איגרא וכו' ופשוט שאין לעשות מזה אפילו סניף לקולא, אולם לא מר בר רב אשי חתים עליה.

[מאן מלכי]

[ועל החוצפה, השקר והבורות בענין מרן הרב והחזו"א, לא אגיב, רק בגלל בקשת פותח האשכול]

באמת חבל על הנידון כי כ"ז שאתה שייך לחוג פלוני אתה תאחז מרבך גדולות וזה לא יעזור כמה רבנים וגדולים שנביא נגד כי כולם עדיין לא שווים לגודלו של "מרן". וכן אני כ"ז שאני שייך לחוג של גדולי הדור של דור זה ושל דור שעבר, לא אהיה מחובר ל"מרן" שלך.
רק זכור אזכור בבית ספר שתלו את דבריו גבי מעלת הכדור רגל בלוח המודעות, כדי לחזק עצמם במעלת המשחק שלהם. ואף ההנהלה לא ראתה סיבה להוריד את זה ואכמ"ל.

[אוצר החכמה]

לענ"ד אין בדברי תוכ"ד כדי ליישב את קושיית גילוי. תורף קושייתו הוא שהתירוץ של בלא"ה משני שפיר הוא כשיש תירוץ אחר על הקושיה, אבל אם הקושיה אינה קושיה כלל ואינה אלא טעות לא שייך בכלל לענות תשובה כזאת, ולכאורה לפי דברי הראי"ה זה המצב כאן.

[אוצר החכמה]

מצד שני ההערה על הלשון שכתב אפילו לא טרח היא הערה צודקת והווה ליה לכתוב שכנראה אישתמטיתיה דברי הש"ך.

[אוצר החכמה]

ולעצם העניין אולי אפשר לתרץ דבריו באופן כזה.
שכל מה שבא להתיר הוא באופן שאחרים עשו לו והאיסור הוא רק איסור שהייה משום חשד, ולא התכוון להתיר עשייה ממש. כי מי שרואה את דברי הרמב"ם בעצם לא מבין איך עלה בדעתו בכלל להביא את הרמב"ם הזה כראייה להיתר, הלא הרמב"ם שם מדבר על המוצא צלמים ושם השאלה היא האם הוחזק הדבר לע"ז או לא, וע"ז כתב הרמב"ם מה שכתב, אבל לעניין איסור לא תעשון אתי הלא המקור הוא מהלימוד אתי כדמות שמשי, ומה זה שייך בכלל לדברי הרמב"ם.
והנה המעיין בש"ך שם רואה שתירוץ זה היה פשוט לו ולא הוצרך רק לאמרו ולהסביר ששני הדברים אין ביניהם שום שייכות. אבל בהמשך דברי הש"ך הוא מתקשה בקושיה אחרת, דמאחר שיש גם איסור חשדא בעושה צורת שמש ממש והיינו שיחשדו אותו שעובד, אם כן חזינן שכן עובדים לזה, וזה סותר את דברי הרמב"ם האלו שאין עובדים את צורה החמה. וע"ז תירץ הש"ך שמי שמשהה עצם ההשהיה מעוררת שאלה למה משהה וזה גורם לחשוד שעובדם אע"פ שאין דרך לעבדם. לכן המוצא אינו חשוד שהרי מצא, אבל המשהה חשוד משום הקושייה מדוע משהה אותו. ועל תירוץ זה אפשר באמת לחלוק מסברא כנראה מדברי הש"ך שם.

וא"כ אם נבאר שכוונתו של הרב קוק היתה רק על איסור שהייה, ועיקר כוונתו היתה לחלוק על החלק השני של הש"ך, א"כ גם מבוארת הכוונה במה שכתב שבלאו הכי מיושב שפיר, והיינו שתחילת קושית הגמרא היתה איך עשה ר"ג, וע"ז תירצה הגמרא שאחרים עשו לו, ותירוץ זה אנו צריכים גם לדעת הרמב"ם שהרי כאמור באיסור עשייה אין דברי הרמב"ם אמורים כלל, ואז הקשתה הגמרא הרי הכלל הוא שכל מה שאסור לעשות אסור להשהות משום חשדא ותירצה הגמרא שמותר משום רבים, וע"ז כתב שהיתה יכולה ליישב גם שבצורה אין חשד ורק יש איסור עשייה. וע"ז כמובן א"א להקשות את קושיית גילוי.
גם באופן זה לא רק שלא אישתמיטתיה דברי הש"ך אלא עיקר התייחסותו היתה לדבריו, כאדם המניח שהקורא יודע את דברי הש"ך כהנחה פשוטה.


