פורום אוצר החכמה

מדוע בן סורר ומורה נידון בסקילה ולא בסייף הרי נהרג על שם סופו שילסטם את הבריות וירצח אותם ודין הרוצח בסייף?
ותירץ בשפתי חכמים וז''ל: וא"ת ולמה נידון בסקילה שהיא חמורה הא רוצח בסייף הוא י"ל דלפעמים שמלסטם את הבריות בשבת והורגן נמצא שמחלל את השבת וחייב בסקילה משום נטילת נשמה:
וקשה לי הרי הוי מלאכה שאינו צריך לגופה שהרי לא נוטל נשמתם כדי לאכול בשרם או להשתמש בעורם אלא רק כדי שלא יפריעו לו ב'מלאכתו'? ועוד דהוי מקלקל וכל המקלקלין פטורים.

כמדומני שיש מסבירים שיש בבן סורר ומורה גם משום ע"ז כי שלושה שותפים באדם

מקלקל בחבורה חייב.

רחמים כתב:מדוע בן סורר ומורה נידון בסקילה ולא בסייף הרי נהרג על שם סופו שילסטם את הבריות וירצח אותם ודין הרוצח בסייף?

ברבותינו בעלי התוס' ובפירוש המיוחס להרא"ש תירצו דהוי כמקלל אביו ואמו דחייב סקילה.

רחמים כתב:מדוע בן סורר ומורה נידון בסקילה ולא בסייף הרי נהרג על שם סופו שילסטם את הבריות וירצח אותם ודין הרוצח בסייף?
ותירץ בשפתי חכמים וז''ל: וא"ת ולמה נידון בסקילה שהיא חמורה הא רוצח בסייף הוא י"ל דלפעמים שמלסטם את הבריות בשבת והורגן נמצא שמחלל את השבת וחייב בסקילה משום נטילת נשמה:
וקשה לי הרי הוי מלאכה שאינו צריך לגופה שהרי לא נוטל נשמתם כדי לאכול בשרם או להשתמש בעורם אלא רק כדי שלא יפריעו לו ב'מלאכתו'? ועוד דהוי מקלקל וכל המקלקלין פטורים.

תירוץ השפתי חכמים מופיע כבר ביד רמה בפרק בסו"מ.

אפרקסתא דעניא כתב:

רחמים כתב:מדוע בן סורר ומורה נידון בסקילה ולא בסייף הרי נהרג על שם סופו שילסטם את הבריות וירצח אותם ודין הרוצח בסייף?
ותירץ בשפתי חכמים וז''ל: וא"ת ולמה נידון בסקילה שהיא חמורה הא רוצח בסייף הוא י"ל דלפעמים שמלסטם את הבריות בשבת והורגן נמצא שמחלל את השבת וחייב בסקילה משום נטילת נשמה:
וקשה לי הרי הוי מלאכה שאינו צריך לגופה שהרי לא נוטל נשמתם כדי לאכול בשרם או להשתמש בעורם אלא רק כדי שלא יפריעו לו ב'מלאכתו'? ועוד דהוי מקלקל וכל המקלקלין פטורים.

תירוץ השפתי חכמים מופיע כבר ביד רמה בפרק בסו"מ.

וכ"כ בחזקוני ובפענח רזא ועוד...

אפרקסתא דעניא כתב:מקלקל בחבורה חייב.

להלכה נפסק אחרת:
רמב"ם הלכות שבת פרק א הלכה יז
כל המקלקלין פטורין, כיצד הרי שחבל בחבירו או בבהמה דרך השחתה וכן אם קרע בגדים או שרפן או שבר כלים דרך השחתה הרי זה פטור, חפר גומה ואינו צריך אלא לעפרה הרי זה מקלקל ופטור אף על פי שעשה מלאכה הואיל וכוונתו לקלקל פטור.

רמב"ם הלכות שבת פרק ח הלכה ז
החובל בחי שיש לו עור חייב משום מפרק, והוא שיהיה צריך לדם שיצא מן החבורה, אבל אם נתכוון להזיק בלבד פטור מפני שהוא מקלקל, ואינו חייב עד שיהיה בדם או בחלב שהוציא כגרוגרת.

אפרקסתא דעניא כתב:תירוץ השפתי חכמים מופיע כבר ביד רמה בפרק בסו"מ.

וז''ל היד רמ"ה מסכת סנהדרין פרק ח - בן סורר ומורה
למה חייבה תורה בן סורר ומורה מיתה אי משום דגנב לא מצינו גונב ממון שחייב מיתה ואי משום שאכל טרטימר בשר ושתה חצי לוג יין אמרה תורה יסקל אלא הגיעה תורה לסוף דעתו כו' ומאחר שהוא צריך לצאת לפרשת דרכים ללסטם את הבריות סוף בא לידי חלול שבת ונמצא מתחייב סקילה אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב.

