כא,כב-כג וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אתו על העץ: לא תלין נבלתו על העץ כי קבר תקברנו ביום ההוא כי קללת אלוקים תלוי וגו'.
ובתרגום אונקלוס: ארי על דחב קדם ה' איצטלב. ולכאורה זהו טעם לאיסור להלין נבלתו על העץ. וצ"ב דאדרבה י"ל כיון שנתחייב בתליה לפני ה' שיתקיים בו האי דינא וישאירו את נבלתו על העץ.
ושמעתי מהגאון מהר"צ רוטברג שליט"א לבאר בזה, בהקדם דנראה לחקור בהך דין תליה של כל הנסקלין, (או דמגדף ועובד ע"ז לחד מ"ד), אם זהו מעיקר דין הסקילה והשלמת עונש דיליה, שמבזים אותו בתלית נבלתו על העץ, או דזה דין בפנ"ע למען ישמעו ויראו, ולאו מצד עונש החוטא.
ונפ"מ בזה, דאם הוי חלק מעונשו והשלמה לדין סקילה, וכן מסתברא למ"ד דכל הנסקלין נתלין, א"כ בפשוטו דדין התליה הוא לתלותו ולהסירו מן העץ מיד, כמו כל מעשה עונש שמתקיים דינו בעשיה לאלתר ודיו, ואין טעם להניחו תלוי. אולם אם התכלית היא למען ישמעו ויראו, מסתברא דאדרבה ילינו נבלתו על העץ למען יראו הכל ויראו.
ונראה מעתה דזהו מכוון דברי התרגום, ארי על דחב קדם ה' איצטלב, כלומר דזהו חיובו של הנסקל מלפני ה' והשלמת קיום דין הסקילה, ולכן לא תלין נבלתו על העץ, דסגי במה שכבר היה תלוי שעה אחת ודיו, ע"כ שמעתי.
אולם נראה להעיר, דכבר נחלקו בב' צדדים אלו רבותינו הראשונים, דאמנם בדברי הרמב"ן שכתב: אע"פ שזה ראוי לנוולו לגודל חטאו לא תעשה כן כי קללת אלוקים תלוי, הרי שזהו דין של עונש על החטא. אבל מאידך, בספר החינוך מצ' תקלה כתב: ועוד נאמר כי דין התליה כדי להגביה הנדון ולפרסמו לעין כל, גם בראותם זקיפת העץ וקשירת הנדון עליו תכנס יראה ופחד בלבם, הרי דזהו דין בפנ"ע משום למען ישמעו ויראו.
(אמנם, מדברי הרמב"ן נראה דמה שהדבר בא כעונש על חטאו זהו טעם להלין נבלתו על העץ, וזה מפורש דלא ככל הדברים דלעיל).