פורום אוצר החכמה

בתוס' ריב"א פר' תולדות ויגדלו הנערים בשם מדרש שאברהם שחט את יצחק הסימנים, האם ידוע על כזה מדרש לפנינו

בילקוט דוד פר' תולדות מציין בשם הזוה"ק האם ידוע היכן הוא?

בס"ד
עיין בקובץ שמצורף בהודעה זו, http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=7&t=1379&hilit=%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA#p8845 בהערה 443 ותרווה נחת.

בס"ד
עוד ידיעה מעניינת בנושא עקידת יצחק.
שבלי הלקט דיני י"ח ברכות, מובא ברד"ל ל"א.

ומה עם "ואל תעש לו מאומה"?
ואפשר שאחר שהחייהו הקב"ה רצה אברהם ע"ה עוד פעם לשחטו.

אמסטרדם כתב:ומה עם "ואל תעש לו מאומה"?

ברד"ל שם שואל זאת, הוא מתרץ שהאש כבר נאחזה ביצחק כשאברהם קיבל את הציווי.

הרב יחיאל גולדהבר כתב על כך ב'משולחנו' שהוא מפיץ מידי פעם. וכעת אינני מוצא את הקובץ.

חכם באשי כתב:הרב יחיאל גולדהבר כתב על כך ב'משולחנו' שהוא מפיץ מידי פעם. וכעת אינני מוצא את הקובץ.

זה מספיק מעניין בשביל לבקש ממנו במייל?

כן.

חכם באשי כתב:הרב יחיאל גולדהבר כתב על כך ב'משולחנו' שהוא מפיץ מידי פעם. וכעת אינני מוצא את הקובץ.

באדיבותו של בעל המאמר, רוב תודות.

ובקשתו של הנ"ל. 'שערי הביקורת לא נסתמו, מחכה לכל הערה וגם הארה'.

האם מישהו מצא כזה זוהר

בנימין אריה כתב:האם מישהו מצא כזה זוהר

האם אתה מחפש מקורות ל'ילקוט דוד'? יש שם הרבה דברים מוזרים. וכבר העירו על כך בדורות קודמים...

הרעיון מובא בראשונים בשם מדרשים ובילקוט שמעוני הרעיון אינו מוזר רק השאלה מה המקור, קצת מוזר לומר שהיה לו ענין להמציא בשם הזוהר

זוהר ומדרשים הם שמות מתחלפים

פרקי דרבי אליעזר - פרק לא
ר' יהודה אומ' כיון שהגיע החרב על צוארו פרחה ויצאה נפשו של יצחק וכיון שהשמיע קולו מבין הכרובים ואמ' לו אל תשלח ידך נפשו חזרה לגופו וקם ועמד יצחק על רגליו וידע יצחק שכך המתים עתידים להחיות ופתח ואמ' ברוך אתה ה' מחיה המתים.

ומענין לענין
שפת אמת תענית דף ד.
בגמ' ולא עלתה על לבי זה יצחק ב"א, פי' רש"י דבאמת לא ציוהו ולא אמר אלא כדי לנסותו, אכן רש"י בחומש מביא בשם המדרש דלא א"ל שחטהו אלא העלהו אסקתי' אחתי', ואפשר מדרשים חלוקים הם וכ"מ בפייט דשמ"ע ושחתו להורו לשחטו לשפוך דמו:

באיזה יום היתה עקידת יצחק, בראש השנה, ביום כיפור או בניסן?

על הנדון אם יצחק אכן נשחט [במקצת עכ"פ] בעקידה.
http://www.daat.ac.il/daat/vl/YovelMark ... arks14.pdf

מעניין לעניין:
על מה התפלל יצחק כשנעקד על גבי המזבח? והיכן מצינו שנענה?

הכהן כתב:מעניין לעניין:
על מה התפלל יצחק כשנעקד על גבי המזבח? והיכן מצינו שנענה?

