פורום אוצר החכמה

אני מחפש אם יש נידון בהפוסקים אם מותר או אסור לאכול עפר ביום הכיפורים.

זכור לי מחלוקת ודעת השולחן ערוך להקל, ולכן לספרדים יהיה מותר

לצערי לא זוכר מקור

מקור לאסור כל השנה:

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיג עמוד ב

בעא מיניה רבי מרבי ישמעאל ברבי יוסי: מהו לאכול אדמה בשבת? אמר לו: וכי בחול מי הותרה? שאני אומר: אף בחול אסור, מפני שהוא מלקה. אמר רבי אמי: כל האוכל מעפרה של בבל - כאילו אוכל מבשר אבותיו, ויש אומרים: כאילו אוכל שקצים ורמשים, דכתיב +בראשית ז+ וימח את כל היקום וגו'. אמר ריש לקיש: למה נקרא שמה שנער - שכל מתי מבול ננערו לשם. אמר רבי יוחנן: למה נקרא שמה מצולה - שכל מתי מבול נצטללו לשם. [ויש אומרים כאילו אוכל] שקצים ורמשים והא ודאי איתמחויי איתמחו! אמרי: כיון דמלקי גזרו ביה רבנן; דהא ההוא גברא דאכל גרגישתא, ואכל תחלי, וקדחו ליה תחליה בלביה ומית.

מה הדין מעפר ארץ ישראל, שם לא נשארו מתי מבול [עי' זבחים קי"ג].
לכאו' אין זה שונה מכל אוכל שאינו ראוי לאכילה שפטור, עי' משנה רפ"ח דיומא ושם דף פ"א. ובשו"ע סי' תרי"ב ס"ו.

מהשורה האחרונה בגמרא הנ"ל מבואר שבכל עפר גזרו חכמים משום סכנה ולאו דוקא בשל בבל

בס"ד
שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום הכפורים תרי"ב ו'. אכל אוכלים שאינם ראוים לאכילה, או שאכל אכילה גסה כגון מיד על אכילה שאכל ערב יום הכיפורים עד שקץ במזונו, פטור.
ט"ז. עד שקץ במזונו פטור. - וגבי אוכלין שאין ראוים כתב הטור בשם ראבי"ה דאפי' איסורא ליכא, והרמב"ם כ' דמכין אותו מכת מרדו' בזה, ולעד"נ דאין כאן מחלוקת כמ"ש בס"ד, דיש לעיין בדברי ראבי"ה דאמר אין איסור באוכלין שאין ראוין, דהא אמרי' מתניתין דאוכלין שאין ראוין פטור משמע אבל אסור, וא"ל דפטור ומותר קאמר דהא אמרי' בגמ'... ש"מ דפטורי דהכא גבי יה"כ אינם אלא דיעבד... ותו קשה מ"ש ב"י על הטור שמביא דברי ראבי"ה בלי חולק משמע דהכי ס"ל, ובסמוך לענין משקין כ' בשתה משקין שאין ראוים דהיינו ציר או מורייס וחומץ חי פטור אבל אסור, ופשיטא שאין חילוק באין ראוי' בין אוכלים למשקין, וכ' ב"י לתרץ קושיא זו דראבי"ה אמר באינם ראוים כלל וציר או מורייס הם דברים הנאכלים ע"י טיבול, ותמהתי על פה קדוש כיון דנחית לחילוק זה הל"ל דגם ראבי"ה ורמב"ם ל"פ דראבי"ה מיירי באינם ראוים כלל כגון עפר, ויש לי להביא ראיה ממה דאי' בי"ד סי' רל"ח שבועה שלא אוכל ואכל עפר פטור, והוא מימרא דרבא פ"ג דשבועות והטעם דלא אחשבי' לאכילה כלל והתם פטור ומותר קאמר, דכיון דאין עפר בכלל השבועה למה יהיה אסור לכתחלה, ואפי' תימא במקום שיש שם סברא לאסור לכתחלה, מ"מ כאן בי"כ דתלי מלתא ביתובי דעתא וזה ודאי דבאכילת עפר לא מיתבא דעתיה, והרמב"ם דכת' באוכלין שאין ראוין דמכין אותו מכת מרדות, היינו כגון עשבים המרים או שרפים הבאושים שזכר אותם רמב"ם בהדיא בפ"ב משביתת עשור דיש עכ"פ שם אכילה עליהם וכן חומץ חי, וע"ז אמר רב גידל דיעבד אין לכתחלה לא, וא"כ לא היה להב"י לעשות מחלוקת בין ראבי"ה לרמב"ם.
פרי מגדים. עיין ט"ז... ומסיק דאוכלין שאין ראוין כלל כעפר ועץ בעלמא פטור ומותר, ואוכלין שאין ראוין פטור ואסור מדרבנן עכ"פ, או אפשר מן התורה כל שאכל לא כדרך אכילתן.

נפלא מאד.
[למי שכתב שזכור לו שלספרדים מותר, הנה הט"ז הביא שהב"י חילק בין אוכלין שאינם ראוים לדברים שאינם אוכל כלל, כמו עפר, שעפר באמת מותר. אמנם בפר"ח כתב דהרמ"א שהעתיק בסעיף ו' לאיסור גם על אכילת עצי בשמים מוכח דלא ס"ל כראבי"ה וא"כ הרמ"א אוסר גם בדברים שאינם אוכל כלל]

נכון, כנראה זה מה שזכור לי.