חלק בעולם הבא נקבע ע"י קב"ה או ע"י ב"ד של מטה.

[גם זו לטובה]

סנהדרין קד: אמר רב יהודה אמר רב בקשו עוד למנות אחד באה דמות דיוקנו של אביו ונשטחה לפניהם ולא השגיחו עליה באה אש מן השמים ולחכה אש בספסליהם ולא השגיחו עליה יצאה בת קול ואמרה להם חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשוכים מי שהקדים ביתי לביתו ולא עוד אלא שביתי בנה בשבע שנים וביתו בנה בשלש עשרה שנה לפני מלכים יתיצב [בל יתיצב] לפני חשוכים ולא השגיח עליה יצאה בת קול ואמרה המעמך ישלמנה כי מאסת כי אתה תבחר ולא אני וגו'

דברי הגמ' צ"ת, דכולה סוגיין מוכח דיש משמעות לקביעת אנשי כנה"ג (וכן הביאו בשם הח"ח שהוכיח מכאן דחלק לעוה"ב נקבע ע"י ב"ד של מטה ולכן לא רצה לכתוב על אנשים מסוימים שאין להם חלק לעוה"ב) אולם בסוף הסוגיא מבואר שקב"ה קובע ואין הדבר תלוי בב"ד של מטה, וכלשון רש"י "וכי הבחירה בכם תלויה ולא בי, לומר מי שיש לו חלק ומי אין לו חלק הלא בי הדבר תלוי".

[מי שאמר]

בגמ' שם לא מבואר מה היה בסופו של דבר.
וזכור לי שהאר"י הקדוש עמד לפרש את הפסוק בויחי אלוקים חשבה לטובה וכו'. שאמנם בבי"ד של מטה אין שופטים לפי התוצאה אך אלוקים שופט לפי התוצאה וזהו שאמר להם אלוקים חשבה לטובה.

[דניאל]

זכורני שיש מהרש"א שאומר דבי"ד של מטה קובעים ומביא ראיה מהגמרא הזו וזה כמה שנים שתמהתי דמהגמרא משמע להיפך...

[גם זה יעבור]

(3-6) תלמוד בבלי מסכת סוטה דף י/ב
תנו רבנן אבשלום בשערו מרד שנאמר וכאבשלום לא היה איש יפה וגו' ובגלחו את ראשו (וגו') והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך תנא אבן שאנשי טבריא ואנשי ציפורי שוקלים בה לפיכך נתלה בשערו שנאמר ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד ואבשלום רוכב על הפרד ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויאחז ראשו באלה ויותן בין השמים ובין הארץ והפרד אשר תחתיו עבר [שקל ספסירא בעא למיפסקיה] תנא דבי רבי ישמעאל באותה שעה נבקע שאול מתחתיו וירגז המלך ויעל על עליית השער ויבך וכה אמר בלכתו בני אבשלום בני בני [אבשלום] מי יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני בני והמלך לאט את פניו ויזעק המלך קול גדול בני אבשלום אבשלום בני בני הני תמניא בני למה שבעה דאסקיה משבעה מדורי גיהנם ואידך איכא דאמרי דקריב רישיה לגבי גופיה ואיכא דאמרי דאייתיה לעלמא דאתי

[בברכה המשולשת]

שם מבואר שיש בכח תפילת האב להציל את בנו (ויש על כך דיון בחז"ל על ברא מזכה אבא) אבל לא נאמר שם דבר על בי"ד של מטה.
לגוף קושיית פותח האשכול, כמדומני שיד מתרצים שודאי שהכוח הוא בידי בי"ד של מטה, אך כאן הקב"ה מנע מהם להשתמש בו כי זה לא רצונו יתברך.

[גם זה יעבור]

לא ראיתי דיון אם דוקא אבא מזכה לבנו.
הבאתי את זה, היות ולמרות שלא מדובר בב"ד, אך רואים שהצדיקים בעוה"ז יש להם כוח לקבוע את הגיהנם וגן עדן של אנשים.

[חכם באשי]

אולי האשכול הזה שייך לנידון:
viewtopic.php?f=7&t=7713&p=68515&hilit#p68250

[חשבונות רבים]

לגוף קושיית פותח האשכול, כמדומני שיד מתרצים שודאי שהכוח הוא בידי בי"ד של מטה, אך כאן הקב"ה מנע מהם להשתמש בו כי זה לא רצונו יתברך.

זה רעיון נחמד אבל זה לא מה שכתוב בגמרא המעמך ישלמנה וכו'
מה שאולי היה אפשר להוכיח מהגמרא זה שהקב"ה מונע מב"ד לפסוק דבר לא נכון וממילא אם ב"ד פסקו על אדם שאין לו חלק לעוה"ב מוכח דכן נפסק גם בשמים דאל"כ הקב"ה היה מונעם מזה אבל יש לחלק בין התנאים לב"ד שלנו...

[מי שאמר]

בזמנו שמעתי ממישהו לספר מדוע לא היה החפץ חיים רב בראדין.
וכך היה מעשה בראדין היה קצב וכעבור זמן התברר לו לחפץ חיים שההוא מכניס בלילה לחנותו בשר טריפה והחפץ חיים זי"ע השית עליו לשלם קנס – לאחר פטירתו הגיע הקצב אל החפץ חיים ושאלו אותו האם הקנס שהשית עליו היה כדי להחזיר את הכספים לקונים או שמא עם הקנס ג"כ מועיל לתשובה. – וכאשר החפץ חיים שאלו לשם מה אתה צריך לדעת השיב לו הקצב המנוח ששלחו אותו מן השמים לשאול את פיו לדעת מה לעשות עמו.
בבוקר נחרד החפץ חיים ואמר שאם בשמים מתחשבים ממה שהוא פוסק למטה בתור רב של ראדין אין אני רוצה יותר בתפקיד.

שמעתי את זה מגודל אחד ז"ל אך לא בדקתי בפנים

[פנימי]

בנושא הזה
יש כסף משנה בהלכות תשובה שמביא את המחלוקת הגמ' אם מבזה חבירו בפני ת"ח אין לו חלק לעוה"ב או לא, והכ"מ אומר שהרמב"ם השמיטו כי הסתפק איך לפסוק "וספק נפשות לקולא"
ויש לתמוה שאם יש לרמב"ם ספק, אולי ראוי שהרמב"ם לא יביא את הדין מספק, או שיכתוב שיש לו ספק, אבל לא "יפסוק" לקולא כשיש לו ספק, שהרי בשמים יודעים מה האמת, ואין כאן נפ"מ למעשה.

(ואמנם יש קצת נפ"מ אם כשר לעדות, ויתכן גם שדינו שיצא מכלל עמיתך ומותר להלוותו בריבית, ואמנם בש"ך הביא בשם מהרי"ל שאפי' מבזה ת"ח עצמו לא יצא מכלל עמיתך כיון שאנשים לא מרגישים באיסור, אבל יכול להימצא נפ"מ, אלא שלפ"ז לא היה לרמב"ם לפסוק לקולא, שהרי יש נפ"מ שלפעמים הוא קולא בדין דאו', ולא שייך כאן ספק "נפשות" להקל, כיון שהנפ"מ היא לא על נפשות)

ונ"ל שבע"כ צ"ל שהפסק של הרמב"ם יש לו נפ"מ בשמים. וכיון שהרמב"ם מסתפק, ומספק יש לפסוק שספק נפשות להקל, יהיה כך הדין גם בשמים.
והוא חידוש עצום!