פורום אוצר החכמה

בעקבות ויכוח שהיה לי אתמול בענין כבוד בעל
רציתי לשאול מה דעתכם
מצד אחד מבואר ברמב"ם שאשה צריכה לכבד את בעלה כמלך או שר גדול, מהלכת בתאות ליבו ומרחק כל מה שישנא
ומצד שני כתוב שם שבעל צריך לכבד את אשתו יותר מגופו

האם יחסי הכבוד הם שווים?

כלומר האם הם שותפים שצריכים לתת כבוד לכל אחד בצורה הדדית, ושווה לגמרי

או שהיש ציווי של כבוד יותר מהאישה לבעל,
כמו רב ותלמיד, ואב ובנו, שברור שהתלמיד צריך לכבד את הרב יותר ממה שהרב צריך לכבד את התלמיד, אע"פ שכתוב "יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך"

פנימי כתב:בעקבות ויכוח שהיה לי אתמול בענין כבוד בעל

ה' יעזור הלאה שלא יישמע עוד צעקה ושבר בגבולכם.

פשוט שזה לא אותו עניין. מהגמרא בקידושין שאתה ואמך חייבין בכבוד אביך, ואם גם האב חייב לכבד את אשתו באותו אופן שהיא חייבת א"כ זה גם להיפך. ועל כרחך שחיובה הוא דין שמחוייבת כלפיו משא"כ חיובו שהוא רק דרך ראויה.

קודם יש לקחת בחשבון שאיני יודע כמה 'נשות חבר' רואים מה שנכתב פה בכדי שיקחו את הדברים הנוגעים אליהן, אז כך שלא יועיל הרבה. [אלא להדרכה וכד']
לגבי מה שכתוב ברמב"ם, מדובר במיוחד על דאגה לצרכי גופה של האשה וכל הנלווה לזה, שגם אם הוא מפחית וחוסך מעצמו, ביחס לאשתו זה לא צריך להיות כך אלא יותר.
בנוגע לעניני כבוד, ויחס, הדברים פשוטים ולא צריך לכותבם.

אני מצאתי מקור
שבשו"ת תורה לשמה נשאל במי שציוה עליו אביו לעשות מעשה נערות בפני הציבור, והוא מתבייש בזה, האם מחוייב לשמוע בקולו או לא.
והביא ראיה ממה שמצינו בגמ' שאשה פטורה מלהקשיב לבעלה אם היא נראית כשוטה כי היא מתביישת, ומבואר שבושה פוטרת ממצות כיבוד.
וכתב שאין לומר שה"מ בכבוד אישה לבעלה שהוא מדרבנן, אבל בכבוד אביו שהוא דאו' הוא יותר חמור, ויהיה חייב גם להתבייש בשבילו, שמסתמא רבנן כעין דאו' תקון, ואם אינו פטור בדאו', גם רבנן לא היו פוטרים אותו.
ומבואר שמצות כבוד בעל היא ממש דומיא דכבוד אביו

עשוי לנחת כתב:ה' יעזור הלאה שלא יישמע עוד צעקה ושבר בגבולכם.

אמרתי שהתווכחתי עם מישהו, לא עם מישהי...

פנימי כתב:

עשוי לנחת כתב:ה' יעזור הלאה שלא יישמע עוד צעקה ושבר בגבולכם.

אמרתי שהתווכחתי עם מישהו, לא עם מישהי...

פנימי כתב:בעקבות ויכוח שהיה לי אתמול בענין כבוד בעל

אבל מה זה חשוב?! שלא יישמע צעקה ושבר בביהמ"ד במהלך הויכוח עם החברותא...

אגב, ביאר לי פעם מישהו את לשון הרמב"ם "ויהיה בעיניה כמו שר או מלך" שלכאורה היה צ"ל כמו מלך, אלא שיהיה בעיניה כ"כ גדול - שאינה יודעת בעצמה אם הוא שר או מלך...

שדי חמד כללים מערכת כ אות עד:

בקשר לנושא האשכול אציין את האמרה שהיה הגר"ח שמואלביץ זצ"ל נוהג לומר:
לדאבוננו כל אחד יודע היטב את המוטל על זולתו, הבעל יודע לצטט את מאמר חז"ל "איזו היא אשה כשרה העושה רצון בעלה", ואילו האשה נוהגת לצטט את דברי חז"ל "מכבדה יותר מגופו", ואידך זיל גמור.