אברבנאל בראשית פרק כב

ואמרו ויעקוד את יצחק בנו וישם אותו על המזבח ממעל לעצים זה מורה בביאור אמתת דעתי שיצחק לא היה יודע שהיתה כוונת אביו לשחטו כי אם לעשותו סימן ודוגמת עולה בעקדו אותו ושומו על המזבח כאלו הוא נקרב שמה אבל לא עלה על לבו שישחטהו כי איך יצייר בנפשו שיצוה האל ית' על זה ושאברהם יעשהו בזריזות כ"כ גדול... אבל כאשר שלח אברהם את ידו אל המאכלת לשחוט את בנו ר"ל ששם ידו השמאלית על צואר יצחק להכין הסימנים לשחיטה כדרך שוחטי הבהמות וישלח ידו הימנית לקחת את המאכלת לשוחטו אז הרגיש יצחק בכוונת אביו באמת ומפני זה נתיחס פעל העקדה כלו לאברהם לא ליצחק ולהיות זה דעת חז"ל תקנו בתפלת דעני לעניי לומר דעני ליצחק על גבי מדבחא לפי שבהיותו שמה ע"ג המזבח הרגיש בסכנתו ובצרתו ואז קרא אל אלוה ויענהו כי להיותו נעקד לא יוכל לברוח ולא להשמט ולכן קרא לאלהיו שיצילהו.

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=772&pgnum=136
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=481&pgnum=335

וונדרבר כתב:באיזה יום היתה עקידת יצחק, בראש השנה, ביום כיפור או בניסן?

עיין בעבודת הקודש להחיד"א, כף אחת סי' ח' שעקידת יצחק היתה ביום כפור. ועיין במחזיק ברכה או"ח סי' תקפ"ד בקונטרס אחרון אות ב', שהביא שמהר"י עיאש במטה יהודה רצה להוכיח מהזוהר פ' ויקרא שהעקידה היתה בראש השנה, והחיד"א שם דוחה שאין זה הפשט בזוהר שם. ראה
viewtopic.php?f=7&t=18645#p180575

וונדרבר כתב:באיזה יום היתה עקידת יצחק, בראש השנה, ביום כיפור או בניסן?

מענין לענין, ראיתי למי שהעיר ב'אור ישראל' חוברת נב, על סדר הדורות מהדורת ווארשא (בהוצאת ר' נפתלי משכיל לאיתן):

ובשולי הגליון הוסיף:

הכותב הלז כתב לתומו: "בעקבות זה עלול איזה מחבר לכתוב בספרו: יצחק אבינו נעקד בערב שבת. כשבשולי הגליון יציין כמקור: סדר הדורות בשם הזוהר...", ולא ידע שכבר כתב כן מחבר אחד. ולא סתם 'איזה מחבר' כי אם הגרח"ק שליט"א בספרו שקל הקדש, הלכות קידוש החודש פ"ט ה"ד בביאור הלכה, שם מביא שיצחק אבינו נעקד בראש השנה, וכתב:

והנה בסה"ד הביא בשם זהר ויצא (עיין שם דף קס"ד ב') דבערב שבת בין הערבים לעת ערב נעקד יצחק... והנה מה שהביא שהי' ביום ו' אף על גב דלא אד"ו ראש י"ל דאז קידשו ע"פ הראי' ולא חשו לאד"ו, ולד' התו' בפסחים נ"ח ב' שגם אז חשו לאד"ו צ"ל דהזהר ס"ל דבניסן הי' העקדה.

יפה הרגיש הגרח"ק שבזוהר לא כתוב בדיוק כך (לכן ציין: "עיין שם דף קס"ד ב'", וציין רק לסדר הדורות "בשם זהר"), שכן בזוהר לא מובא שהעקדה היתה בערב שבת, רק שהיתה בין הערבים. וכהערת הכותב באור ישראל. אבל נמצא שכל פלפולו של הגרח"ק מיוסד על טעותו של ר"נ משכיל לאיתן.

