האם שמח ירמיהו כשנתנבא את נבואות החרבן ?

[גם זו לטובה]

שמעתי שהגרב"ש הקשה, היאך נתנבא ירמיהו את נבואת החורבן, הרי אין נבואה שורה אלא מתוך שמחה.

[אוצר החכמה]

שמח לפני בכה אחרי..

[עשוי לנחת]

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=252

[ביני עמודי גרסי]

שמח לפני בכה אחרי..

מנין לך?

לכאורה ממשה רבינו רואים אחרת, שכתב בדמע (לפי אחת הדעות).

[איש-אחד]

לא הבנתי את השאלה. כדי לבוא למצב של נבואה צריך שמחה, וזה רק כדי שהנבואה תתחיל, אבל כשהנבואה כבר שורה היא יכולה להיות גם עצובה ונוראה.

[אוצר החכמה]

שמח לפני בכה אחרי..

מנין לך?

לכאורה ממשה רבינו רואים אחרת, שכתב בדמע (לפי אחת הדעות).

לא הבנתי, התשובה לקושיית הפותח היא כפי שכתבתיוכפי שכתב איש אחד. מעבר לזה לא הבנתי, ממשה כותב בדמע אתה מקשה קושיה חדשה?

[ביני עמודי גרסי]

כוונתי בקיצור: מקור?

(מה שכתבתי זה רק מעין דוגמה)

[מחולת המחנים]

אפשר ליישב הקושיא עפ"י דברי מדרש רות רבה (בסוף הפתיחתא) שאמרו וז"ל: מיתיבין ליה והא כתיב והיה כאשר נלכדה ירושלים, אמר להם אף היא אינה צרה אלא שמחה, שבו ביום נטלו ישראל אופכין (=שטר חוב) שלמה על עונותיהם ביום שחרב בית המקדש.

[ביני עמודי גרסי]

תשובה יפה

[שפה ברורה]

עי' בישמח משה פ' ואתחנן בהפטורה, שהקשה קושיא זו, והביא שכבר נתקשה בזה הבעל עקידה בפתיחה לאיכה ולרות, והאריך שם בכמה ישובים, וברשונה מתרץ כהנ"ל וכ' בלשונו הקדוש 'כי הטובה שבכל הטובות הוא התקרבות להשי"ת, והרעה הגדולה שבכל הרעות הוא התרחקות', ע"ש באורך.

[ראש חכם]

הקושיא מעיקרא ליתא! 'שמחה' איננה דבר שטחי מקביל ל'הוללות', אלא הרגשה פנימית בלב שכל מאי דעביד רחמנא לטב עביד, ו'כי כאשר ייסר איש את בנו ה"א מייסריך'. הרגשה עילאית זו ודאי מהוה משכן להשראת רוח הקודש ורוח נבואה. ויתכן שזו כוונת אא"ז ה'ישמח משה'. לא עיינתי בפנים.

[רחמים]

הא למה זה דומה:
שו"ע אורח חיים סימן רכג

מת אביו, מברך: דיין האמת; היה לו ממון שירשו, אם אין לו אחים מברך גם כן: שהחיינו; ואם יש לו אחים, במקום שהחיינו מברך: הטוב והמטיב. הגה: שאין מברכין הטוב והמטיב אא"כ יש לו שותפות באותה טובה (טור).

[אלי_ש]

אפשר להוסיף בהקשר זה את סיפור הגמ' על רבי עקיבא וחכמים שראו שועל יוצא מבית קדשי הקדשים והיו הם בוכים ורבי עקיבא משחק וכו'.

[אשבמבש]

שמח לפני בכה אחרי..

ברוך שכיוונת.
ירמיהו פרק טו

טז נִמְצְאוּ דְבָרֶיךָ וָאֹכְלֵם וַיְהִי דְבָרְךָ לִי לְשָֹשֹוֹן וּלְשִֹמְחַת לְבָבִי כִּי נִקְרָא שִׁמְךָ עָלַי יי' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת: יז לֹא יָשַׁבְתִּי בְסוֹד מְשַֹחֲקִים וָאֶעְלֹז מִפְּנֵי יָדְךָ בָּדָד יָשַׁבְתִּי כִּי זַעַם מִלֵּאתָנִי: יח לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח וּמַכָּתִי אֲנוּשָׁה מֵאֲנָה הֵרָפֵא הָיוֹ תִהְיֶה לִי כְּמוֹ אַכְזָב מַיִם לֹא נֶאֱמָנוּ:

ויעויין שם ברש"י ומצו"ד.

[גם זו לטובה]

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46098&pgnum=252

בספר הנ"ל מציין ל"מעשה איש", אשמח לדעת היכן בדיוק נמצא כן "במעשה איש|