אאל"ט "מכבדה יותר מגופו" פירש"י במ"א דהיינו תכשיטים [שאשה צריכה יותר מהבעל], ובמ"א פירש"י מפני שאונאתה מצויה, והיינו דענין "כבוד" שציוותה תורה הוא מה שמצד חוקי הטבע המכובד צריך מהמכבד, ולמשל בן כלפי אביו - אין הכיבוד כמו "שכר" על שאביו הולידו ומגדלו, אלא כך הוא הטבע שהבן אם הוא איש ישר [אלוקים עשה את האדם ישר] הוא צריך להרגיש רגשות הערכה כלפי אביו, והאב צריך לזה מחמת חוקי הטבע ולכן ציווה תורה שלא יגרע הבן ממה שראוי לא להרגיש כלפי אביו ולא יהיה אדם עקום, וכמו"כ בבעל ואשה, האשה צריכה שלא תהיה שפחה אלא בת חורין עם תכשיטים ודיבור עם נחת והתחשבות - בקיצור: מה שאשה בריאה צריכה מצד הטבע, ובעל צריך מצד הטבע "הערכה", דכ"ה הטבע שהטביע הקב"ה דגבר חשוב מאשה, והוא "צריך" ההרגשה שהוא מלך בבית [כמ"ש הרמב"ם - ולא כתב שהאשה היא כמו מלכה בבית אע"פ דאמרינן "יותר מגופו"], וכן האשה ראוי מאוד מצד הטבע להרגיש את הרגשת ההכנעה כלפי הבעל. והכל על מקומו יבא ב'שלום'.

הרב יצג
הכרתי את השדה חמד.
אבל מה אתה למד ממנו?

הרי מסקנתו שגם בעל צריך לכבד כבוד ממש ולא רק תכשיטים.

האם זה שווה לכבוד אישה לבעלה? לא מפורש בדבריו!

מצינו בברכ"י שכבוד חמיו וכבוד אחיו הגדול הוא רק כמו אנשים מכובדים ולא בגדרי כבוד של התורה, והלשון "יותר מגופו" משמע שרק "יותר", אבל לא כבוד ממש.

אבל אולי לרבנים הגאונים כאן יש סברא אחרת

עיין בספר בנין הבית להרב שוחטוביץ [חבל שאין אותו באוצר], זכור לי שמביא [אולי מהסטייפלר] שהם שני דברים נפרדים, כנראה על דרך אמסטרדם.

פנימי כתב:אבל אולי לרבנים הגאונים כאן יש סברא אחרת

באמת צודק אוצר החכמה שמוכח מהגמ' בקידושין דאתה ואמך וכו' שהבעל קודם.

אמסטרדם כתב:אאל"ט "מכבדה יותר מגופו" פירש"י במ"א דהיינו תכשיטים [שאשה צריכה יותר מהבעל], ובמ"א פירש"י מפני שאונאתה מצויה, והיינו דענין "כבוד" שציוותה תורה הוא מה שמצד חוקי הטבע המכובד צריך מהמכבד, ולמשל בן כלפי אביו - אין הכיבוד כמו "שכר" על שאביו הולידו ומגדלו, אלא כך הוא הטבע שהבן אם הוא איש ישר [אלוקים עשה את האדם ישר] הוא צריך להרגיש רגשות הערכה כלפי אביו, והאב צריך לזה מחמת חוקי הטבע ולכן ציווה תורה שלא יגרע הבן ממה שראוי לא להרגיש כלפי אביו ולא יהיה אדם עקום, וכמו"כ בבעל ואשה, האשה צריכה שלא תהיה שפחה אלא בת חורין עם תכשיטים ודיבור עם נחת והתחשבות - בקיצור: מה שאשה בריאה צריכה מצד הטבע, ובעל צריך מצד הטבע "הערכה", דכ"ה הטבע שהטביע הקב"ה דגבר חשוב מאשה, והוא "צריך" ההרגשה שהוא מלך בבית [כמ"ש הרמב"ם - ולא כתב שהאשה היא כמו מלכה בבית אע"פ דאמרינן "יותר מגופו"], וכן האשה ראוי מאוד מצד הטבע להרגיש את הרגשת ההכנעה כלפי הבעל. והכל על מקומו יבא ב'שלום'.

הוספה קטנה: והגע בעצמך הלא את כל אדם יש לכבד - "המכבד את הבריות" וכן נמי יש כמה הלכות משום כבוד הבריות.