פורום אוצר החכמה

הנה הנוסח המקובל אצלינו הוא לחתום בברכת מעין ג' על אכילת ה' מינין: על הארץ ועל המחיה, וכן משמעות שמועת הגמ'.

ויל"ע, כאשר זה מיבול ארץ ישראל, למה אין מברכין על הארץ ועל מחייתה כמו שמברכים על פירות ארץ ישראל: על הארץ ועל פירותיה. ובאמת בספר כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פרק י ובאגודה איתא שמברך על מחייתה, ויש לבאר טעם מנהגינו.

ונראה לומר בב' אנפי. הא' הנה בגמ' בברכות מד,א פריך: מיחתם במאי חתים, ופירש"י: מי מחתמינן בתרתי כה"ג כגון על הארץ ועל הפירות ולא הויא חתימה בשתים ממש וכו'. ולכאורה צ"ע דקושיא זו דחתימה בשתים שייכא נמי בעל הארץ ועל המחיה, וכן הקשה הנצי"ב במרומי שדה. וביאר לפי מה דאיתא לקמן מט,א: איתיביה לוי לרבי על הארץ ועל המזון, ארץ דמפקא מזון, ופריך, על הארץ ועל הפירות, ומשני, ארץ דמפקא פירות. ומבואר דליכא למילף הך דפירות ממחיה, דבמחיה זה מתפרש ארץ דמפקא מזון, ויעו"ש בסברת הדבר.

ולפי"ז מבואר דמחיה זה מתפרש ארץ דמפקא מזון, יותר על המזון מאשר על הארץ, וא"כ ל"ש למימר על מחייתה, דאין התייחסות לארץ כמו בפירות.

והב' הנה ברמב"ם מבואר דבבמ"ג על המחיה אינו מזכיר 'ועל תנובת השדה' כמו בעל הפירות. וע"כ דבפירות כל ענינם הוא 'פרי' וזה שבח גדול יותר לומר שזה תנובת השדהו בא מא"י, ומשא"כ במזונות ומחיה, ולכן מה"ט אומר בחתימה על הארץ ועל פירותיה, ועי'.

יעויין שו"ת הר צבי או"ח ח"א סי' קח

דרך אגב אציין, שהמנהג הקדום בארץ ישראל היה לחתום "על הארץ ועל מזונותיה".
עי' לדוגמא, פיוטי ר' יוחנן הכהן בר' יהושע, מהדו' ויסנשטרן, ע"ד, עמ' 14, ובהערות לשם.

את הפיוט הנ"ל איני מכיר בעוה"ר, אבל כ"ה בתוס' רבינו יהודה ברכות מ"ד ובנימוק"י שם בשם תוס' ובאגודה ובכפו"פ הנז' וברבינו מנוח פ"ח מברכות הי"ד.
ועי' ברכ"י סי' ר"ח שאין נוהגים כן לגבי ברכת המזון. [וטעות מש"כ באנצי' תלמודית בשמו שאין המנהג לגבי על מחייתה], וכ"פ לגבי על מחייתה בפאת השלחן ובשע"צ לבעל חי"א, אמנם ברא"ה בחידושיו שם מבו' לא כן וכן נוהגים האשכנזים בזמנינו.
ובביאור החילוק, עי' אור שמח שם משכב"ז, וי"ל בדבריו. וע"ע העמק שאלה נ"א אות ט"ו טעם אחר, וע"ע בהגהות האדר"ת על פאת השלחן, ובאג"מ ח"ג קכ"ט אות ד'.

לא הבנתי את הלעג שלך ("...איני מכיר בעוה"ר"). עכ"פ, הפייטן קדם לכל האישים שציינת.

עד כמה שידוע לי הסיבה היא משום שחותמים כך אם ידוע שזו יבול ארצנו הק' לכן חותמים: "ועל פרותיה", "ועל פרי גפנה" משא"כ במיני מזונות שרוב יבול החיטה מגיע מחו"ל בעוה"ר. עד שנזכה לגאולה השלימה.