העיר לי חכם אחד באישי, שבמעשה רוקח על משניות יומא סי' ג דפוס חדש נדפס כך:

מה שציין המהדיר על שתי הדעות "זוהר פרשת ויצא", פשוט שאינו נכון, שכן בזוהר מובא רק שהעקדה היתה בין הערבים.
ומה שהוסיף המהדיר בסוגריים מרובעים "וכתב [השל"ה] בפירוש הסידור", גם זה אינו נכון, כי לא כתב כן השל"ה בסידורו.
הלה הוסיף להעיר לי, שב'עלים לתרופה' של פרשת פינחס תשע"ז, כבר מובא בשם מעשה רוקח "וכתב השל"ה בפירוש הסידור", ללא סוגריים!
עד כאן מה שהעיר לי החכם.
והנני להוסיף, שכוונת בעל מעשה רוקח היא לסדר תפלות מכל השנה שנדפס באמשטרדם תמ"א (ואח"כ עוד פעם או כמה פעמים), שם מובא במעמדות ליום ראשון, דף ריח ע"א:

האם יש במדרשים שיצחק כן נשחט וחזר לתחייה?

מלבב כתב:האם יש במדרשים שיצחק כן נשחט וחזר לתחייה?

כן. יעויין במאמרו של ש' שפיגל, מאגדות העקידה, שהביא הרבה מקורות ודן בהם (ולא חייבים להסכים על כל הניתוחים שלו)

מן הסתם לא שנשחט אלא שפרחה נשמתו (מסברא, לא מידיעה).

מה שנכון נכון כתב:

קאצ'קלה כתב:ובשולי הגליון הוסיף:

אור ישראל נב2.JPG

למען הדיוק הזהר נמצא בדפוסי קרימונה ולובלין בעמ' שעז.

לא כל כך מדויק. בזוהר דפוס קרימונה (ובעקבותיו בדפוס לובלין) רשום שעו מעל לעמ' שעה, וכן שעז מעל לעמ' שעו. ראה בעמודים הסמוכים שמספר העמודים בדף זה משובש.

דרכו של בעל סדר הדורות היתה, לתקן בעותק שלפניו את המספור המוטעה, כנראה בספר יוחסין שהיה ברשותו (מצוי באוצר), לפי זה פשוט שהוא התכוון לציין לעמ' שעו.

מתי היתה העקידה, האריך בזה הגריח"ס בספרו תורת יעקב.

