פורום אוצר החכמה

פסוקי השמות הנאמרים בסוף תפילת העמידה אינם ידועים כל-כך ויש הרבה אנשים. שאינם אומרים אותם.
מה הטעם לאמירת פסוקים אלו?
מה ההלכות לגבי אמירת פסוקים אלו?
ואיזה פסוקים יש?

מתוך דבריך נתעוררתי שלכאו' אסור לומר פסוק זה בע"פ כיון שאינו שגור בפי כל!!! [חוץ מפסוקי תהלים שמותר].
הענין לומר הפסוק אי' בשל"ה - ומסתבר שהגר"א וחוגו לא חששו לזה [אם אמנם השל"ה הוא המקור הראשון.

המקור הראשון הוא ספר "בן ציון" שנדפס לפני כארבע מאות שנה.
ידוע שזה מופיע ברש"י אך מדובר באחת ההוספות המאוחרות שבתנ"ך אגודת שמואל (עם כל ההוספות של הג"ה דר"ע וכו')

בס"ד
כל המקורות.

דוד שמולביץ כתב:פסוקי השמות הנאמרים בסוף תפילת העמידה אינם ידועים כל-כך ויש הרבה אנשים. שאינם אומרים אותם.
מה הטעם לאמירת פסוקים אלו?
מה ההלכות לגבי אמירת פסוקים אלו?
ואיזה פסוקים יש?

1. הטעם - ידוע הסיפור של הרב מפוניבז' בבית היתומים.

2. ההלכות - לא ידוע לי על הלכות מיוחדות. הגר"ח קנייבסקי שליט"א מורה לבעלי שני שמות, להוסיף פסוק שמתחיל באות הראשונה של השם הראשון ומסתיים באות האחרונה של השם האחרון.

3. יש בסידורים רבים פסוקים לשמות האנשים. כן גם בכמה מתוכנות החיפוש האוטומטיות, ישנה אפשרות לחפש פסוקים.

אמסטרדם כתב:מתוך דבריך נתעוררתי שלכאו' אסור לומר פסוק זה בע"פ כיון שאינו שגור בפי כל!!! [חוץ מפסוקי תהלים שמותר].

הערה טובה, יש תשובה?

ארזי ביתר כתב:

דוד שמולביץ כתב:פסוקי השמות הנאמרים בסוף תפילת העמידה אינם ידועים כל-כך ויש הרבה אנשים. שאינם אומרים אותם.
מה הטעם לאמירת פסוקים אלו?
מה ההלכות לגבי אמירת פסוקים אלו?
ואיזה פסוקים יש?

1. הטעם - ידוע הסיפור של הרב מפוניבז' בבית היתומים.

2. ההלכות - לא ידוע לי על הלכות מיוחדות. הגר"ח קנייבסקי שליט"א מורה לבעלי שני שמות, להוסיף פסוק שמתחיל באות הראשונה של השם הראשון ומסתיים באות האחרונה של השם האחרון.

3. יש בסידורים רבים פסוקים לשמות האנשים. כן גם בכמה מתוכנות החיפוש האוטומטיות, ישנה אפשרות לחפש פסוקים.

מה הסיפור של הרב מפוניבז' בבית היתומים?

אוהב אוצר כתב:

אמסטרדם כתב:מתוך דבריך נתעוררתי שלכאו' אסור לומר פסוק זה בע"פ כיון שאינו שגור בפי כל!!! [חוץ מפסוקי תהלים שמותר].

הערה טובה, יש תשובה?

אני באמת לא יודע.
ולך יש תשובה?

דוד שמולביץ כתב:מה הסיפור של הרב מפוניבז' בבית היתומים?

הרב מפוניבז' נכנס פעם לחדר האוכל של בית היתומים בשעת ארוחת הצהריים. בעומדו בחדר האוכל, החל לקרוא בשמות היתומים, כשכולם מפנים מיד את ראשם כשהוזכר שמם.

שאל אותם הרב, האם נראה לכם שיש מישהו שיכול לשכוח את שמו. הילדים אמרו כמובן, ששם זה הדבר שהכי פחות שוכחים*.

אמר הרב, שכתוב בשל"ה, שצריך לומר פסוקים לשמות האנשים, ויועיל לזכרון ביום הדין. רואים מזה דבר עצום. שבעת שהאדם יעמוד לפני בית דין של מעלה, מרוב אימת הדין, הוא ישכח אפילו את שמו.