כפתור ופרח כתב:ומסתברא שהנה בארץ ישראל בברכת המזון נסיים על הארץ ועל מזונותיה, וכן על הארץ ועל מחייתה

והנה בברכת מעין שלש יש הרבה הנוהגים לחתום "על הארץ ועל מחייתה (ועל כלכלתה)", אבל בברכת המזון כמדומני דכו"ע חתמי "על הארץ ועל המזון", ואפי' בתבואת ארץ ישראל.
מה טעם החילוק?

*

ראה עוד:

הרב שוב - על מחיתה.pdf

(2.13 MiB) הורד 296 פעמים

בדרך הרמז - איתא בספרים שברכה זו פותחת בנ' ומסיימת בנ' ("נודה .. המזון") לרמוז ליהושע בן נון

בברכת מעין שלש נוהגים בסיום הברכה להתייחס לגידולי ארץ ישראל, ולסיים: על פרי גפנה, או 'ועל פירותיה' בשונה מהשותה מיין חוצה לארץ, או אוכל מפירותיה.
שאלתי היא מדוע האוכל מחיטת ארץ ישראל אינו מסיים 'על מחיתה ועל כלכלתה'.
למה בזה אין התייחסות לחשיבותה של ארץ ישראל, הרי גם החיטה היא משבעת המינים שנשתבחה בהם הארץ.

ויתכן שהוא מפני ש'על המחיה' היא ברכה כוללת לכל חמשת מיני דגן, אף אלו שאינן משבחה של ארץ ישראל, וכגון האוכל פת שנעשתה משבולת שועל או שאר מיני הדגן, שבהם בודאי אין סיבה לאזכר את ארץ ישראל, וממילא לא תקנו חכמים ברכה שפעמים יזכיר ופעמים לא יזכיר. היינו אם יאכל פת חטה של א"י יזכיר ואם שבולת שועל של א"י לא יזכיר.

ובכל אופן אשמח לדעת היכן דנו בענין.
תודה רבה

ספר כפתור ופרח פרק י

ואם בארץ ישראל ועל פירותיה, ועל מחיתה, ועל מזונותיה.

ברכי יוסף אורח חיים סימן רח י

יו"ד. על הארץ ועל פירותיה וכו'. נשאל הרב הלכות קטנות ח"ב סי' נ"ה אמאי דנהגינן בארץ ישראל לחתום על המחייתה ועל כלכלתה מעין דוגמא דעל פירותיה, ולא מצא הרב סמך למנהג, ומ"מ כתב דאין לשנות מנהג ראשונים, עכ"ד. וימצא כתוב בספר כפתור ופרח דף ל"ו ע"ב (ריש פרק י) כתב בהדיא בארץ ישראל חותם על המחייתה כמו ברכת הפירות. ומיהו שם כתב דחותם ג"כ על הארץ ועל מזונה. וגם באגודה פרק כיצד מברכין כתב בשם ר"י דבארץ ישראל יברך על הארץ ועל מזונותיה, ע"ש. ולא נהגו כן.

בן איש חי שנה ראשונה פרשת מסעי אות א

ואם אוכל מיני מזונות שגדלו בא"י עצמה חותם על הארץ ועל מחיתה ועל כלכלתה,

שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן קכט

ד' הזכרת על מחיתה בברכה מעין שלש לענין ברכת מעין שלש במיני מזונות בא"י אם יש לשנות ולומר על הארץ ועל מחיתה כמו שמשנים במעין שלש על הפירות לומר על הארץ ועל פירותיה וכן בברכת המזון לשנות על פת מתבואת א"י בברכה שניה על הארץ ועל מזונותיה, בודאי אין בידנו לשנות בנוסח הברכות כלום וממילא אין לשנות, ואף שראית בספר פאת השלחן דהר"י בעל התוס' פסק כן כיון דבתוס' ורא"ש לא מצינו זה אין לסמוך ע"ז וכן על האגודה וכפתור ופרח כיון שהפוסקים המפורסמים לא כתבו זה אין לשנות הברכה בא"י, וכמדומה לי שהמנהג גם בא"י שלא לשנות.

