פורום אוצר החכמה

בשו"ע או"ח של"ד וכן ביו"ד הל' נדה נפסק שאדם שנכשל בחטא ח"ו אפי' דרבנן ואפי' בשוגג [- כן מתבאר במ"ב שם, אך יתכן דהיינו דוקא בהל' שבת משום חומרא דידיה] צריך לעשות תיקוני תשובה להתענות או לתת צדקה וכו' - וכמדומה שלא נהוג לדקדק בזה [לתת שיעור הצדקה המבואר שם], ודכירנא שראיתי באיזה מקום [אולי מעשה איש או קובץ אגרות חזו"א] שהחזו"א הורה לאחד שנכשל בחילול שבת שלא יתענה וכו' אלא ילמוד היטב הל' שבת וכו', ורציתי לדעת על מה סומכים נגד פסק המ"ב הנ"ל?
והנה זאת ידוע מפי ספרים וסופרים שמעת שזרח אור הבעש"ט הק' לא צריכים [וגם לא רצוי] להסתגף וכו' אלא להוסיף בעבודה בשמחה וכו', ואולי לזה נתכוין אותו כותב'ל שראיתי שכתב [באיזה קונטרס או ספר] תואר על החזו"א "אור שבעת הימים"...
וכעת אני נזכר שבאגרת התשובה מבעל התניא ז"ל מדבר מענין זה אך לא עיינתי שם כעת.

אולי על מאמר הגמ' כל העוסק בתורת כאילו

בנימין אריה כתב:אולי על מאמר הגמ' כל העוסק בתורת כאילו

מעניין שהרמ"א והמ"ב לא סמכו ע"ז

ודאי שאין זה הכוונה ממש, שהעוסק בתורת הקרבן הוא כמקריב משא"כ כאן אינו מתעסק בקרבן אבל אפשר להבין שיש בזה תועלת לא פחות, אני מאמין שמצטטים זאת

בנימין אריה כתב:ודאי שאין זה הכוונה ממש, שהעוסק בתורת הקרבן הוא כמקריב משא"כ כאן אינו מתעסק בקרבן אבל אפשר להבין שיש בזה תועלת לא פחות, אני מאמין שמצטטים זאת

לא הבנתי

'כל העוסק' זה לא 'מוחק' זה מועיל.
[ראיה מר' ישמעאל שרשם שחייב להביא חטאת שמינה, והוא בטוח 'עסק' כמו שצריך]

אני שואל למה החזו"א [וכן כו"ע כמדומה] לא חוששים לעשות תיקוני התשובה המבוארים בפוסקים

עיין בהקדמה לספר מעלות התורה.

אעיין בע"ה - תודה לך