אבל צ"ע אם אפשר לפרש כך כוונתו שדיבר רק על שהייה שלכאורה הוו"ל לפרש.

שוב ראיתי שאי אפשר כלל לומר כן שכן הוא כותב בפירוש שם וכפי הנראה נהגו היתר לא רק בשהייתן אלא גם בעשייתן וע"ז המשיך עם דברי הרמב"ם.

[גילוי]

מצד שני ההערה על הלשון שכתב אפילו לא טרח היא הערה צודקת והווה ליה לכתוב שכנראה אישתמטיתיה דברי הש"ך.

הרבה יותר בזיון לכתוב על מרן הרב אישתמטיה דהרי לא מדובר באיזה ש"ך נסתר וכד' אלא בש"ך על אתר.

[אוצר החכמה]

אני לא מסכים עם זה, וצודק תוכ"ד שהלשון לא טרח אינה דרך כבוד.

[גילוי]

אני לא מסכים עם זה, וצודק תוכ"ד שהלשון לא טרח אינה דרך כבוד.

אני מסכים שגם הלשון לא טרח אולי אינה דרך כבוד, וצריך לעשות חיפוש האם דרך הספרים לכתוב כן או לאו.

מהראוי לחזור לנושא האשכול.

[אוצר החכמה]

אחרי שנדחה היישוב הקודם שלי יש לי עוד יישוב בדוחק, שהיינו שהתשובה שלו לשאלה מה הקשר בין דברי הרמב"ם לעניין אם עובדים לאיסור לא תעשון אתי, היא שמאחר שהגמרא התירה את האיסור משום להבין ולהורות, והיתר זה לא נאמר בתורה אלא גבי ע"ז, א"כ ע"כ צ"ל שאין איסור לא תעשון אתי שייך אלא בדבר שיש בו מציאות של ע"ז, וממילא דברי הרמב"ם שייכים כאן, ולפי"ז גם מיושב קצת מש"כ בלא"ה משני שפיר כי עד שלא תירצה הגמרא להבין ולהורות לא היה אפשר לתרץ גם את זה. וצ"ע, כי נראה שקושיית גילוי יותר טובה מהתירוץ הזה.

[דניאל]

אחרי שנדחה היישוב הקודם שלי יש לי עוד יישוב בדוחק, שהיינו שהתשובה שלו לשאלה מה הקשר בין דברי הרמב"ם לעניין אם עובדים לאיסור לא תעשון אתי, היא שמאחר שהגמרא התירה את האיסור משום להבין ולהורות, והיתר זה לא נאמר בתורה אלא גבי ע"ז, א"כ ע"כ צ"ל שאין איסור לא תעשון אתי שייך אלא בדבר שיש בו מציאות של ע"ז, וממילא דברי הרמב"ם שייכים כאן, ולפי"ז גם מיושב קצת מש"כ בלא"ה משני שפיר כי עד שלא תירצה הגמרא להבין ולהורות לא היה אפשר לתרץ גם את זה. וצ"ע, כי נראה שקושיית גילוי יותר טובה מהתירוץ הזה.

אינני מבין כלל איך אפשר לומר כן. וכי מנלן שהיתה הדרך לעבוד לצורת ארבע חיות?

[אוצר החכמה]

ראה שם בתשובה שכתב שמזה שאסרו חז"ל משום חשד משמע שצריך להיות בזה עניין ע"ז, ואולי דבריו אלה הם קצת ראייה לביאורי בדבריו.

