פורום אוצר החכמה

יורה_דעות כתב:לא אמרה ר' שמעון מעולם. ואי איכא ממ"נ מותר ג"כ מן התורה ואסור מדרבנן והם הם ב' שבילים.
ולענין עדים פסולים באשה אי מהימן לי' כבי תרי יחוש ואי לא אין ענין לחוש ואסור לו לחוש דמשועבד לה ולגרש בע"כ א"א

סגי נהור כתב:כאשר נותנים הכשר לעלי חסה (לשם דוגמא), הרי זה כשלפי כללי ההלכה אין לחשוש לתולעים וחרקים בכל עלה חסה בפני עצמו. אבל מי שאוכל עלי חסה רבים, לא ימלט שיאכל גם תולעים וחרקים מפעם לפעם. האם יש מקום ע"פ תורה להמנע מלאכול עלי חסה?

סגי נהור כתב:על הגר"מ פיינשטיין מסופר שסידר קידושין לחתן וכלה, ואם החתן לחשה באוזנו שהילד אינו מבעלה אלא מאיש אחר, והפטיר "אינה נאמנת" וסידר הקידושין.

האם החתן הוא ממזר "כלפי שמיא"? והאם גם ילדיו הם ממזרים כלפי שמיא?

סגי נהור כתב:על הגר"מ פיינשטיין מסופר שסידר קידושין לחתן וכלה, ואם החתן לחשה באוזנו שהילד אינו מבעלה אלא מאיש אחר, והפטיר "אינה נאמנת" וסידר הקידושין.

האם החתן הוא ממזר "כלפי שמיא"? והאם גם ילדיו הם ממזרים כלפי שמיא?

פנימי כתב:

יורה_דעות כתב:לא אמרה ר' שמעון מעולם. ואי איכא ממ"נ מותר ג"כ מן התורה ואסור מדרבנן והם הם ב' שבילים.
ולענין עדים פסולים באשה אי מהימן לי' כבי תרי יחוש ואי לא אין ענין לחוש ואסור לו לחוש דמשועבד לה ולגרש בע"כ א"א

ב' שבילין נאמר על שני אנשים, לא על איש אחד!
איש אחד שיעבור בשני השבילין ברור שיהיה טמא, ואם אני זוכר טוב ר' שמעון מוכיח מגמ' שאם עשה חילול שבת בביה"ש באותה שעה בכניסתה וביציאתה חייב חטאת, מצד ממ"נ אע"פ שבכל אחד בנפרד הוא ספק וי"א שספק דאו' מותר מדאו'

איך אתה יכול לומר בכזה ביטחון שלא אמרה מעולם? אתה בקיא בע"פ בכל השערי יושר?

יורה_דעות כתב:
רבינו תורת האשם וכן סולת למנחה (עו' ח') סברי שיש בזה יוהרא וחוצפה לחוש מה שהתירו חכמים, ומסתמך על האו"ה נז' דמצוה לאכול מזה.

פנימי כתב:התווכחתי עם כמה אנשים אם יש בירור עפ"י דין שדבר מותר, כגון שיש רוב או חזקה, אבל כלפי שמיא גליא שהיה כאן איסור.

האם יש כאן איסור, ויחשב בשמים כעובר בשוגג, או שאין כאן כלל עבירה.

תוכן כתב:דבר זה במחלוקת תנאים היא שנויה, דפליגי תנאים אי יחיד שעשה בהוראת בית דין אם חייב חטאת אם לאו. והנה קרבן חטאת בודאי באה לכפר על עבירה, ולשיטת הסוברים דחייב צ"ע מאי ה"ל להאי יחיד למעבד. הרי שאל מהסנהדרין והם פסקו שמותר, ואדרבה אם חולק על דבריהם עובר על לאו דלא תסור, ומ"מ אם מתברר לאחר מכן שטעו, חייב חטאת. ויש להעיר שאע"ג שרוב רובם של התנאים והאמוראים ס"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור, מ"מ הרמב"ם פסק שחייב, וצ"ע.