הרי שלא ביאר איזו מלאכה יעשה בשבת אלא אמר בסתמה שסופו לבוא לידי חילול שבת וזה יכול להיות מלאכה כמו הוצאה וכדומה, אבל על השפתי חכמים קשה שאמר שהמלאכה היא נטילת נשמה וע''ז קשה הרי הוי מלאכה שאינו צריך לגופה.

ר_חיים_הקטן כתב:וכ"כ בחזקוני ובפענח רזא ועוד...

וז''ל החזקוני פרשת כי תצא
כאן פרש"י על שם סופו נהרג וכו' כלומר ילסטם את הבריות ויהרגם אף בשבת ויתחיב סקילה עכ''ל.
אכן הפשטות משום נטילת נשמה

וז''ל הפענח רזא דברים פרשת כי תצא
בן סורר ומורה פירש"י ע"ש סופו וכו', וקשה והא אף אם עתה הי' מלסטם לא הי' חייב רק חנק הקל ועתה על העתיד יהא נדון בחמורה וי"ל דסופו ללסטם בין בחול בין בשבת ויהי' חייב גם על חילול שבת דהיינו סקילה ומחויב ב' מיתות נדון בחמורה, מפי הר"ר שלמה:
כאן לא ביאר משום נטילת נשמה וכנ''ל יתכן בגלל מלאכות אחרות.

לשאלה הזאת יש תשובה חזקה ביותר במהרי"ל דיסקין על התורה:
באמת משורת הדין אחד שהרג שני אנשים דינו ליהרג בסקילה, אלא שלמעשה דין זה לא יכול לצאת לפועל אף פעם מכיון שזה עדות שאי אפשר להזימה, כי העדים הרי לא מעידים על שנים לכן נותנים לו סייף גם אם הרג שני בנ"א ולא מחמירים את עונשו.
(העדות השניה אינה נחשבת עדות שאי אתה יכול להזימה כיון שאם הראשונים יזומו תתקבל עדות הכת השניה), ולכן בן סורר ומורה שנהרג על שם סופו דינו בסקילה.

בשבת האחרונה שמעתי הסבר שנתיישב על לבי יותר מכל מה שנאמר כאן, בשם ר' ברל פוברסקי בספרו 'בד קודש'.

הוא אומר שלעונש הניתן לבן סורר יש מטרה הרתעתית, שהרי הכתוב אומר בפירוש "וכל ישראל ישמעו ויראו", והרתעה זו מתקיימת באופן המירבי במיתה שבה נוטלים כולם חלק, ככתוב "ורגמוהו כל אנשי עירו באבנים".

רחמים כתב:

אפרקסתא דעניא כתב:מקלקל בחבורה חייב.

להלכה נפסק אחרת:
רמב"ם הלכות שבת פרק א הלכה יז
כל המקלקלין פטורין, כיצד הרי שחבל בחבירו או בבהמה דרך השחתה וכן אם קרע בגדים או שרפן או שבר כלים דרך השחתה הרי זה פטור, חפר גומה ואינו צריך אלא לעפרה הרי זה מקלקל ופטור אף על פי שעשה מלאכה הואיל וכוונתו לקלקל פטור.

רמב"ם הלכות שבת פרק ח הלכה ז
החובל בחי שיש לו עור חייב משום מפרק, והוא שיהיה צריך לדם שיצא מן החבורה, אבל אם נתכוון להזיק בלבד פטור מפני שהוא מקלקל, ואינו חייב עד שיהיה בדם או בחלב שהוציא כגרוגרת.

כי הרמב"ם פסק כרבי יהודה, ולשיטתו החובל והרוצח בשבת איננו מקלקל אלא מתקן כמבואר בהמשך דבריו שם.
אבל לרבי שמעון המקלקל בחבורה חייב, ורוב הפוסקים פסקו כר"ש כמדומני.

ממרומי היער כתב:לשאלה הזאת יש תשובה חזקה ביותר במהרי"ל דיסקין על התורה:
באמת משורת הדין אחד שהרג שני אנשים דינו ליהרג בסקילה, אלא שלמעשה דין זה לא יכול לצאת לפועל אף פעם מכיון שזה עדות שאי אפשר להזימה, כי העדים הרי לא מעידים על שנים לכן נותנים לו סייף גם אם הרג שני בנ"א ולא מחמירים את עונשו.
(העדות השניה אינה נחשבת עדות שאי אתה יכול להזימה כיון שאם הראשונים יזומו תתקבל עדות הכת השניה), ולכן בן סורר ומורה שנהרג על שם סופו דינו בסקילה.

א. אם העידו שהרג שני בני אדם כאחד (כגון שהפיל עליהם בית) - מדוע זו עדות שא"א להזימה?!
ב. לא הבנתי מה שכתבת בסוגריים.

בהמבשר תורני שבוע שעברה היה מאמר ארוך בנוגע למשומד יודע אחד, ובתחילה מביאים (ממח"ס פרדס יוסף) שהוא עצמו בילדותו שמע מהחוזה מלובלין שאמר לו שלהיות הפקר וכו', זה גרוע יותר מעשיית עבירה ודו"ק.
מי שיכול להביא המאמר מעיתון הנ"ל תע"ב !