המשיך הרב, אם כך, מה יעזור הפסוק? אלא, מוכרחים לומר, שהתורה תעמוד לימינו. את התורה הוא לא ישכח...










* ניתן לציין לזה, שכשאדם רוצה לאיים על חבירו, הוא אומר לו "אני יעשה לך... שתשכח את השם שלך...". חזינן מהא, שהאיום הכי גדול בשכחה, הוא לשכוח את השם...

[[/size][/quote]

ארזי ביתר כתב:

דוד שמולביץ כתב:מה הסיפור של הרב מפוניבז' בבית היתומים?

הרב מפוניבז' נכנס פעם לחדר האוכל של בית היתומים בשעת ארוחת הצהריים. בעומדו בחדר האוכל, החל לקרוא בשמות היתומים, כשכולם מפנים מיד את ראשם כשהוזכר שמם.

שאל אותם הרב, האם נראה לכם שיש מישהו שיכול לשכוח את שמו. הילדים אמרו כמובן, ששם זה הדבר שהכי פחות שוכחים*.

אמר הרב, שכתוב בשל"ה, שצריך לומר פסוקים לשמות האנשים, ויועיל לזכרון ביום הדין. רואים מזה דבר עצום. שבעת שהאדם יעמוד לפני בית דין של מעלה, מרוב אימת הדין, הוא ישכח אפילו את שמו.

המשיך הרב, אם כך, מה יעזור הפסוק? אלא, מוכרחים לומר, שהתורה תעמוד לימינו. את התורה הוא לא ישכח...




* ניתן לציין לזה, שכשאדם רוצה לאיים על חבירו, הוא אומר לו "אני יעשה לך... שתשכח את השם שלך...". חזינן מהא, שהאיום הכי גדול בשכחה, הוא לשכוח את השם...

אה, זה הסיפור. אני דווקא שמעתי אותו על הגרי"ח זוננפלד זצוק"ל

ארזי ביתר כתב:2. ההלכות - לא ידוע לי על הלכות מיוחדות. הגר"ח קנייבסקי שליט"א מורה לבעלי שני שמות, להוסיף פסוק שמתחיל באות הראשונה של השם הראשון ומסתיים באות האחרונה של השם האחרון.

בסידור שיח תפילה מובא סדר חדש של פסוקים שערך הגר"ח שליט"א ושם מופיעה הוראה זו כתוספת על הפסוקים של כל שם לבדו, [לפ"ז הגר"ח עצמו שיש לו ג' שמות אומר ד' פסוקים..]

גם אני שמעתי שמקורו בשל"ה והטעם הוא כדי שלא ישכח שמו לעת"ל ביום הדין (נשמע לא מובן אך זהו עיקר הענין בכלליות).
(כמדומני שגם ראיתי כך בספר).

זכורני שהגרי"מ הלל התייחס לכך (אולי במקבצאל?)

יאיר כתב:גם אני שמעתי שמקורו בשל"ה והטעם הוא כדי שלא ישכח שמו לעת"ל ביום הדין (נשמע לא מובן אך זהו עיקר הענין בכלליות).
(כמדומני שגם ראיתי כך בספר).

למה לא הורדת את ה"אהל משה"?, יש שם הכל.

תודה.

ומעולם אני מסתפק אימתי צריך לומר את הפסוק האם לפני הפסוק יהיו לרצון או לאחר התפילה ולאו דווקא לפני יהיו לרצון. ונ"מ כאשר יש כמה דברים שאני צריך לומר קודם יהיו לרצון כמו קבלת תענית או שיר למעלות אשא עיני כסגולה לזיווג ועוד כהנה, מה צריך לומר קודם. והנה אם נאמר שאת הפסוק לבל ישכח את שמו צריך לומר מיד אחר התפלה א"כ אפשר שזה קודם לשאר הדברים אך אם צריך לאומרו קודם יהיו לרצון אפשר שזה אחרון.
אשמח לשמוע דעת הרבנים כאן כי לא ראיתי מי שעמד על כך.

אין הבדל, כך או כך תמיד זה נחשב אחרי התפילה וקודם יהל"ר.

ראיתי, ולא זוכר היכן, לומר דווקא אחר יהיו לרצון, שלא להפסיק בין התפילה ליהיו לרצון בדבר אחר.

