הודעהעל ידי עתניאל בן קנז » ג' אוקטובר 22, 2013 2:44 am
סליחה שלא הבנתי את השאלה.
כל מי שעוסק בהוראה יודע, שיש שני חלקים בהוראה, א' לימוד כהוגן את ההלכות לדעת לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ולדמות מילתא למילתא. ב' שיהיה שגור אצלו ההלכות המצויות לענות מיד על אתר. שהרי לא כל פעם שבא שואל לפניו, יתחיל שוב לחזור במוחו על הסוגיא ולהסיק מסקנות. אלא צריך שיהיה אצלו מוסכמות, שכעת אינו צריך לדון בהם והדברים ידועים אצלו. ורק כאשר מגיע שאלה שלא מצויה אצלו, צריך לברר הדברים לעמקם.
החזון איש, לא עסק בהוראה, אלא כל ימיו למד לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, וכמובן בכל מה שלמד, הסיק הלכה למעשה, ואף הכריע בהרבה הלכות שונות לפי דעתו הרחבה. / אולם להיות זמין לשאלות היומיומיות לא רצה להכניס עצמו לזה, כי סבר שיש מספיק בלעדיו. וכיון שלא עסק בזה, נמנע אף לענות, באומרו שאינו רב (וכידוע כמה וכמה עובדות בדבר). ואף שלחצוהו לענות, פעמים היה עונה, ופעמים היה רק מסכים עם סברת השואל שהיא נכונה, ופעמים אף היה מתחמק שלא עסק בענין זה לאחרונה, וכאשר יגיע לזה, יעיין בדבר. כפי שהוא קושטא דמילתא.
כמובן שלהנהגתו העצמית בירר שכל דבר יהיה מתוקן על פי הלכה, ותלמידיו למדו ממנו כיצד לנהג. אבל אין זה נוגע כלל להמנעתו מלהזדקק לשאלות המצויות...