ידועה ההלכה (מב"מ מב:) ההולך למוד את גרנו את גרנו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתשלח ברכה במעשה ידינו, התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה, מדד ואחר כך בירך הרי זה תפילת שוא, לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין.
ומשמע שבקשה על מעשה נסים ממש, אלא שעדיין אינו ניכר לאדם (כי עדיין לא מדד), אינה בגדר תפילת שווא.
וקשה, דתנן בברכות (נד.) האומר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא, כיון שבמעי אמו כבר הוחלט אם זכר אם נקבה, ולכאורה, כיון שעדיין לא נודע לאדם, למה לא יבקש על מעשה נסים?