בשו"ע או"ח של"ד וכן ביו"ד הל' נדה נפסק שאדם שנכשל בחטא ח"ו אפי' דרבנן ואפי' בשוגג [- כן מתבאר במ"ב שם, אך יתכן דהיינו דוקא בהל' שבת משום חומרא דידיה] צריך לעשות תיקוני תשובה להתענות או לתת צדקה וכו' - וכמדומה שלא נהוג לדקדק בזה [לתת שיעור הצדקה המבואר שם], ודכירנא שראיתי באיזה מקום [אולי מעשה איש או קובץ אגרות חזו"א] שהחזו"א הורה לאחד שנכשל בחילול שבת שלא יתענה וכו' אלא ילמוד היטב הל' שבת וכו', ורציתי לדעת על מה סומכים נגד פסק המ"ב הנ"ל?
והנה זאת ידוע מפי ספרים וסופרים שמעת שזרח אור הבעש"ט הק' לא צריכים [וגם לא רצוי] להסתגף וכו' אלא להוסיף בעבודה בשמחה וכו', ואולי לזה נתכוין אותו כותב'ל שראיתי שכתב [באיזה קונטרס או ספר] תואר על החזו"א "אור שבעת הימים"...
וכעת אני נזכר שבאגרת התשובה מבעל התניא ז"ל מדבר מענין זה אך לא עיינתי שם כעת.