אעלה מה שנפל ברעיוני בענין עקידת יצחק
וירא את המקום מרחוק, ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה עליכם
לכאורה יש לעיין דסותר מיניה וביה דמקודם אמר מרחוק ואח"כ אמר עד כה, ועוד מהו ונשובה בלשון רבים הלא הולך לשחוט את יצחק עי' ברש"י, ועוד הקושיא הידועה מה היה הנסיון הכי גדול של העקידה אחר ששמע ציווי מפורש יוצא מפי הקב"ה, מהו הלשון ונשתחוה היכן מצינו שעשוי השתחוואה שם.
ונראה לבאר הענין לפי"מ דכתב הגה"ק מקוזיגלוב הי"ד זצ"ל בספרו ארץ צבי (תרפ"ה) לבאר דהסיבה שהשי"ת אמר לאאע"ה 'אל תשלח ידך אל הנער', עפ"י מאמר הרה"ק הרבי ר' בונם זי"ע מפרשיסחא, שהשי"ת בוחר בשיירי זמרה - בשיריים של הזמרה, מה שנשאר בלב ואינו יכול להוציאו אל הפועל. וביאור הדבר, כי בצאת המחשבה אל הפועל יוצא הדבר מלבו, אבל כל זמן שאינו מוציאה לפועל, נשארה התשוקה בלב ותלהט לבו באהבה ודבקות ברשפי אש שלהבת יה, והקב"ה רצה שתישאר השתוקקות אברהם אבינו ויצחק בנו בלי כליון, על כן לא הניחו לגמור הדבר בפועל.
וזה מה שפירש רש"י (כב, יב) שהקב"ה השיב לו דמחמת שאני רוצה שלא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה, היינו שתישאר תשוקת המצוה אצלך ואצל יצחק בנך, כמו שהיתה בשעת מוצא שפתי, היינו בשעת הציווי להם, על כן אני אומר 'אל תשלח ידך אל הנער'. ע"כ
ונראה לבאר עפי"מ דמבאר הגה"ק מסוכטשוב זי"ע בספה"ק שם משמואל (מועדים שנת תרע"ד עמוד ק"ט) וז"ל: ונראה דהנה איתא במדרשות הובא בתוס' שלהי מנחות שאחר החורבן מיכאל עומד ומקריב בשמים בכל יום כבשים של אש, ונראה הפירוש שמההתלהבות ורשפי האש שישראל משתוקקין לעבודת קרבנות וקורין הפרשיות בהתלהבות אש, מזה נעשים למעלה כבשי אש ומיכאל מקריבן.
ולפי"ז אתי שפיר דכתב בספר בגדי אהרן (אשכנזי דף י"ז:) על המדרש וזה לשונו: אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כ"א, י"ב) ועכשיו אתה אומר לי והעלהו שם לעולה (בראשית כב, ב) אמר לו הקב"ה לא אמרתי לך שחטהו אלא העלהו, אסיקתיה אחתיתיה העלית אותו הורד אותו, ומביא שם דברי השל"ה (וירא מאמר הר המוריה) אסיקתיה נשמתו למעלה ונשמה אחרת מעלמא עילאי אחתיתיה, כי הנשמה שפרחה ממנו הקריב מיכאל למעלה, ועוד כתב בסמוך משם הזרע ברך ז"ל כי יצחק קודם עקידה היה מסטרא דנוקבא ולא היה ראוי לבן זוג ואחר כך בשעת העקידה ניתן לו נשמה דדכורא עיין שם.
ואף בזמן שביהמ"ק היה קיים היה מיכאל מקריב בביהמ"ק של מעלה כדאיתא בילקוט ראובני (פרשת ויקרא אות פ') בשם בספר סודי רזיא לר"א מגרמיזא (אות ס) ליישב סתירת המדרשים דעד שלא חרב הביהמ"ק היה מיכאל מקריב בדמותן קרבן ישראל לפני ה', ואחר החורבן אמר לו הקב"ה לא תקריב לפני דמות קרבן שור וכשב ועז, כי לא אכנס לירושלים וכו' (תעניח ה.) כי אם נפשות הצדיקים ותינוקות שלא חטאו, הם העולים לריח ניחוח עכ"ד, וכן הביא בספר רב פעלים להר"א בן הגר"א ז"ל (דף סד:) בשם ספר חכם הרזים (סימן ש) ע"ש. וכן מובא דברי חכם הרזים בביאור הגר"א (לתפלת יעלה ויבא נדפס בסוף שו"ע או"ח).
