פורום אוצר החכמה

נגיד שאתה חייל במלחמת לבנון (הראשונה) והנך רואה מפציצים של צה"ל העומדים להפציץ בטעות שיירה של טנקים משלנו. אין לך שום אפשרות להודיע לטייסיםעל הטעות, אבל אתה יכול לירות טיל על המטוס ולהפיל אותו. מה אתה עושה?

מתפלל שיפקח את עיני הטייסים.
כיון שאין לך ידיעה של מאה אחוז שאכן המטוס יפציץ בסופו של דבר, ודבר שני הם רוצים לפוצץ עם כוונה טובה ואין להם דין רודף.

יש שאלה בחזו"א על הרבה יותר מזה, לגבי הסטת החץ.
ובזמנו היתה שאלה על נושא האשכול בזמן מגדלי התאומים (כמדומני שאצל הגר"י זילברשטיין)

רחמים כתב:מתפלל שיפקח את עיני הטייסים.
כיון שאין לך ידיעה של מאה אחוז שאכן המטוס יפציץ בסופו של דבר, ודבר שני הם רוצים לפוצץ עם כוונה טובה ואין להם דין רודף.

אם הבנתי נכון, השאלה היא באופן שאתה כן בטוח שהם עומדים להפציץ, לכה"פ באותה רמת ודאות שמי שרודף אחר חבירו עם חרב, אכן יהרגהו.
אך לא הבנתי את עיקרה של שאלה, מדוע אין להם דין רודף, וכי רק ההורג ע"מ לעבור על איסור רציחה מיקירי רודף? ומה עם עובר המסכן את אמו שנהרג משום רודף, וכי הוא בא עם כוונה רעה?

איש רגיל כתב:

רחמים כתב:מתפלל שיפקח את עיני הטייסים.
כיון שאין לך ידיעה של מאה אחוז שאכן המטוס יפציץ בסופו של דבר, ודבר שני הם רוצים לפוצץ עם כוונה טובה ואין להם דין רודף.

אם הבנתי נכון, השאלה היא באופן שאתה כן בטוח שהם עומדים להפציץ, לכה"פ באותה רמת ודאות שמי שרודף אחר חבירו עם חרב, אכן יהרגהו.
אך לא הבנתי את עיקרה של שאלה, מדוע אין להם דין רודף, וכי רק ההורג ע"מ לעבור על איסור רציחה מיקירי רודף? ומה עם עובר המסכן את אמו שנהרג משום רודף, וכי הוא בא עם כוונה רעה?

לפי"ז, אם זו המציאות, לכאורה אין צד לומר שלא ירה.

על כך עסקו במקורות שציינתי ויש מאמר שפעם ראיתי על רודף באונס (כמדומני באור המזרח)

איש רגיל כתב:אך לא הבנתי את עיקרה של שאלה, מדוע אין להם דין רודף, וכי רק ההורג ע"מ לעבור על איסור רציחה מיקירי רודף? ומה עם עובר המסכן את אמו שנהרג משום רודף, וכי הוא בא עם כוונה רעה?

יעויין במשנה מסכת אהלות פרק ז
האשה שהיא מקשה לילד מחתכין את הולד במעיה ומוציאין אותו אברים אברים מפני שחייה קודמין לחייו יצא רובו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש:

והשאלה הנשאלת היא:
מה ההבדל בין יצא רובו לבין לא יצא רובו הרי בשני המקרים הוא רודף? אלא כל זמן שלא יצא אינו כילוד ואין בו דין רציחה ולכן חיי האם קודמים וגם בלא דין רודף מותר להורגו כדי להציל את האם, אבל אחרי שיצא רובו אין דוחין נפש מפני נפש ואינו נחשב רודף כי אין לו שום כוונה רעה.

רחמים כתב:

איש רגיל כתב:אך לא הבנתי את עיקרה של שאלה, מדוע אין להם דין רודף, וכי רק ההורג ע"מ לעבור על איסור רציחה מיקירי רודף? ומה עם עובר המסכן את אמו שנהרג משום רודף, וכי הוא בא עם כוונה רעה?

יעויין במשנה מסכת אהלות פרק ז
האשה שהיא מקשה לילד מחתכין את הולד במעיה ומוציאין אותו אברים אברים מפני שחייה קודמין לחייו יצא רובו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש:

והשאלה הנשאלת היא:
מה ההבדל בין יצא רובו לבין לא יצא רובו הרי בשני המקרים הוא רודף? אלא כל זמן שלא יצא אינו כילוד ואין בו דין רציחה ולכן חיי האם קודמים וגם בלא דין רודף מותר להורגו כדי להציל את האם, אבל אחרי שיצא רובו אין דוחין נפש מפני נפש ואינו נחשב רודף כי אין לו שום כוונה רעה.

