פורום אוצר החכמה

האם יש מושג כזה שבשביל שהאדם לא יתגאה מכשילים אותו בעבירות גדולות ועל ידי כך גורמים לו לבוא לענווה? (כי אין לו במה להתגאות אחר שמכיר ויודע ערך עצמו ועל ידי כך בא לענווה).

בס"ד
מאור עינים ליקוטים 265

ואוו!
תודה רבה קולמוס!

(האם יש עוד מקורות בכגון דא).

יצויין בענין זה דבריו של הר"ר יעקב יצחק מלובלין ז"ל שמי שהוא במדרגה נמוכה אך יודע מזה ונכנע בעצמו זה ג"כ ענוה רצויה. "כי לא בזה ולא שקץ ענות עני" - אפי' מי שבאמת 'עני'.

בחובות הלבבות מבואר שמי שאין לו עבירות עלול יותר להתגאות.

צדק צדק תרדוף כתב:האם יש מושג כזה שבשביל שהאדם לא יתגאה מכשילים אותו בעבירות גדולות ועל ידי כך גורמים לו לבוא לענווה? (כי אין לו במה להתגאות אחר שמכיר ויודע ערך עצמו ועל ידי כך בא לענווה).

בכתב הפלסתר של הדוב מר אליאך 'הגאון', מביא כמה מקורות מספרי חסידות לכך, ופוער פיו בגסות יתירה נגדם.

ארזי ביתר כתב:

צדק צדק תרדוף כתב:האם יש מושג כזה שבשביל שהאדם לא יתגאה מכשילים אותו בעבירות גדולות ועל ידי כך גורמים לו לבוא לענווה? (כי אין לו במה להתגאות אחר שמכיר ויודע ערך עצמו ועל ידי כך בא לענווה).

בכתב הפלסתר של הדוב מר אליאך 'הגאון', מביא כמה מקורות מספרי חסידות לכך, ופוער פיו בגסות יתירה נגדם.

למה, מה הסיבה לכך?

ארזי ביתר כתב: בכתב הפלסתר של הדוב מר אליאך 'הגאון', מביא כמה מקורות מספרי חסידות לכך, ופוער פיו בגסות יתירה נגדם.

אפשר להביא ציטוט ומקור?

יש לציין לדבריו המדהימים של ר' אליעזר נחמן פואה בספרו זכרון אבות על מסכת אבות פ"ד מי"א, וז"ל: 'עוד אפשר לומר, כי בא לזרז האדם לעשות מצות רבות, ולהזהירו מעשות יותר מעברה אחת, אבל אחת טוב הוא שיעשנה. ולזה כיון באומרו קנה לו קטיגור אחד, ולא אמר עשה לו קטיגור, ואין אדם קונה אלא מה שהוא חפץ, וכטעם (משלי כג, כג) אמת קנה ואל תמכור. וזה, כי אם יכיר האדם בעצמו היותו צדיק גמור אפשר שיהא גס לבו כלפי שמיא וידבר דברים בלתי הגונים, כמו שאמר משה רבינו עליו השלום (שמות ה, כג) ומאז באתי אל פרעה הרע לעם הזה. אבל כאשר חטא פעם אחד יהא לבו דואג בקרבו שעבר על רצון קונו ולא יהיה לו עזות לדבר דברים כאלה. ועוד שבכלל בעל תשובה יהיה שהם גדולים מצדיקים גמורים (ברכות לד, ב), כמו שכתבנו על זה בפרשת נצבים (בספרו גורן ארנן דברים ל, יא, ד"ה כי המצוה הזאת), אך לא ירבה לפשוע, כי אין ראוי לקנות כל כך מקטרגים כי יטריחוהו בגזרות, שיהיה בידם להענישו. ולפי זה נוכל לפרש הפסוק (קהלת ז, יז) כפשטו, אל תרשע הרבה, הא צבחר מה תרשע. וכוונת המשנה היא לומר, העושה מצוה אחת בלבד אינו קונה לו אלא פרקליט אחד, ולכן יחשוב אם הוא טוב לו שלא יהיה לו אלא פרקליט אחד. וההיפך מזה בעברות, אם לא יעשה אלא עברה אחת קנה לו קטיגור אחד, והוא יהיה סבה שיהיה עניו ולא יטיל דברים כלפי מעלה אם יבאו לו יסורין, כאשר עשה איוב'.

בכלל יש לומר שלר' אליעזר נחמן גישה מאד מחודשת בכל הקשור לעבירות, כגון אם יש לאדם בחירה או אם הוא מוכרח על מעשיו, וכן לגבי אופן עשיית התשובה, ואין עיתי איתי להאריך ולהעריך בכל זה. רק זאת אעיר שמקובל להתייחס לר' אליעזר נחמן כנציג בית מדרשם של הרמ"ע מפאנו, אבל בעקבות דבריו אלו ודברים אחרים שכתב ברור הוא שפיתח שיטה מיוחדת משלו בעבודת הבורא.