בכך עוסק הגרי"מ הלל, שם

הרב מן השורה.
עיין מה שכתב המחבר קכ"ב סעיף א.
אם בא להפסיק ולענות קדיש וקדושה בין י"ח ליהיו לרצון, אינו פוסק, שיהיו לרצון מכלל התפלה הוא וברמ"א שם ובמ"ב שם.
כך שלפני יהיו לרצון לכולי עלמא אין זה נחשב אחר התפילה.
וגם לדעת הרמ"א לפני יהיו לרצון נחשב הדבר כאילו עודנו עומד בתפילה.
ואפשר שאני טועה.

מן השורה כתב:

ארזי ביתר כתב:2. ההלכות - לא ידוע לי על הלכות מיוחדות. הגר"ח קנייבסקי שליט"א מורה לבעלי שני שמות, להוסיף פסוק שמתחיל באות הראשונה של השם הראשון ומסתיים באות האחרונה של השם האחרון.

בסידור שיח תפילה מובא סדר חדש של פסוקים שערך הגר"ח שליט"א ושם מופיעה הוראה זו כתוספת על הפסוקים של כל שם לבדו, [לפ"ז הגר"ח עצמו שיש לו ג' שמות אומר ד' פסוקים..]

נו, אז מה החידוש זה מה שארזי ביתר כתב.

מבקש לדעת ולהבין כתב:הרב מן השורה.
עיין מה שכתב המחבר קכ"ב סעיף א.
אם בא להפסיק ולענות קדיש וקדושה בין י"ח ליהיו לרצון, אינו פוסק, שיהיו לרצון מכלל התפלה הוא וברמ"א שם ובמ"ב שם.
כך שלפני יהיו לרצון לכולי עלמא אין זה נחשב אחר התפילה.
וגם לדעת הרמ"א לפני יהיו לרצון נחשב הדבר כאילו עודנו עומד בתפילה.
ואפשר שאני טועה.

אתה מדבר על ה'יהיו לרצון הראשון' והם דיברו על ה'יהיו לרצון' השני...
(וזה מה שכותב הקיצוש"ע [לזכרוני]. להגיד לפני ה'יהיו לרצון השני').

עיין כאן ר יאיר כל העניין.
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?2 ... 31&page=60

דוד שמולביץ כתב:מה ההלכות לגבי אמירת פסוקים אלו?

לכוון שם האדמו"ר - האדמו"ר מליובאוויטש

מבקש לדעת ולהבין כתב:ומעולם אני מסתפק אימתי צריך לומר את הפסוק האם לפני הפסוק יהיו לרצון או לאחר התפילה ולאו דווקא לפני יהיו לרצון. ונ"מ כאשר יש כמה דברים שאני צריך לומר קודם יהיו לרצון כמו קבלת תענית או שיר למעלות אשא עיני כסגולה לזיווג ועוד כהנה, מה צריך לומר קודם. והנה אם נאמר שאת הפסוק לבל ישכח את שמו צריך לומר מיד אחר התפלה א"כ אפשר שזה קודם לשאר הדברים אך אם צריך לאומרו קודם יהיו לרצון אפשר שזה אחרון.
אשמח לשמוע דעת הרבנים כאן כי לא ראיתי מי שעמד על כך.

אז נדברו ח"ד סי' מ"ה

לד' האז נדברו מיושב קושית רבי אמסטרדם איך אפשר לומר בע"פ, כי דרך תפילה ושבח י"ל שמותר בע"פ [?]. אבל ריהטא דעלמא אינו כן, גם בסדר הגר"ח שם הביא גם פסוקים אחרים, וכן הוראת הגרז"ר בענגיס שמי ששמו זעליג יאמר זה לי עשרים שנה בביתך וגו' מבואר לא כן, וצ"ע.

דוד שמולביץ כתב:

מן השורה כתב:

ארזי ביתר כתב:2. ההלכות - לא ידוע לי על הלכות מיוחדות. הגר"ח קנייבסקי שליט"א מורה לבעלי שני שמות, להוסיף פסוק שמתחיל באות הראשונה של השם הראשון ומסתיים באות האחרונה של השם האחרון.

בסידור שיח תפילה מובא סדר חדש של פסוקים שערך הגר"ח שליט"א ושם מופיעה הוראה זו כתוספת על הפסוקים של כל שם לבדו, [לפ"ז הגר"ח עצמו שיש לו ג' שמות אומר ד' פסוקים..]

נו, אז מה החידוש זה מה שארזי ביתר כתב.

חשבתי שארזי ביתר מתכוין שהוראת הגר"ח היא שהמנהג להוסיף פסוק, הוא להוסיף פסוק כנ"ל [משם ראשון ואחרון], ולא שיוסיף בנוסף לב' פסוקים של כ"א מב' שמותיו.