יעויין בתפארת ישראל (בועז) שם שכתב כדבריך: והא דלא דיינינן ליה כרודף דניתן להצילו בנפשו (כסנהדרין דעב"ב). שאני הכא שלא התכוון הולד להמיתה. ע"כ.
אמנם אאל"ט יש חולקים בזה. אחפש, ואם אמצא אודיעך.

איש רגיל כתב:

רחמים כתב:

איש רגיל כתב:אך לא הבנתי את עיקרה של שאלה, מדוע אין להם דין רודף, וכי רק ההורג ע"מ לעבור על איסור רציחה מיקירי רודף? ומה עם עובר המסכן את אמו שנהרג משום רודף, וכי הוא בא עם כוונה רעה?

יעויין במשנה מסכת אהלות פרק ז
האשה שהיא מקשה לילד מחתכין את הולד במעיה ומוציאין אותו אברים אברים מפני שחייה קודמין לחייו יצא רובו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש:

והשאלה הנשאלת היא:
מה ההבדל בין יצא רובו לבין לא יצא רובו הרי בשני המקרים הוא רודף? אלא כל זמן שלא יצא אינו כילוד ואין בו דין רציחה ולכן חיי האם קודמים וגם בלא דין רודף מותר להורגו כדי להציל את האם, אבל אחרי שיצא רובו אין דוחין נפש מפני נפש ואינו נחשב רודף כי אין לו שום כוונה רעה.

יעויין בתפארת ישראל (בועז) שם שכתב כדבריך: והא דלא דיינינן ליה כרודף דניתן להצילו בנפשו (כסנהדרין דעב"ב). שאני הכא שלא התכוון הולד להמיתה. ע"כ.
אמנם אאל"ט יש חולקים בזה. אחפש, ואם אמצא אודיעך.

קדמתיך...

רמבם פרק א מהלכות רוצח כתב:הלכה ט
אף זו מצות לא תעשה שלא לחוס על נפש הרודף לפיכך הורו חכמים שהעוברה שהיא מקשה לילד מותר לחתוך העובר במיעיה בין בסם בין ביד מפני שהוא כרודף אחריה להורגה ואם משהוציא ראשו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש וזהו טבעו של עולם:

ומבואר דלא כהתפא"י.

דניאל כתב:

איש רגיל כתב:

רחמים כתב:יעויין במשנה מסכת אהלות פרק ז
האשה שהיא מקשה לילד מחתכין את הולד במעיה ומוציאין אותו אברים אברים מפני שחייה קודמין לחייו יצא רובו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש:

והשאלה הנשאלת היא:
מה ההבדל בין יצא רובו לבין לא יצא רובו הרי בשני המקרים הוא רודף? אלא כל זמן שלא יצא אינו כילוד ואין בו דין רציחה ולכן חיי האם קודמים וגם בלא דין רודף מותר להורגו כדי להציל את האם, אבל אחרי שיצא רובו אין דוחין נפש מפני נפש ואינו נחשב רודף כי אין לו שום כוונה רעה.

יעויין בתפארת ישראל (בועז) שם שכתב כדבריך: והא דלא דיינינן ליה כרודף דניתן להצילו בנפשו (כסנהדרין דעב"ב). שאני הכא שלא התכוון הולד להמיתה. ע"כ.
אמנם אאל"ט יש חולקים בזה. אחפש, ואם אמצא אודיעך.

קדמתיך...

רמבם פרק א מהלכות רוצח כתב:הלכה ט
אף זו מצות לא תעשה שלא לחוס על נפש הרודף לפיכך הורו חכמים שהעוברה שהיא מקשה לילד מותר לחתוך העובר במיעיה בין בסם בין ביד מפני שהוא כרודף אחריה להורגה ואם משהוציא ראשו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש וזהו טבעו של עולם:

ומבואר דלא כהתפא"י.

אני עדיין באמצע לעיין, אך מה שעלה בעיוני דלכאו' דברי הרמב"ם הם דלא כהגמ' (סנהדרין עב:) 'אמר רב הונא קטן הרודף ניתן להצילו בנפשו וכו'. איתיביה רב חסדא לרב הונא, יצא ראשו אין נוגעין בו, לפי שאין דוחין נפש מפני נפש. ואמאי, רודף הוא. שאני התם, דמשמיא קא רדפי לה. ע"כ.
ומבואר בגמ' שאין הוא רודף, והגר"ח דן בזה, ומחר אעיין בו בל"נ.
אלא שדברי התפארת ישראל לכאו' הם לא כפשטות הגמ' ולא כהרמב"ם.

אולי לכן כתב הרמב"ם כרודף ולא רודף גמור.

דניאל כתב:אולי לכן כתב הרמב"ם כרודף ולא רודף גמור.