צדק צדק תרדוף כתב:

ארזי ביתר כתב:

צדק צדק תרדוף כתב:האם יש מושג כזה שבשביל שהאדם לא יתגאה מכשילים אותו בעבירות גדולות ועל ידי כך גורמים לו לבוא לענווה? (כי אין לו במה להתגאות אחר שמכיר ויודע ערך עצמו ועל ידי כך בא לענווה).

בכתב הפלסתר של הדוב מר אליאך 'הגאון', מביא כמה מקורות מספרי חסידות לכך, ופוער פיו בגסות יתירה נגדם.

למה, מה הסיבה לכך?

מה הסיבה שהוא תוקף? אני לא מנסה להבין את הראש הקרימינאלי והמעוות של הרשע הלז, אך לכאורה, ההצדקה לעבירות, היא שמעבירה אותו על דעתו. דעת לנבון נקל, שאין כל כוונה להצדיק קיום עבירות, כי אם כמו שמבואר במאור עיניים שהובא לעיל.

תוכן כתב:יש לציין לדבריו המדהימים של ר' אליעזר נחמן פואה בספרו זכרון אבות על מסכת אבות פ"ד מי"א, וז"ל: 'עוד אפשר לומר, כי בא לזרז האדם לעשות מצות רבות, ולהזהירו מעשות יותר מעברה אחת, אבל אחת טוב הוא שיעשנה. ולזה כיון באומרו קנה לו קטיגור אחד, ולא אמר עשה לו קטיגור, ואין אדם קונה אלא מה שהוא חפץ, וכטעם (משלי כג, כג) אמת קנה ואל תמכור. וזה, כי אם יכיר האדם בעצמו היותו צדיק גמור אפשר שיהא גס לבו כלפי שמיא וידבר דברים בלתי הגונים, כמו שאמר משה רבינו עליו השלום (שמות ה, כג) ומאז באתי אל פרעה הרע לעם הזה. אבל כאשר חטא פעם אחד יהא לבו דואג בקרבו שעבר על רצון קונו ולא יהיה לו עזות לדבר דברים כאלה. ועוד שבכלל בעל תשובה יהיה שהם גדולים מצדיקים גמורים (ברכות לד, ב), כמו שכתבנו על זה בפרשת נצבים (בספרו גורן ארנן דברים ל, יא, ד"ה כי המצוה הזאת), אך לא ירבה לפשוע, כי אין ראוי לקנות כל כך מקטרגים כי יטריחוהו בגזרות, שיהיה בידם להענישו. ולפי זה נוכל לפרש הפסוק (קהלת ז, יז) כפשטו, אל תרשע הרבה, הא צבחר מה תרשע. וכוונת המשנה היא לומר, העושה מצוה אחת בלבד אינו קונה לו אלא פרקליט אחד, ולכן יחשוב אם הוא טוב לו שלא יהיה לו אלא פרקליט אחד. וההיפך מזה בעברות, אם לא יעשה אלא עברה אחת קנה לו קטיגור אחד, והוא יהיה סבה שיהיה עניו ולא יטיל דברים כלפי מעלה אם יבאו לו יסורין, כאשר עשה איוב'.

בכלל יש לומר שלר' אליעזר נחמן גישה מאד מחודשת בכל הקשור לעבירות, כגון אם יש לאדם בחירה או אם הוא מוכרח על מעשיו, וכן לגבי אופן עשיית התשובה, ואין עיתי איתי להאריך ולהעריך בכל זה. רק זאת אעיר שמקובל להתייחס לר' אליעזר נחמן כנציג בית מדרשם של הרמ"ע מפאנו, אבל בעקבות דבריו אלו ודברים אחרים שכתב ברור הוא שפיתח שיטה מיוחדת משלו בעבודת הבורא.

משהו דומה מסיבה אחרת מספר חנוכת התורה תהלים קיט

יש למישהו ביאור על דברי הפלא של הזכרון אבות, שמשום החשש שאם יבואו לו יסורין שמא יטיח דברים כלפי מעלה, יעשה ודאי עבירה (נגיד, ירצח מישהו)?

או של חנוכת התורה, שמי שקיים את כל המצוות וחסרה לו רק מצוות תשובה (איך קיים גם את המצוות המוטלות על הכהנים וגם על הישראלים וכל כיו''ב?), מותר לו לחטוא ע''מ לשוב?

(ועל דברי שניהם ק' שהאומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה. ואולי ס''ל דהיינו דוקא כשהחטא הוא התכלית והתשובה היא אמצעי להנצל מן העונש, משא''כ הכא שהתשובה היא התכלית והחטא הוא אמצעי לתשובה).