פורום אוצר החכמה

ידועה ההלכה (מב"מ מב:) ההולך למוד את גרנו את גרנו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתשלח ברכה במעשה ידינו, התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה, מדד ואחר כך בירך הרי זה תפילת שוא, לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין.

ומשמע שבקשה על מעשה נסים ממש, אלא שעדיין אינו ניכר לאדם (כי עדיין לא מדד), אינה בגדר תפילת שווא.

וקשה, דתנן בברכות (נד.) האומר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא, כיון שבמעי אמו כבר הוחלט אם זכר אם נקבה, ולכאורה, כיון שעדיין לא נודע לאדם, למה לא יבקש על מעשה נסים?

לא מדובר על ריבוי הכמות בגורן אלא על ברכה בתבואה עצמה וכמ"ש 'מתברך במעיו'.

ראה פרש"י שם: אין הברכה - שמתברך ורבה מאליו פויישו"ן בלעז.

כשלמדתי את הנושא היה נראה ש"ברכה" זה לא נס רגיל.

ובאמת הסתפקתי כשאני סופר את הצ'קים האם שייכת התפילה הזאת, כי מה שייך שיהיה כאן ברכה, הרי זה חובות של אחרים, וזה ממש נס גלוי שיהיה כאן פתאום עוד צ'ק

לא הבנתי הקושיה שאסור לבקש על נס אבל ברכה ודאי שמותר לבקש (אגב, בחז"ל אצל לאה שביקשה שיוסף יתהפך לדינה משמע שמותר לבקש על ניסים בשביל לא לפגוע)

בנימין אריה כתב:לא הבנתי הקושיה שאסור לבקש על נס אבל ברכה ודאי שמותר לבקש (אגב, בחז"ל אצל לאה שביקשה שיוסף יתהפך לדינה משמע שמותר לבקש על ניסים בשביל לא לפגוע)

?
שם זה לא היה נס כדתירצה הגמ'.

יאיר כתב:

בנימין אריה כתב:לא הבנתי הקושיה שאסור לבקש על נס אבל ברכה ודאי שמותר לבקש (אגב, בחז"ל אצל לאה שביקשה שיוסף יתהפך לדינה משמע שמותר לבקש על ניסים בשביל לא לפגוע)

?
שם זה לא היה נס כדתירצה הגמ'.

תירוץ ב' שם בגמרא לא עיינת. אבל הראיה מהסוגיא שם היא הפוכה בדיוק דדוקא ללאה היה מותר אבל בעלמא זו תפילת שוא וכבר הקשו המפרשים איך לאה עשתה כן...

מה זה "ברכה"? נא הסבירו איך התבואה יכולה להתרבות בדרך הטבע.

עיין ברכות דפים הראשונים איכא דאמרי שיתייקר החומץ וא"ד שנהיה טוב, יכול להיות הרבה אפשרויות לברכה
גם יש לחלק בין התהפכות הדבר למשהו אחר שהוא ממש נס לבין התווספות על הקיים שהוא בגדר ברכה כמו שמותר לבקש ברכה על ילדים אחד שאין לו

פירוש "ברכה" כאן (לפחות לפרש"י) - שמתרבה מאליו.

בדרך הטבע התבואה אינה יכולה להתרבות מאליה, אלא ע"י נס.

מהו התירוץ שלך אפוא? אינני מצליח להבין.

גם בניסים יש מהלך

רואים הרבה פעמים בנביא שצריך לעשות מעשה כדי שהנס יחול
(המקרה הכי קיצוני שאני זוכר זה מטה אלישע שעפ"י נס קיבל כח להחיות מתים, וגיחזי הניח אותו על נבלת כלב והחיה את הכלב, וברור שלא היה ענין כלל שיחיה הכלב הזה, אלא שהקב"ה מנהל את העולם עם חוקים, וגם כשיש נס, הנס הוא שינוי איזה שהוא חוק, ולא שנעלמו החוקים, וממילא נהיה עכשיו חוק טבע חדש שהמקל מחיה מתים, ואם גיחזי מניח אותו על נבלת כלב, באופן טבעי יחיה הכלב)

וכנראה ש"ברכה" שמתרבה התבואה הוא "נס" שהוא חלק מהמהלך הטבעי, ואינו ככל מעשה ניסים

ענינא דיומא - עיין ט"ז הל' חנוכה