פורום אוצר החכמה

שמעתי שיש הדרכה שאם נגיד לו מיד לשמור על כל המצוות הוא לא יעמוד בזה, ולכן מה סדר הקדימויות?, שמעתי שאומרים קודם לשמור כשרות כי מאכלות אסורים מטמטמים את הנפש, אבל גם שמעתי שקודם לא יחלל שבת כי זה הכי חמור, האם יש סדר קדימויות מסודר בענין?

אני שמעתי שאת כל מצוות הלא תעשה יקבל מיד ואת המצוות עשה יקבל בהדרגה.
בכל אופן זה צריך שיקול דעת של בקי בנפש האדם החוזר בתשובה וכל מקרה לגופו צריך להעריך מה מסוגל לקבל ומה לא מסוגל לקבל.
אבל לפי מה שרואים בשטח לא אומרים להם מה לקבל ומה לא באופן מפורש אלא משתדלים כמה שיותר לדרבן שישמעו דברי חיזוק ושיעורים והם כבר בעצמם בוחרים למה הם מתחברים וממה הם יכולים להזהר ומתקדמים לאט לאט.

שבת חמורה יותר מרוב עניני הכשרות, שהיא מדאורייתא. אבל יש גם נושאי כשרות שהם דאורייתא חמורים.
לקנות רק במקום עם הכשר זה לא קושי גדול, בזה כבר חוסכים דאורייתות חמורים של טבל ונבילות וטריפות, ואת הכשרת הכלים המעורבים במטבח אפשר לדחות.
וכמובן צריכים מדריך צמוד לכל אדם חוזר בתשובה לפי מה שהוא מסוגל, אי אפשר לקבוע כללים בלי הכירות.

יש על כך תשובות בשבט הלוי ובמשנה הלכות

ידוע הסיפור שמרן הרב שך זצ"ל בוודאות וללא ספק להורות על שמירת כשרות לפני הכל ודברי מרן לא צריכים חיזוק וברורים לכל מבין.
לאחרונה קראתי על אחד מרה"י/ המשגיחים זצ"ל שאמר שדברים פשוטים ועניני אמונה ברורים הם לא קולטים בגלל המאכלות שנגעלו בהם.

בס"ד
לפני כמה שנים שמעתי מהגר"י זילברשטיין שליט"א שהגיע שאלה למרן ראשה הישיבה הגראי"ל שטינמן שליט"א, באדם שאינו שומר תומ"צ ומוכן לקבל על עצמו דבר אחד או שבת או טהרה, מה לענות לו.
שלח מרן רה"י שליט"א שאלה זו קדם מרן רשכבה"ג הגרי"ש אלישיב זצ"ל, וענה מרן שעדיף טהרת המשפחה משום שיש בזה כפיית היצר.
המשיך וסיפר הרב זילברשטיין, שמסר בשיעור את המעשה הנ"ל, ואחד מהיושבים הנהן בראשו לאות לאו, אמר לו הרב, הרב אלישיב הורה כך! המשיך האיש להנהן לאות: לאו!!! עם קשי עורף! אמר הרב.
עד שאמר האיש: הרי מחלל שבת הוא מומר! וקודם כל שלא יהיה מומר.
ענה לו הרב שכאשר מוכן הוא לשמור אע"פ ששוקל אם לשמור על שבת או טהרת המשפחה, מומר הוא כבר לא.
עד כאן תוכן דברי הגר"י זילברשטיין בכנס לב לאחים.
אבל אנכי הקטן לא זכיתי להבין, הרי סקילה חמורה מכרת, וכמו שביאר המ"ב בהקדמה לחלק ג'. ובזה מה שייך שיקול של כפיית היצר, הרי לאו גדול יותר, וידוע מה שפירשו הראשונים באבות "אי אתה יודע מתן שכרן של מצוות" משום שעונש העבירות התורה גיתה לנו.

