פורום אוצר החכמה

תענית ו: מאימתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה

האם הוי רק משל בעלמא או שיש שייכות בין הגשמים לנישואין?

לכאורה זה משל בעלמא, במיוחד למבוארבפרקי דר"א, שהמים העליונים הם זכרים ומי התהום הם נקבות. עי' שם ועי' בביאור הרד"ל שם.

רש"י מסכת ברכות דף נט עמוד ב

משיצא חתן לקראת כלה - שהמים קבוצין על הארץ, וכשהטפה נופלת עליהן טפה תחתונה בולטת לקראתה.

רש"י מסכת תענית דף ו עמוד ב

חתן לקראת כלה - שירדו כל כך שכשהטפה נופלת יוצאה אחרת ובולטת כנגדה, מפי מורי, לשון אחר: שהשווקין מקלחין מים, שוק מקלח וזה מקלח כנגדו.

ספר בניהו בן יהוידע על תענית דף ו/ב
משיצא חתן לקראת כלה. עיין רש"י שני אופנים. וצריך להבין למה דימה מי גשמים בדמיון חתן וכלה, הן לפירוש ראשון הן לפירוש שני, וכי לא יש בעולם שנים יוצאים זה לקראת זה אלא רק חתן וכלה. ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל שיורד עם הגשמים מלמעלה כח אור הנקרא מין דכורין, וכנגדו עולה אור מן מים התחתונים שהם ניצוצי קדושה הסגורים למטה ואלו הם נקראים מין נוקבין, וכנזכר לעיל, נמצא בירידת הגשמים נעשה חיבור וזווג מין דכורין במין נוקבין, כדוגמת חיבור חתן וכלה, כי מן החתן יוצא מין דכורין ומן הכלה מין נוקבין, ולכן דימה את הגשמים בדמיון חתן וכלה:
ועוד נראה לי בס"ד שהגשמים יורדין בחסד באתערותא דלעילא, קודם שתקדים אתערותא דלתתא, והוא כדמיון החתן שהוא זכר והוא בחסד והוא המשפיע שיוצא לקראת כלה שהיא הנשפעת, והוא המתחיל בהתעוררות, כי הוא היוצא לקראתה להביאה אצלו, ולא היא יוצאה לקראתו להביאו אצלה, וכמו שאמרו חז"ל [קדושין ב' ע"ב] כי יקח איש אשה, משל לבעל אבדה מי מחזר על מי, וכן נהג יעקב אבינו ע"ה שהוא החתן יצא לקראת כלה, שיצא מארצו וילך אל ארם נהרים לקראת כלתו ויקחנה ויביאנה אצלו לארצו, משא"כ יצחק אבינו ע"ה לא נהג כן שלא יצא לקראת כלתו. וידוע דאנחנו בית ישראל יש לנו עם הקב"ה כביכול דין אשה ובעלה, ונרצה שיתנהג עמנו כמנהג יעקב אבינו ע"ה, ולכן אומרים [איכה ה' כ"א] השיבנו ה' אליך ונשובה, ולא תאמר [מלאכי ג' י'] שובו אלי ואשובה אליכם. ובזה יובן הפסוק בישעיהו מ"ט כ"ו וידעו כל בשר כי אני ה' מושיעך וגואלך אביר יעקב כלומר אתנהג עמך כמנהגו של יעקב. ועוד נראה לי חתן יוצא לקראת כלה, אם תניח אותיות חתן לקראת אותיות כלה, יהיה מזה צירוף כ"ח ת"ל ה"ן, וידוע שהיסוד נקרא תל בסוד תלפיות תל שכל פיות פונים בו [ברכות ל' א'], ודו"ק:

ספר המידות להרה"ק מוהר"ן מברסלב זיע"א (ערך שמחה ח"א, אות כג), וז"ל:
הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין בִּזְכוּת שִׂמְחַת חָתָן וְכַלָּה.
ועיין שם במראי מקומות הגה"ק מטשעהרין זיע"א.

תענית ו: אמר רבי אבהו מאי לשון רביעה דבר שרובע את הקרקע כדרב יהודה דאמר רב יהודה מיטרא בעלה דארעא הוא שנאמר כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה

תענית ח, אמר ריש לקיש מאי דכתיב ועצר את השמים בשעה שהשמים נעצרין מלהוריד (טל ומטר) [מטר] דומה לאשה שמחבלת ואינה יולדת והיינו דאמר ריש לקיש משום בר קפרא נאמרה עצירה בגשמים ונאמרה עצירה באשה, אמרה עצירה באשה שנאמר כי עצר עצר ה' בעד כל רחם ונאמרה עצירה בגשמים דכתיב ועצר את השמים נאמר לידה באשה ונאמר לידה בגשמים נאמר לידה באשה דכתיב ותהר ותלד בן ונאמר לידה בגשמים דכתיב והולידה והצמיחה נאמר פקידה באשה ונאמר פקידה בגשמים נאמר פקידה באשה דכתיב וה' פקד את שרה ונאמר פקידה בגשמים דכתיב פקדת הארץ