וראה עוד שו"ת הר צבי אורח חיים א סימן קח, שו"ת ציץ אליעזר חלק יא סימן יב, שו"ת יביע אומר חלק ז - אורח חיים סימן ל, כף החיים סימן רח אות חן.

הנצי"ב כתב שהיתרון הקיים בתבואה תוצרת הארץ אינו ניכר בתבואה תוצרת חו"ל.

הענין כבר מוזכר בחי' הרא"ה בברכות מד. עיי"ש. ובטעם החילוק עין באור שמח פ"ח מברכות הי"ד שכ' משום שעיקר הברכה נתקנה על פירות שניכר גידולן מן הארץ אבל במזון ומחיה דאשתנו ל"א על מחיתה
ואמנם לענין ברכת המזון כבר מוזכר בתוס' ר"י החסיד בברכות שם דבאר"י חותם על הארץ ועל מזונותיה, וכ"כ רבינו מנוח עהר"מ פ"ח הי"ד לענין ברכהמ"ז. וצ"ע נוסח ספרד, שבמעין ג' הקפידו ע"ז, ובברכהמ"ז לא הקפידו בזה.
והמענין הוא דלענין מיץ ענבים נוהגים לומר "פרי גפנה" אע"ג שאין לו זכר בראשונים (במה שחיפשתי בעבר לא מצאתי) ואמנם הטעם בזה פשוט, מ"מ אין התייחסות לזה בפירוש בראשונים.

רוב החיטה המשווקת בארץ מקורה מחוץ לארץ ועל כן בדרך כלל חותמים 'על המחיה' אולם בפסח שאת הקמח מצות מייצרים מתבואת הארץ שמעתי מכמה מדקדקים שחתמו 'על מחייתה'.

איש לוי כתב:הענין כבר מוזכר בחי' הרא"ה בברכות מד. עיי"ש. ובטעם החילוק עין באור שמח פ"ח מברכות הי"ד שכ' משום שעיקר הברכה נתקנה על פירות שניכר גידולן מן הארץ אבל במזון ומחיה דאשתנו ל"א על מחיתה
ואמנם לענין ברכת המזון כבר מוזכר בתוס' ר"י החסיד בברכות שם דבאר"י חותם על הארץ ועל מזונותיה, וכ"כ רבינו מנוח עהר"מ פ"ח הי"ד לענין ברכהמ"ז. וצ"ע נוסח ספרד, שבמעין ג' הקפידו ע"ז, ובברכהמ"ז לא הקפידו בזה.
והמענין הוא דלענין מיץ ענבים נוהגים לומר "פרי גפנה" אע"ג שאין לו זכר בראשונים (במה שחיפשתי בעבר לא מצאתי) ואמנם הטעם בזה פשוט, מ"מ אין התייחסות לזה בפירוש בראשונים.

מה עם יין?

זקן ששכח כתב:

איש לוי כתב:הענין כבר מוזכר בחי' הרא"ה בברכות מד. עיי"ש. ובטעם החילוק עין באור שמח פ"ח מברכות הי"ד שכ' משום שעיקר הברכה נתקנה על פירות שניכר גידולן מן הארץ אבל במזון ומחיה דאשתנו ל"א על מחיתה
ואמנם לענין ברכת המזון כבר מוזכר בתוס' ר"י החסיד בברכות שם דבאר"י חותם על הארץ ועל מזונותיה, וכ"כ רבינו מנוח עהר"מ פ"ח הי"ד לענין ברכהמ"ז. וצ"ע נוסח ספרד, שבמעין ג' הקפידו ע"ז, ובברכהמ"ז לא הקפידו בזה.
והמענין הוא דלענין מיץ ענבים נוהגים לומר "פרי גפנה" אע"ג שאין לו זכר בראשונים (במה שחיפשתי בעבר לא מצאתי) ואמנם הטעם בזה פשוט, מ"מ אין התייחסות לזה בפירוש בראשונים.

מה עם יין?