יתכן, אך יותר נראה שהרמב"ם כתב כרודף, מן הסיבה הפשוטה שעובר אינו יכל לרדוף, אלא משתמשים ברודף כמשל.

גם אם יש למטוס דין רודף וכי חייבים לקום ולהרוג את הרודף? הרי הם שוגגים? לכאורא כלפינו אין זו שאלה אנו לא חייבים לנקוט שום פעולה.

הרי כל הדין הוא על רודף באונס

רחמים כתב:גם אם יש למטוס דין רודף וכי חייבים לקום ולהרוג את הרודף? הרי הם שוגגים? לכאורא כלפינו אין זו שאלה אנו לא חייבים לנקוט שום פעולה.

רעיון מעניין אך מוזר מצד מסויים. היתכן שיהיה מותר להרוג מישהו שאין חיוב להרגו??

בברכה המשולשת כתב:יש שאלה בחזו"א על הרבה יותר מזה, לגבי הסטת החץ.

אאל"ט סברת החזו"א היא שמותר להסיט חץ כדי שלא יהרוג רבים אע"פ שע"י זה יהרגו יחידים כי העושה אינו אלא מסיט את החץ והריגת היחידים באה ממילא, וא"כ זה איננו שייך לנידו"ד.

דניאל כתב:

רחמים כתב:גם אם יש למטוס דין רודף וכי חייבים לקום ולהרוג את הרודף? הרי הם שוגגים? לכאורא כלפינו אין זו שאלה אנו לא חייבים לנקוט שום פעולה.

רעיון מעניין אך מוזר מצד מסויים. היתכן שיהיה מותר להרוג מישהו שאין חיוב להרגו??

יתכן ויתכן הנה כמה דוגמאות:

סנהדרין דף פב ע"א

נהפך זמרי והרגו לפנחס - אין נהרג עליו, שהרי רודף הוא.

דף על הדף סנהדרין דף פב עמוד א

הסתפק המשל"מ (בפ"א דרוצח ושמירת נפש הלכה ט"ו) ברוצח בשגגה שיש רשות לגואל הדם להרגו, אם נתאמץ הרוצח והרג לגואל הדם אם נהרג עליו. וכתב דמסתבר לו דאינו נהרג. וראי' מדברי הגמ' כאן לגבי זמרי, דאילו נהפך זמרי והרג לפנחס אינו נהרג עליו וה"ה בהנ"ל עכ"ד המשל"מ.

דניאל כתב:

בברכה המשולשת כתב:יש שאלה בחזו"א על הרבה יותר מזה, לגבי הסטת החץ.

אאל"ט סברת החזו"א היא שמותר להסיט חץ כדי שלא יהרוג רבים אע"פ שע"י זה יהרגו יחידים כי העושה אינו אלא מסיט את החץ והריגת היחידים באה ממילא, וא"כ זה איננו שייך לנידו"ד.

למה לא שייך? אם נאמר שמותר להסיט בידיים את החץ ועי"ז יהרגו יחידים כדי להציל רבים, ה"ה הכא

בברכה המשולשת כתב:

דניאל כתב:

בברכה המשולשת כתב:יש שאלה בחזו"א על הרבה יותר מזה, לגבי הסטת החץ.

אאל"ט סברת החזו"א היא שמותר להסיט חץ כדי שלא יהרוג רבים אע"פ שע"י זה יהרגו יחידים כי העושה אינו אלא מסיט את החץ והריגת היחידים באה ממילא, וא"כ זה איננו שייך לנידו"ד.

למה לא שייך? אם נאמר שמותר להסיט בידיים את החץ ועי"ז יהרגו יחידים כדי להציל רבים, ה"ה הכא

הסברא שם היא (לפי הבנתי) שההריגה באה ממילא משא"כ כאן.

הסברא שם היא שזה מעשה הצלה בעצם ולא מעשה אכזריות, כך כותב החזו"א, ולכאורה ה"ה כאן

להפיל מטוס זו לא פעולה אכזרית??

בנידו"ד זה כמו להסיט חץ שבודאי יפגע ביחיד או במעטים כדי שלא יפגע ברבים-. (להבדיל ממסירה לגויים ימש"ו שבהגדרה זו פעולה אכזרית)

החזון איש שם מגדיר שפעולת הסטת החץ היא ביסודה פעולת הצלה ומה שהחץ פוגע באחר זו פעולה נמשכת שאינו מתכוון לה. ומשום כך מסתפק בדבר, אבל אם צריך להרוג בידים מישהו בפעולתו ממש ע"ז לא הסתפק, וכאן במטוס הלא זה להיפך שיורה טיל לפגוע במטוס ממש ואין עיקר פעולתו פעולת הצלה אלא הפלת המטוס וממנה נמשכת ההצלה.

הרהרתי בדבר שוב היום בבית המדרש והגעתי למסקנה שאכן טעיתי בהשוואה בין הדברים