וזה הי' נסיון העקידה דאברהם ידע והבין דהעיקר הציווי של הקב"ה היא להעלות נשמת יצחק לעולה ע"י מלאך מיכאל בבית המקדש של מעלה שהוא מכווין כנגד מקום המקדש למטה כמבואר בגמ' תענית (ה.) מי איכא ירושלים למעלה אין דכתיב ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו, ומבואר במדרש תנחומא (פרשת ויקהל פרשה ז') שמקדש של מטה מכוין כנגד מקדש של מעלה, אבל לקיימו מכח אל הפועל אי אפשר לקיימו רק על ידי תשוקה להקריבו כאן למטה, והובא ברש"י (בראשית כח יז) וע"י רשפי אש כמבואר בשם משמואל הנ"ל שמההתלהבות ורשפי האש שישראל משתוקקין לעבודת קרבנות וקורין הפרשיות בהתלהבות אש, מזה נעשים למעלה כבשי אש ומיכאל מקריבן, כמו"כ יהא מיכאל מקריב נשמת יצחק,
ומדויק הכתוב וירא את ה'מקום' מרחוק זה בית המקדש של מעלה שנקרא מקום כמבואר ברש"י עה"פ ולהביאך אל המקום אשר הכנתי (שמות כג, כ) וז"ל: ומדרשו אל המקום אשר הכינותי כבר מקומי ניכר כנגדו וזה א' מן המקראות שאומרים שבהמ"ק של מעלה מכוון כנגד בהמ"ק של מטה, ומש"ה אמר אל נעריו נלכה עד כה דהא כבר הגיע אל הר המוריה, ואמר גם כן ונשובה עליכם, דידע שישיבו שניהם.
והוסיף אברהם ואמר ונשתחווה שזה ביטוי על השתחוואה פנימית ודביקות, לפי"מ דכתב התניא זללה"ה (בסידורו שער החנוכה) במה שאנו אומרים בתפילת מוסף דיו"ט ואין אנו יכולים לעלות ולראות ולהשתחות לפניך, והדבר פלא, דבשלמא לעלות ולראות אין אנו יכולים אבל להשתחוות מדוע לא נוכל גם עכשיו והלא מלא כל הארץ כבודו, אך יש השתחואה חיצונית ויש השתחואה פנימית, דהיינו ביטול והכנעת הנפש לגמרי, וזה אי אפשר רק בבית המקדש על ידי גילוי שכינתו אשר שם, וזהו הכוונה אין אנו יכולים להשתחוות לפניך דייקא החוקר לב דהיינו השתחואה פנימית, עכ"ד.
ונקדים עוד דמבואר ברש"י (עה"פ תחת בנו) וז"ל: על כל עבודה שעשה ממנו היה מתפלל ואומר יה"ר שתהא זו כאלו היא עשויה בבני כאלו בני שחוט כאלו דמו זרוק כאלו בני מופשט כאלו הוא נקטר ונעשה דשן.
וא"ש כמין חומר דמאותו ההתשוקה בלב ודבקות ברשפי אש שלהבת יה שהתפלל אברהם נעשה למעלה קרבן של אש והקריב מיכאל נשמת יצחק, בבית המקדש למעלה נשמת יצחק, וזו היתה עקידת יצחק.
ובימי האבות הקריבו קרבנות על במות, ולא היו צריכין לונשלמה פרים שפתינו, והראשון שהקריב קרבן ע"י אמירה ותפילה במקום הקרבה היו אברהם, וזה שאמר אברהם לאחר העקידה 'אשר יאמר היום בהר ה' יראה' דהא ראה אברהם דע"י השתוקקות והתלהבות ורשפי אש, מזה נעשים למעלה כבשי אש, ומיכאל מקריבן, על כן אמר אשר יאמר היום דמהיום והלאה על ידי אמירה ותפילה, בהר ה' יראה למעלה במקום המקדש שמיכאל מקריבן
ובזה יש לבאר שפיר הגמ' מס' תענית (כ"ז:) קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת וגו' אמר לפניו רבש"ע תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות בזמן שקוראין בהן לפני מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ואני מוחל להם על כל עונותיהם, ופירש רש"י (ד"ה כבר תקנתי להם כו') כל זמן שקורין בהן כו' מהיכא יליף לה להאי גמגום: עיין במהרש"א בח"א.
ולפי הנ"ל מצינו מקור לסדר קרבנות על ידי אמירה ותפילה, כבר מזמן העקידה, וזה שאמר הקב"ה לאברהם כבר תקנתי להם סדר קרבנות, ודו"ק כי קצרתי.