[תוך כדי דיבור]

אוצה"ח, לא הבנתי מדוע לדעתך הפירוק דלא נאסרו אלא צורות המיוחדות לע"ז ואילו ר"ג עשה צורות מהמותרות, הוא יותר בבחינת "קושיה מעיקרא ליתא" מאשר הפירוק דר"ג אחרים עשו לו (ועיי"ש בר"ן שביאר אמאי השמיט הרמב"ם [והרי"ף] פירוק זה שהוא לכאורה מסקנת הגמ', וכתב דהם סוברים דלהבין ולהורות שרי וא"כ א"צ להך - וגם ע"ז אפשר להקשות אי הכי קושיא מעיקרא ליתא ואטו בחנם האריכו בגמ').
ולעניין הרמב"ם, אע"פ שכתב דבריו על המשנה דהמוצא, לכאו' בתוך דבריו כשלעצמם יש אפשרות להבין דבאופן הנ"ל לא נאסרו אף בעשייה (ועיין בשל"ה שער האותיות קדושה אות כ"ח שאכן נקט שמצד דברי הרמב"ם כשלעצמם היה אפשר להבין כנ"ל, ורק תמה על זה ממש כמו שהקשו כאן, א"כ מה מקשה הגמ' על רבן גמליאל [וע"ע בט"ז סקי"ג], ועוד דלא מסתבר שהיו לר"ג צורות המיוחדות דווקא [כמ"ש נמי הגראי"ה], ושדבר רחוק הוא שיסתום התנא דבריו על צורות מיוחדות כהנ"ל - ותמיהתו בכל זה היא גם על גוף דברי הרמב"ם בפיה"מ, אפילו גבי המוצא (ועיין בעבודת המלך פ"ז ה"ח במש"כ), איך אפשר לומר דמיירי דווקא בצורות המיוחדות; ומ"מ מה שהקשה מהסוגיא דר"ג, זה הוא מה שיישב הגראי"ה בהנ"ל).
ורק הקושיה עדיין כמ"ש, דבשלמא אם היה מובא דיחוק זה כסניף נוסף, אבל להביאו בלשון ההיתר היותר פשוט לעומת דעת מהר"ם (שלדינא נחלקו בה בט"ז ונקה"כ) באמת קשיא. ומיהו צריך לזכור כאמור שלשון הנ"ל אינה ללמד היתר מחודש אלא הכל בהקשר של לימוד זכות על המנהג הקיים.

[אגב עוד לעניין מרפס איגרא, מה לעניין הדעות שאסרו עשיית צורות חו"ל דווקא בצבע תכלת או בצבע אדום?]

[אוצר החכמה]

ההבדל נראה ברור. שהרי לא עלה על דעתו של אף אחד בלי קשר לאיסור לא תעשון אתי שר"ג עשה את צורות החמה והלבנה שהדגים בהם בצורת טלמסאות, וממילא אם בזה אין איסור אין בכלל קושיה איך עשה את זה. מצד שני ההנחה הפשוטה היא שר"ג עובד עם או לפחות גם עם בעלי מלאכה יהודים. כל שיש מקום לשאול איך עשה את זה ולתרץ באוקימתא שנעזר בגויים.
באותה מידה לא הבנתי את טענתך לגבי להבין ולהורות, וודאי שזה תירוץ שהמקשן לא ידע אותו.

ואם כוונת טענתך שאכן המקשן אכן לא ידע את חילוק הרמב"ם הדרא קושיא לדוכתה שסתמא דגמרא סברא היפך הרמב"ם ואין שום מקור לדברי הרמב"ם, ואיך יכול לומר מסברא היפך הגמרא.

[דניאל]

ראה שם בתשובה שכתב שמזה שאסרו חז"ל משום חשד משמע שצריך להיות בזה עניין ע"ז, ואולי דבריו אלה הם קצת ראייה לביאורי בדבריו.

אולי זו כוונתו אבל זה לא עונה על קושייתי.

[אגב עוד לעניין מרפס איגרא, מה לעניין הדעות שאסרו עשיית צורות חו"ל דווקא בצבע תכלת או בצבע אדום?]

??