יאיר כתב:

מבקש לדעת ולהבין כתב:הרב מן השורה.
עיין מה שכתב המחבר קכ"ב סעיף א.
אם בא להפסיק ולענות קדיש וקדושה בין י"ח ליהיו לרצון, אינו פוסק, שיהיו לרצון מכלל התפלה הוא וברמ"א שם ובמ"ב שם.
כך שלפני יהיו לרצון לכולי עלמא אין זה נחשב אחר התפילה.
וגם לדעת הרמ"א לפני יהיו לרצון נחשב הדבר כאילו עודנו עומד בתפילה.
ואפשר שאני טועה.

אתה מדבר על ה'יהיו לרצון הראשון' והם דיברו על ה'יהיו לרצון' השני...
(וזה מה שכותב הקיצוש"ע [לזכרוני]. להגיד לפני ה'יהיו לרצון השני').

בסידור שיח תפילה מופיע שאומרים את הפסוקים אחרי ה"יהיו לרצון" השני

מה הטעם?
האם מפני שצריך לומר את הפסוק אחר התפילה או משום שסבר שלפני יהיו רצון השני מותר לומר תחנונים ולא סגולות.
כמו כן. האם ישנו התייחסות שם אם צריך לאומר לאחר שעקר רגליו קצת שהרי לפני שעקר רגליו עדיין הוא בתוך התפילה במידה מסוימת והתירו אז תפילות ותחנונים אך לא לימוד וכדומה.

מבקש לדעת ולהבין כתב:מה הטעם?
האם מפני שצריך לומר את הפסוק אחר התפילה או משום שסבר שלפני יהיו רצון השני מותר לומר תחנונים ולא סגולות.

מסתבר בגלל ההערה של האז נדברו [ע"ש בפנים]

קולמוס הסופר כתב:

דוד שמולביץ כתב:מה ההלכות לגבי אמירת פסוקים אלו?

לכוון שם האדמו"ר - האדמו"ר מליובאוויטש

צ"ל - לומר פסוקי שם האדמו"ר, ובלשונו שם: "כמה מהחסידים נהגו לומר לפני יהיו לרצון . . הפסוק השייך לשם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע" [לאח"ז נדפס בשלחן מנחם ח"א ס"ע רלט].

בהאי עניינא אשאל האם מצאנו יהודי שנקרא בשם 'תלמי'
כי בכל הסידורים בפסוקי שמות האנשים יש פסוק לשם תלמי

מאורי אור ח"ד דף לא ע"ב

האם יש מי שהתייחס לבעיה זו? ומה התשובות [חוץ מדברי האז נדברו הנ"ל]?

שמעתי כמה פעמים ממו"ר הגר"ש פישר שליט"א שאין לומר הפסוקים לשמות בגלל הפסק.

איך בוחרים פסוק?

למשל, לי יש בן אשר אחת משמותיו הוא ׳ליב׳. הוא יכול לומר ׳לראובן נחשון בן עמינדב׳, או ׳לא תגנוב׳ (לפי טעם העליון), או ׳להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב׳.

איך בוחרים בזה? האם יש עדיפות לפסוק בחומש? תהלים?

לכאורה לא שייך לבחור פסוקים לפי הטעם העליון כי נקרא רק בציבור ולכן נ"ל עדיף שיבחר אחד הפסוקים האחרים

ראיתי מי שכתב (כמדומני שזה היה אברך צעיר), שעדיף לומר פסוק שיש בו בקשה וכדומה, כדי שהוא ישתלב בתוך "אלוקי נצור".
ויש בזה תשובות לשני הנושאים האחרונים.

אך מענין שרבך - אדמו"ר מליובאוויטש - לא הקפיד על כך, וכפי הנשמע הפסוקים שאמר היו 'מאור עיניים ישמח לב' וגו', מה טובו' וגו', למרות שיש כו"כ פסוקי בקשה ותפילה באותיות אלו.

חרסון כתב:אך מענין שרבך - אדמו"ר מליובאוויטש - לא הקפיד על כך, וכפי הנשמע הפסוקים שאמר היו 'מאוא עיניים ישמח לב' וגו', מה טובו' וגו', למרות שיש כו"כ פסוקי בקשה ותפילה באותיות אלו.

אותו פלפלן ניסה להסביר בזה גם את הנהגת הרבי, ולצערי אין פלפולו תח"י, אבל זכור לי שהוא לא שכנע אותי כלל וכלל.