פורום אוצר החכמה

קיי"ל כשמואל דלא אמרינן קציצתן זו היא עשייתן, ולכן אם הדלה עליה את הגפן צריך לקצצן ואח"כ לנענע את הענפים.
הנענוע ודאי צריך שיהיה לשם צל, כיון שזה הוא מעשה הסיכוך, וכמבואר ברי"ף, ברמב"ם ובב"י. שאלתי היא האם מישהו מחו"ר דפה יודע דבר ברור האם צריך שיקצוץ לשם צל.
מסברא אני מבין שאין צריך כוונה בקציצה, שהרי לשמואל קציצתן לאו היינו עשייתן, ואין בקציצה כלום כדי להכשיר את הסכך, אלא רק היכי תימצי שלא יהא מחובר. אלא שראיתי מי שאומר שאף לשמואל צריך קציצה לשם צל.
בתודה מראש.

באמת לשון המשנה ברורה לא כל כך חותך בעינין:
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תרכו סעיף ב

(יג) אם קצץ וכו' - ר"ל אף שמתחלה הדלה האילן על הסוכה לסכך בו והוי סכך פסול דמחובר הוא לא מקרי זה תעשה ולא מן העשוי כיון שלבסוף קצצו לשם סיכוך הוי עשייה מחדש וכשר אפילו אין שם שום סכך אחר ומ"מ בקציצה לבד לא מקרי עשייה גמורה כיון שלא קצצן קודם שהדלה וע"כ צריך לנענע ג"כ אחר הקציצה שנמצא כאלו אותה שעה מניחם במקומותיהם:

אבל יש להוכיח שבודאי הנענע מספיק מדברי השו"ע אורח חיים סימן תרכט

אם סיכך בחבילה, והתירה, כשירה כיון שאין איסורה אלא משום גזירה; אבל חבילה שהעלה לייבש ונמלך עליה לסיכוך, שפסולה מן התורה, אינה ניתרת בהתרה אלא צריכה נענוע.

והרי פסול החבילה הוא משום שלא הניחה לשם צל אלא ליבש ובכ''ז די בנענוע כדי להכשיר.

רחמים כתב:באמת לשון המשנה ברורה לא כל כך חותך בעינין:
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תרכו סעיף ב

(יג) אם קצץ וכו' - ר"ל אף שמתחלה הדלה האילן על הסוכה לסכך בו והוי סכך פסול דמחובר הוא לא מקרי זה תעשה ולא מן העשוי כיון שלבסוף קצצו לשם סיכוך הוי עשייה מחדש וכשר אפילו אין שם שום סכך אחר ומ"מ בקציצה לבד לא מקרי עשייה גמורה כיון שלא קצצן קודם שהדלה וע"כ צריך לנענע ג"כ אחר הקציצה שנמצא כאלו אותה שעה מניחם במקומותיהם:

אבל יש להוכיח שבודאי הנענע מספיק מדברי השו"ע אורח חיים סימן תרכט

אם סיכך בחבילה, והתירה, כשירה כיון שאין איסורה אלא משום גזירה; אבל חבילה שהעלה לייבש ונמלך עליה לסיכוך, שפסולה מן התורה, אינה ניתרת בהתרה אלא צריכה נענוע.

והרי פסול החבילה הוא משום שלא הניחה לשם צל אלא ליבש ובכ''ז די בנענוע כדי להכשיר.

יישר כח על דברי המשנ"ב, אך צ"ע מנין לו כן, ומה הכרחו לומר כן, הלא רש"י כתב (סוכה יא: ד"ה ויתיב) 'ומיהו, נענוע קרוב לסתירה הוא, שמגביה כל אחד לבדו ומניחו, וחוזר ומגביה את חבירו ומניחו', וא"כ כשמנענע הרי הוא סתר את הסיכוך הישן, ומה אכפת לן אם קצץ לשם צל או לאו. וכן הוכחתך מסי' תרכט קשה מאד על המשנ"ב.

ראה גם כאן

תודה רבה. תוכל להביא כמה עמודים מסביב. זה בדיוק הנקודה אותה אני מחפש.

מתנצל על איכות התמונות...

יישר כח גדול.

אנא, עזרו לי!
אני צריך בדחיפות חומר נוסף בעניין.

מה חסר?

רחמים כתב:מה חסר?

אמנם מצאת מקור בדברי המשנ"ב, וייש"כ גדול על כך.
אך עדיין לא הבנתי את הסברא או ההכרח לומר כן, הלא לשמואל דלא אמרינן קציצתן זו היא עשייתן, ולכך צריך שינענע לאחר מכן, אין שום משמעו לקציצה, ומדוע שיצטרכו לקצוץ לשם צל? והוא נגד משמעות הפשוטה ברי"ף, ברמב"ם, בשאר ראשונים ובבית יוסף.

ראיתי בביאורי משנה ברורה - משנה הלכה לרבי יוסף קלפהולץ שהקשה גם הוא על המשנ"ב מדוע צריכים קציצה לשם צל, ונשאר בצ"ע.
ניגשתי אליו ושאלתיו אם מאז הדפסת הספר התחדש לו משהו בעניין, ואמר לי שהוא עדיין בצ"ע.

איני כעת בעניינים של סוכה אך ממה שזכור לי מפעם. - לא רק הנענוע מוציאו מן הפסול של תעשה ולא מן העשוי אלא הקציצה והנענוע גם יחד שתי דברים אלו מוציאים אותו מפסול תעשה ולא מן העשוי ואפשר שמשום כך צריך לחשוב לשם צל, כלומר, לשם מצוות סוכה ג"כ כשהוא קוצץ ועיין מ"ב תרכ"ו ס'ק י"ג.

אבקש להוסיף בזה.
שיש לשים לב שפעמים שאמרו שצריך לשם צל והכוונה בזה לשם מצוות סוכה וכפי המבואר במ"ב שלמדים מן הפסוק תעשה לך שיש דין בסוכה של תעשה ולא מן העשוי וצריך לכוון לשם מצווה כמו אצל ציצית - והגם שבכל מקום אמרו שצריך לכוון לשם צל פעמים הכוונה הוא לשם מצווה שלא יהא בזה חשש של תעשה ולא מן העשוי.

א. הקושיה המדוברת היא על המשנ"ב שציינת אליו.
ב. ולגופו של עניין, בפשטות לשמואל [שקיי"ל כוותיה] הקציצה היא רק היכי תימצי שהענפים לא יהיו מחוברים.
אדרבא, אני מחפש מקור נוסף מלבד המשנ"ב שאומר אחרת, ואשמח מאד אם תמצא לי.