[תוך כדי דיבור]

אולי מרפס איגרא עד כדי השתוממות, אבל אין זה שמועות בשם איזה אחרונים, אלא כדבר הראשון (תכלת) הביא המאירי בסוף הסוגיה: " וכן יש מתירין עשיית חמה ולבנה כל שאינו מצבע תכלת שהוא כעין הרקיע ומטעם זה סמכו להקל לצורפי נחשת לעשות צורות בכלי כסף וזהב וכן בצורות הספרים שבחכמת התכונה שמותר אף בעשיית עצמו שזהו גוף הלמוד ואינו בכלל עשיית צורה ויראה כן אף בכלים הצריכים לה." (וכדבר השני, אדום, הביא העין יעקב בב"ק פ"ד - כן ראיתי בדע"ת ולא בפנים).

אוצה"ח, את כל זה אפשר להגיד באותה מידה גם על ביאור הר"ן: אם אין איסור בלהבין ולהורות (עד כדי שמחמת זה לא נזקק הרמב"ם לפירוקא בתרא שבגמ') א"כ אין בכלל קושיה מעיקרא שהרי מפורש שעשה הצורות על מנת להבין ולהורות, ומה כל האריכות שבגמ'.
[כמובן אין כוונתי ש"המקשן" (כוונתך להגמ'?) לא ידע וכו', אלא הדברים רמוזים בגמ' בהך דחשדא שבסוף הסוגיא, דאם לא היה זה דומה כלל לצורות שעבדום א"כ מאי חשדא איכא, וכנ"ל].

[אוצר החכמה]

ראה שם בתשובה שכתב שמזה שאסרו חז"ל משום חשד משמע שצריך להיות בזה עניין ע"ז, ואולי דבריו אלה הם קצת ראייה לביאורי בדבריו.

אולי זו כוונתו אבל זה לא עונה על קושייתי.

למה לא עונה? הוא שואל אותך מדוע חז"ל אסרו להשהות דמות ארבע חיות אם לא עובדים אותם, באותה תשובה שתענה על השאלה הזאת הוא ישתמש לטענה שלו.

[דניאל]

ראה שם בתשובה שכתב שמזה שאסרו חז"ל משום חשד משמע שצריך להיות בזה עניין ע"ז, ואולי דבריו אלה הם קצת ראייה לביאורי בדבריו.

אולי זו כוונתו אבל זה לא עונה על קושייתי.

למה לא עונה? הוא שואל אותך מדוע חז"ל אסרו להשהות דמות ארבע חיות אם לא עובדים אותם, באותה תשובה שתענה על השאלה הזאת הוא ישתמש לטענה שלו.

לא הבנתי. אני עונה את התשובה של הש"ך שגם במקום שלא עובדים אסור בשהיה כי למה משהה וכו' כמו שכתב מר לעיל.

[אוצר החכמה]

אוצה"ח, את כל זה אפשר להגיד באותה מידה גם על ביאור הר"ן: אם אין איסור בלהבין ולהורות (עד כדי שמחמת זה לא נזקק הרמב"ם לפירוקא בתרא שבגמ') א"כ אין בכלל קושיה מעיקרא שהרי מפורש שעשה הצורות על מנת להבין ולהורות, ומה כל האריכות שבגמ'.
[כמובן אין כוונתי ש"המקשן" (כוונתך להגמ'?) לא ידע וכו', אלא הדברים רמוזים בגמ' בהך דחשדא שבסוף הסוגיא, דאם לא היה זה דומה כלל לצורות שעבדום א"כ מאי חשדא איכא, וכנ"ל].

בעניותי לא הבנתי בכלל את כוונתך. ברור שאם הגמרא מתרצת תירוץ אי אפשר להקשות מה הגמרא שאלה. כך דרך הגמרא ששואלים שאלה ועונים תשובה או בצורה אחרת אפשר לבטא את זה כך שהגמרא בתחילה לא ידעה שלהבין ולהורות מותר והתירוץ הוא שאכן זה מותר.
אילו הגמרא עצמה היתה מתרצת לא אסרו אלא טלמסאות לא הייתי שואל מאומה.

ולא הבנתי מה שכתבת על חשדא הלא עניין חשדא הוא רק אחר התירוץ שאחרים עשו לו.