פנימי כתב:נאמר לי שהשערי יושר נמצא בשער ג' פ"ו ד"ה ונראה וד"ה והנה
אין לי את הספר, הוא לא נמצא באוצר ולא בהיברו בוקס (כנראה זכויות יוצרים)

תוכן כתב:דבר זה במחלוקת תנאים היא שנויה, דפליגי תנאים אי יחיד שעשה בהוראת בית דין אם חייב חטאת אם לאו. והנה קרבן חטאת בודאי באה לכפר על עבירה, ולשיטת הסוברים דחייב צ"ע מאי ה"ל להאי יחיד למעבד. הרי שאל מהסנהדרין והם פסקו שמותר, ואדרבה אם חולק על דבריהם עובר על לאו דלא תסור, ומ"מ אם מתברר לאחר מכן שטעו, חייב חטאת. ויש להעיר שאע"ג שרוב רובם של התנאים והאמוראים ס"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור, מ"מ הרמב"ם פסק שחייב, וצ"ע.

יורה_דעות כתב:אך מיני' ובי' מוכח שתלייתך לא נכונה כי ההלכה באשה לא כמו בהוראת ב"ד. ובאמת אינו שייך כלל, כי באשה אחרי שנסתרו דברי העדים, היא ממשיכה לחיות עם הבעלה אסור או הבועל האסור, ואי אפשר להסתמך כבר על מה שסמכה על העדים כשנבעלה לבועל כי המציאות עדיין נשארה. הנדון בהוראת ב"ד היה כשכבר נגמר המעשה ורק לאחר מכן התברר שהיה אסור. הנדון באשה הוא כשעדיין לא נגמר המעשה. והנדון של פותח האשכול היה כשכלל לא התברר שהיה טעות. מלבד זאת אין לדמות עדים להוראת ב"ד.

יורה_דעות כתב:זה לא נכון, במקרה של הוראת בית דין ההלכה שפטור. ולא כפי שכתבת.

כיצד אם חסר אחת מכל הדרכים שביארנו יפטרו בית דין ויתחייבו העושים. הרי שהורו בית דין של אחד מן השבטים להם שחלב הקיבה מותר ואכלוהו אנשי מקומם על פיהם, אותו בית דין פטורין וכל מי שאכל מביא חטאת קבועה על שגגתו. וכן אם הורו בית דין הגדול שדם הלב מותר ולא היה ראש ישיבה עמהן או שהיה אחד מהן אינו ראוי להיות ממונה בסנהדרין כגון שהיה גר או ממזר או זקן או שלא ראה בנים וכיוצא בהן ועשו העם על פיהם ואכלו דם הלב הרי בית דין פטורין וכל מי שאכל מביא חטאת קבועה על שגגתו. ומנין שאין הכתוב מדבר אלא בבית דין הגדול שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו וגו', ומנין שעד שיהיו כולן ראויין להוראה שנאמר ואם מעיני העדה עד שיהיו להם כעינים. ולהלן הוא אומר ושפטו העדה מה העדה האמורה בדיני נפשות כולן ראויין להוראה אף עדה האמורה בשגגה זו עד שיהיו כולן ראויין להוראה. וכן אם הורו וידע אחד מהן שטעו ואמר להם טועים אתם ורבו עליו המתירים והתירו. הרי בית דין פטורין וכל מי שעשה על פיהם חייב להביא חטאת קבועה על שגגתו. שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו עד שישגו כל הסנהדרין. ידע אחד מן הסנהדרין או מיעוטן שטעו המתירין ושתקו הואיל והורו ולא היה שם חולק ופשטה ההוראה ברוב הקהל הרי בית דין חייבין בקרבן וכל שעשה על פיהם פטור. ואלו ששתקו אם עשו על פי אלו שהורו הרי אלו חייבין מפני שלא תלו בבית דין. וכן אם נשאו ונתנו בדבר ואמרו דבר זה מותר הוא ולא הורו לעם ולא אמרו להם מותרין אתם לעשות ושמע השומע מהן בעת שגמרו מותר והלך ועשה כפי מה ששמע הרי כל העושה חייב חטאת קבועה ובית דין פטורין שהרי לא הורו להם בפירוש לעשות. וכן אם הורו ועשו מיעוט הקהל על פיהם ונודעה השגגה. הרי בית דין פטורין ואלו המיעוט שעשו חייבין וכל אחד ואחד מביא חטאתו:

יורה_דעות כתב:כבר כ' לעיל הרב תוכן שהר"מ ד' יחיד ותמוה כי דעת הרבים שפטור מחטאת