אין הבדל בין יין למיץ ענבים בזה, כתבתי מיץ ענבים וה"ה יין.

מסברה נראה לי ש"המחיה" ו"הכלכלה" הם התוצאה של מה שאוכלים ולכן אין שייך לשייך את זה לארץ כמו "פירותיה" כי "המחיה" היא מחיתו של האדם וטלא מחיתה של הארץ.
נכב"ב בעבר כהסתעפות של אשכול אחר

אישצפת כתב:רוב החיטה המשווקת בארץ מקורה מחוץ לארץ ועל כן בדרך כלל חותמים 'על המחיה' אולם בפסח שאת הקמח מצות מייצרים מתבואת הארץ שמעתי מכמה מדקדקים שחתמו 'על מחייתה'.

זה נכון למנהג הספרדים שבתבואת הארץ חותמים 'על מחייתה', ראה לעיל, אך מנהג האשכנזים שבכל מקרה אין משנים את החתימה, ראה מה שציינתי לעיל.

איש לוי כתב:

זקן ששכח כתב:

איש לוי כתב:הענין כבר מוזכר בחי' הרא"ה בברכות מד. עיי"ש. ובטעם החילוק עין באור שמח פ"ח מברכות הי"ד שכ' משום שעיקר הברכה נתקנה על פירות שניכר גידולן מן הארץ אבל במזון ומחיה דאשתנו ל"א על מחיתה
ואמנם לענין ברכת המזון כבר מוזכר בתוס' ר"י החסיד בברכות שם דבאר"י חותם על הארץ ועל מזונותיה, וכ"כ רבינו מנוח עהר"מ פ"ח הי"ד לענין ברכהמ"ז. וצ"ע נוסח ספרד, שבמעין ג' הקפידו ע"ז, ובברכהמ"ז לא הקפידו בזה.
והמענין הוא דלענין מיץ ענבים נוהגים לומר "פרי גפנה" אע"ג שאין לו זכר בראשונים (במה שחיפשתי בעבר לא מצאתי) ואמנם הטעם בזה פשוט, מ"מ אין התייחסות לזה בפירוש בראשונים.

מה עם יין?

אין הבדל בין יין למיץ ענבים בזה, כתבתי מיץ ענבים וה"ה יין.

שאלתי היתה, וכי היין לא נשתנה מבריאתו? אם כן לא היה צריך לברך ועל גפנה!

זקן ששכח כתב:שאלתי היתה, וכי היין לא נשתנה מבריאתו? אם כן לא היה צריך לברך ועל גפנה!

יין אינו חשיב שינוי, וכמבו' דהיוצא מזיתים וענבים נדון כמוהם, ויש לו תורת פרי כענבים עצמם, אלא דמפני מעלתו צריך להזכיר גם את המין הזה בפרטות, (גפן ולא נכלל בפרי העץ דעלמא) ואם משבח בברכתו את פרותיה של הארץ, אז צריך לפרט ביין פרי גפנה.

שו"ת הרמ"ע מפאנו סי' ו -
והכי פירושה, סבר לוי למימר כההוא פרוקא קמא, בשלמא מזון שאין בו חלוק ברכות מ"מ שפיר דמי, אבל על הארץ ועל הפירות אין חותמין כן אלא חוצה לארץ, כרב חסדא וכדפריש לה רב עמרם בסוף פרק כיצד מברכין מ"ד ע"א דאילו בארץ חותמין על הארץ ועל פירותיה כר' יוחנן, וניחא דמברכינן על הארץ גופה והיא עבדא פירותיה, ולכן חזר ושאל: בבבל מה אתה משיב, דהתם משמע ליה ללוי דמיקרי חותמין בשתים, על הארץ דהיינו ארץ ישראל שלעולם מוחזקת היא בידינו מאבותינו, ועל הפירות שאנו אוכלין בבבל, ופשיט ליה רבי דלא שנא, וטעמא מפורש באגדתא שתמצית א"י בבל שותה נמצאת א"י דהיא עבדה פרות לבבל.