[גילוי]

אולי מרפס איגרא עד כדי השתוממות, אבל אין זה שמועות בשם איזה אחרונים, אלא כדבר הראשון (תכלת) הביא המאירי בסוף הסוגיה: " וכן יש מתירין עשיית חמה ולבנה כל שאינו מצבע תכלת שהוא כעין הרקיע ומטעם זה סמכו להקל לצורפי נחשת לעשות צורות בכלי כסף וזהב וכן בצורות הספרים שבחכמת התכונה שמותר אף בעשיית עצמו שזהו גוף הלמוד ואינו בכלל עשיית צורה ויראה כן אף בכלים הצריכים לה." (וכדבר השני, אדום, הביא העין יעקב בב"ק פ"ד - כן ראיתי בדע"ת ולא בפנים).
.

דברי היש מתירין באמת צ"ע דאין נראה כלל שר"ג הוצרך בשביל חקירת העדים דוקא צבע תכלת, ובאמת ידוע שבמאירי מובאים כל מיני שיטות מחודשות ולפעמים גם תמוהות.

והנה אם יבוא כיום מאן דהוא ויסמוך על דברי היש מתירין לדינא, פשוט שצריך לצאת כנגדו בחרב ובחנית ולו רק בגלל דהוי דעת יחיד ופשוט דהראשונים והפוסקים לא ס"ל הכי.

[אוצר החכמה]

לא הבנתי. אני עונה את התשובה של הש"ך שגם במקום שלא עובדים אסור בשהיה כי למה משהה וכו' כמו שכתב מר לעיל.

הרי את זה ביארתי כבר שכנראה לא סבר את תשובת הש"ך שבאמת אפשר להתווכח איתה (מה פירוש למה הוא משאיר אולי בגלל שרוצה לשאול את העדים, וזה גם בלי הרעיון של להבין ולהורות) ועל שאלתך ענה שכנראה היה ידוע לגמרא שיש שעובדים את ארבע החיות.
(ואין להקשות למה לא נאסר אם כך במוצא דדלמא אינו מצוי שיהיה ע"ז אבל חשד יש ובעיגול חמה יטען שאינו כן)

[אוצר החכמה]

אולי מרפס איגרא עד כדי השתוממות, אבל אין זה שמועות בשם איזה אחרונים, אלא כדבר הראשון (תכלת) הביא המאירי בסוף הסוגיה: " וכן יש מתירין עשיית חמה ולבנה כל שאינו מצבע תכלת שהוא כעין הרקיע ומטעם זה סמכו להקל לצורפי נחשת לעשות צורות בכלי כסף וזהב וכן בצורות הספרים שבחכמת התכונה שמותר אף בעשיית עצמו שזהו גוף הלמוד ואינו בכלל עשיית צורה ויראה כן אף בכלים הצריכים לה." (וכדבר השני, אדום, הביא העין יעקב בב"ק פ"ד - כן ראיתי בדע"ת ולא בפנים).
.

דברי היש מתירין באמת צ"ע דאין נראה כלל שר"ג הוצרך בשביל חקירת העדים דוקא צבע תכלת, ובאמת ידוע שבמאירי מובאים כל מיני שיטות מחודשות ולפעמים גם תמוהות.

והנה אם יבוא כיום מאן דהוא ויסמוך על דברי היש מתירין לדינא, פשוט שצריך לצאת כנגדו בחרב ובחנית ולו רק בגלל דהוי דעת יחיד ופשוט דהראשונים והפוסקים לא ס"ל הכי.

אולי היש מתירין כן סברו שהגמרא הבינה שכדי לבדוק את עדים כראוי היה צריך לעשות רקע תכלת.

[דניאל]

הרי את זה ביארתי כבר שכנראה לא סבר את תשובת הש"ך שבאמת אפשר להתווכח איתה (מה פירוש למה הוא משאיר אולי בגלל שרוצה לשאול את העדים, וזה גם בלי הרעיון של להבין ולהורות)

מה זאת אומרת בלי הרעיון? זה גופא הלהבין ולהורות וכי היה תועלת אחרת מלבד העדים?

ועל שאלתך ענה שכנראה היה ידוע לגמרא שיש שעובדים את ארבע החיות.

???
בכל מקרה יוצא מכך שדברי הראי"ה הם לא רק נגד הש"ך אלא כנגד כל הפוסקים.