מבקש לדעת כתב:בס"ד
לפני כמה שנים שמעתי מהגר"י זילברשטיין שליט"א שהגיע שאלה למרן ראשה הישיבה הגראי"ל שטינמן שליט"א, באדם שאינו שומר תומ"צ ומוכן לקבל על עצמו דבר אחד או שבת או טהרה, מה לענות לו.
שלח מרן רה"י שליט"א שאלה זו קדם מרן רשכבה"ג הגרי"ש אלישיב זצ"ל, וענה מרן שעדיף טהרת המשפחה משום שיש בזה כפיית היצר.
המשיך וסיפר הרב זילברשטיין, שמסר בשיעור את המעשה הנ"ל, ואחד מהיושבים הנהן בראשו לאות לאו, אמר לו הרב, הרב אלישיב הורה כך! המשיך האיש להנהן לאות: לאו!!! עם קשי עורף! אמר הרב.
עד שאמר האיש: הרי מחלל שבת הוא מומר! וקודם כל שלא יהיה מומר.
ענה לו הרב שכאשר מוכן הוא לשמור אע"פ ששוקל אם לשמור על שבת או טהרת המשפחה, מומר הוא כבר לא.
עד כאן תוכן דברי הגר"י זילברשטיין בכנס לב לאחים.
אבל אנכי הקטן לא זכיתי להבין, הרי סקילה חמורה מכרת, וכמו שביאר המ"ב בהקדמה לחלק ג'. ובזה מה שייך שיקול של כפיית היצר, הרי לאו גדול יותר, וידוע מה שפירשו הראשונים באבות "אי אתה יודע מתן שכרן של מצוות" משום שעונש העבירות התורה גיתה לנו.

שמעתי פעם עובדה דומה וסברא בצידה, שטהרה נוגע גם לאחרים, שללא הטהרה יכול לפגום לדורי דורות בצאצאיו, ומשא"כ שבת לעצמו הוא.

מבקש לדעת כתב:אבל אנכי הקטן לא זכיתי להבין, הרי סקילה חמורה מכרת, וכמו שביאר המ"ב בהקדמה לחלק ג'. ובזה מה שייך שיקול של כפיית היצר, הרי לאו גדול יותר, וידוע מה שפירשו הראשונים באבות "אי אתה יודע מתן שכרן של מצוות" משום שעונש העבירות התורה גיתה לנו.

כשדנים מה להקדים למה בתהליך החזרה בתשובה לא שוקלים לפי חומרת העברה, אלא שמירת איזו מצווה תתן פתח לשמירת מצוות נוספות, ולכן העדיפו מצווה עם כפיית היצר שאם כבר יורגל לכפות את היצר בדבר אחד יקל לו לכפותו גם בדבר אחר, וכן כאשר אמרו שעדיף להתחיל מכשרות אמרו זאת כדי שיכנסו דברי תורה לליבו וישמור יותר אבל באמת יש איסורים יותר חמורים מכשרות.

שיקול של כפיית היצר יוצר דין קדימה באופן כללי כמבואר גבי פריקה וטעינה. אבל אתה בא מדין הקל הקל וגם שם יש ראייה שיש שיקולים נוספים כדברי הר"ן גבי שחיטה לחולה
אבל השאלה העיקרית כאן היא אם זה דומה בכלל לכל העניינים האלה שם הוא אנוס מחמת חליו או שאין בידו לעשות הכל כמו בשונא ואוהב אבל כאן בעצם חייב הכל רק שאינו רוצה ובעצם מה שהיה ראוי לומר לו הוא לאו כל כמינך לא לעשות שניהם רק מחמת שיקולים של מעין עת לעשות ל ה אומרים לו עשה כך לכן אולי יש לחרוג מטענת הקל הקל

ובמשנ"ה שציינתי כותב שיש ללמדו לפי סדר ההלכות בקיצור שולחן ערוך דמאי אולמיה האי מהאי מצד עצם הקיום

מבקש לדעת כתב:בס"ד
לפני כמה שנים שמעתי מהגר"י זילברשטיין שליט"א שהגיע שאלה למרן ראשה הישיבה הגראי"ל שטינמן שליט"א, באדם שאינו שומר תומ"צ ומוכן לקבל על עצמו דבר אחד או שבת או טהרה, מה לענות לו.
שלח מרן רה"י שליט"א שאלה זו קדם מרן רשכבה"ג הגרי"ש אלישיב זצ"ל, וענה מרן שעדיף טהרת המשפחה משום שיש בזה כפיית היצר.
המשיך וסיפר הרב זילברשטיין, שמסר בשיעור את המעשה הנ"ל, ואחד מהיושבים הנהן בראשו לאות לאו, אמר לו הרב, הרב אלישיב הורה כך! המשיך האיש להנהן לאות: לאו!!! עם קשי עורף! אמר הרב.
עד שאמר האיש: הרי מחלל שבת הוא מומר! וקודם כל שלא יהיה מומר.
ענה לו הרב שכאשר מוכן הוא לשמור אע"פ ששוקל אם לשמור על שבת או טהרת המשפחה, מומר הוא כבר לא.
.

לענ"ד ברור שהוא מומר.