הודעהעל ידי יורם נ. » ה' אוקטובר 24, 2013 1:23 pm
הבה נסכם בקצרה את הדיון שם ואת הנוגע לענייננו, ונבהיר את כוונתו בס"ק יא. אז ככה. א. ברכת שהחיינו בעצם היא על ראיית הפרי החדש. אך מכיוון וישנם כאלו שעיקר שמחתם בפרי היא בשעת אכילתם, נהגו שלא לברך על ראייה כי אם על אכילה, ומשום לא פלוג. ב. בשעת האכילה אנו נוהגים לברך שהחיינו אחר ברכת הפרי. הפמ"ג מפקפק בכך משום חשש הפסק. ולכן סובר שצריך קודם לברך שהחיינו ורק לאחר מכן את ברכת הפרי. ג. לפי זה מציע המשנ"ב בס"'ק יא, שיברך את ברכת הפרי ויטעם, ועכשיו כיוון ששמח בטעמו של הפרי, יוכל לברך את ברכת שהחיינו.
אבל כל זה הוא כשאוכל ושמח בפרי החדש, ורק משום הפסק אינו מברך את שהחיינו עד שטעם מעט (מעין ברכת על נט"י אחר הנטילה שכן אז ידיו טהורות). אבל אם שכח לגמרי לברך שהחיינו, דהיינו שהוא אכן שמח בטעם הפרי, אך אינו זוכר לברך עליו, א"כ בשעה שנזכר, כבר חלפה שמחת הטעם הראשון, וכיצד יברך.