פורום אוצר החכמה

בדרך כלל לא משביעים, אבל האם היו מקרים שכן השביעו?

במסירת גט ע"י שליח משביעים את הבעל שבועה דאורייתא שלא יבטל את הגט

ודאי שהו מקרים שהשביעו.
לאחרונה יצא ספר פנקס פסקי הדין מביה"ד של רבי שמואל סלנט מירושלים, מהשנים תרס"ב תרפ"ח. יש שם המון השבעות משבועות שונות דאורייתא ודרבנן, שומרים, מודה במקצת, היסת, וכו'.

יש על כך גם מאמר בקובץ משפטי ארץ (כולל משפטי ארץ) ג.

מאיר סובל כתב:ודאי שהו מקרים שהשביעו.
לאחרונה יצא ספר פנקס פסקי הדין מביה"ד של רבי שמואל סלנט מירושלים, מהשנים תרס"ב תרפ"ח. יש שם המון השבעות משבועות שונות דאורייתא ודרבנן, שומרים, מודה במקצת, היסת, וכו'.

כמובן שפעם היו נשבעים, אבל בדורות האחרונים הפסיקו להשביע בבי"ד כלל.
האם ידוע ממתי התפשט המנהג שאין משביעין בבי"ד, ומהו הטעם למנהג זה?

דב בער כתב:

מאיר סובל כתב:ודאי שהו מקרים שהשביעו.
לאחרונה יצא ספר פנקס פסקי הדין מביה"ד של רבי שמואל סלנט מירושלים, מהשנים תרס"ב תרפ"ח. יש שם המון השבעות משבועות שונות דאורייתא ודרבנן, שומרים, מודה במקצת, היסת, וכו'.

כמובן שפעם היו נשבעים, אבל בדורות האחרונים הפסיקו להשביע בבי"ד כלל.
האם ידוע ממתי התפשט המנהג שאין משביעין בבי"ד, ומהו הטעם למנהג זה?

בכך בדיוק עוסק המאמר אליו ציינתי

אני לא בטוח שאין משביעין בשום מקרה בימינו.
בית דינו של רבי שמואל סלנט לא היה לפני כ"כ הרבה דורות, ס"ה פחות מ-100 שנה.
ועוד יותר קרוב אלינו: ידוע לי מעדות יליד העיר קרקא בפולין שבבית דין דמתא שהיה קיים עד השואה, לפני פחות מ-75 שנה, היה מובנה עם הקתדרה והשולחן של הבי"ד גם ארון קודש, בשביל שיהיה ס"ת לשבועה ולא יצטרכו לטלטל מבית הכנסת.

כמדומני שיש מקרה שהמנחת יצחק השביע

פעם נכחתי בבית דין כשהתובע רצה שהנתבע ישבע, וכמה שהדיינים הסבירו לו שמפחדים בגלל שעונש השבועה זה גם על המשביע ולא רק על הנשבע, לא עזר והתובע התעקש על שלו.
למעשה, לא אמרו לו לתובע או לנתבע שלא משביעים בימינו, רק פתחו שולחן ערוך שכתוב "משביעו" = שהתובע משביע את הנתבע, ואמרו לו תאמר לו בנוסח כזה "משביעך אני שכך וכך" והוא יענה אמן, ואז זה נחשב שנשבע, ונחשב שאתה המשביע ולא אנחנו הבי"ד, וכל העונשים יפלו ביניכם ולא עלינו...
והתובע מרוב פחד נסוג בו מיד מהתביעה שהנתבע ישבע.

כאן
http://www.otzar.org/aspcrops/159970_39_16939261179-612014.asp

בברכה המשולשת כתב:יש על כך גם מאמר בקובץ משפטי ארץ (כולל משפטי ארץ) ג.

לכאורה הכוונה לזה
ויש"כ להרב המשנ"נ שהעלה זאת באשכול סמוך

שמעתי עובדא ממו"צ פעיה"ק, אשר שמע מהדיין הגאון ר' ישראל גרוסמן זצ"ל,
שפעם בדין תורה בין מלוה ללוה, קם התובע בהכרזת 'אני נשבע שפלוני וכו' וכו'
והבי"ד הורה לצד הנתבע, אין מה לעשות אחר שבועתו [וצריך לשלם..].