פורום אוצר החכמה

עקב עבודה על מנהגי נישואין אשמח מאוד אם יואילו להעלות כאן מנהגים מעניינים ומקורות.

תודה מראש לכל המסייעים

בקשתך כללית ומקיפה מדי. הנה קטע אחד, מעניין: viewtopic.php?f=7&t=1379&p=8782&hilit=%D7%A7%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA+%D7%94%D7%A2%D7%93%D7%99%D7%9D#p8769
(המובאה השנייה)

יש באוצר ספר נעימת החיים של הרב גרוס, עם מאות מנהגים מעניינים ביותר...

וכמובן, נטעי גבריאל, הנשואין כהלכתם ועוד ועוד

תודה לכל המגיבים

כוונתי למנהגי גדולים מעניינים שלא כתובים בספרים.

כמו שהביא חכם באשי לדוג'.

תודה מראש

באשי שכח את זה viewtopic.php?f=7&t=7953&p=71920#p71879
הכי חשוב...

מעניין לעניין האם מישהו יודע המקור לזה ששוברים חלה עגולה וחלולה מעל החתן וכלה בכניסתם לחדר ייחוד

שרוליק כתב:עקב עבודה על מנהגי נישואין אשמח מאוד אם יואילו להעלות כאן מנהגים מעניינים ומקורות.
תודה מראש לכל המסייעים

שרוליק כתב:תודה לכל המגיבים
כוונתי למנהגי גדולים מעניינים שלא כתובים בספרים.
כמו שהביא חכם באשי לדוג'.
תודה מראש

עשוי לנחת כתב:באשי שכח את זה viewtopic.php?f=7&t=7953&p=71920#p71879
הכי חשוב...

תקוותי, שרוליק, שאינך מברר אודות מנהגים אלו ע"מ לנהוג כן הלכה למעשה בחתונת אי-מי מקרוביך ומכריך. אך אם כן מלאך לבך להניח תרנגול לפני ראש-הישיבה ולהכות את עדי הקידושין, אנא הזמן אותי בפרטי להשתתף באירוע. החלה החלולה על חשבוני. תודה מראש!

יש לברור את התבן מהבר.
הרבה מנהגים מוזרים יש בימינו שאין להם שום מקור בפוסקים, ואין להם תוקף של מנהג כנראה. (כמו למשל מטאטא לילד אחרון, או זריקת מגבות, וכן השלכת נצנצים על חתן וכלה, ועוד).

ומאידך הרבה דברים כן כתובים בפוסקים ובטלו בימינו. (צריך ללמוד טור ושו"ע אבן העזר עם הנו"כ).

שרוליק כתב:עקב עבודה על מנהגי נישואין אשמח מאוד אם יואילו להעלות כאן מנהגים מעניינים ומקורות.

תודה מראש לכל המסייעים

עתה ראיתי: בקובץ 'עץ חיים - צאנז' גליון ט (חשון תש"ע) מופיעות שתי סקירות על מנהגי החתונה, מקורותיהם וטעמם - אין לי איך לסרוק ולהעלות, עיין שם בע' שפט ואילך וע' תי ואילך.
מהמדובר שם - אודות שבירת החלה המוזכרת לעיל, לית כתובה בלא תגרא, צעקת 'שבת' הידועה בחתונות ועוד ועוד.
בהצלחה.

מה מקור וטעם המנהג, שהחתן לובש המלבוש העליון רק על יד אחת?

הכהן כתב:מה מקור וטעם המנהג, שהחתן לובש המלבוש העליון רק על יד אחת?

באשכול המצויין כאן נידון הענין באריכות (מיותרת) והרחבה.
תורף הדברים הנוגעים לכאן:

* המנהג קשור כנראה לזכר לחורבן, ומקורו כנראה במנהג אשכנזי, שהחתן לבש "מטרון... תחובה לו דרך צוארו כמנהג בריינוס, זכר לחורבן להעלותו על לב בראש שמחתו" (מהרי"ל: מנהגים, מהדורת ש"י שפיצר, ירושלים תשמ"ט, עמ' תסד. וראה גם: ש' גליק, אור נגה עליהם: הזיקה שבין מנהגי נישואין למנהגי אבילות במסורת ישראל, אפרת תשנ"ז, עמ' 143-140).
* נוהגים כן בבעלז מימים ימימה והטעם הניתן גלוי לכל שואל כזכר לחורבן ע"פ הנאמר "אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני".
* אמר לי כעת ידידי חסיד סלונים שמנהג היד חלוצת השרוול מוכר לו כמנהג חסידי נפוץ.

האשכול כאן: http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=1833041&forum_id=1364.
בקובץ שציינתי לעיל לא מוזכר אודות כך.

איש.dot כתב:* נוהגים כן בבעלז מימים ימימה והטעם הניתן גלוי לכל שואל כזכר לחורבן ע"פ הנאמר "אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני".
* אמר לי כעת ידידי חסיד סלונים שמנהג היד חלוצת השרוול מוכר לו כמנהג חסידי נפוץ.

הוא אכן מנהג חסידי נפוץ ואדרבה בבעלזא לא נוהגים כך בחופה, וכנראה נתערב לו עם ליל שמחת תורה שהעולים לתורה לובשים רעזשוואלקע עם שרוול אחד חלוץ.

המנהג נובע כנראה ממנהגי אשכנז, ממנהגי אבלות שנהגו להפוך ה'מטרון'. (בגד עליון המיוחד לתפילה...).
אולם כל זה למנהגם, שלא נהגו שהחתן הולך בבגדי לבן [קיטל] בחופה.
למנהג המקובל כיום, שהחתנים הולכים בקיטל - בגד לבן - בגד מתים, בחופה, אין צורך בסימני אבלות נוספים. ולכן נוהגין בבעלזא [בשונה מליל שמחת תורה] שהולכים בבגד העליון כרגיל...

עיין שיחות הר"נ להרה"ק מברסלב זיע"א, סימן פ"ו, שמביא מנהגי חתונה וטעמם על פי סוד.
וזה לשונו שם:

מַה שֶּׁאוֹמְרִים עַל הַחֲתֻנָּה מִלְּתָא דִּבְדִיחוּתָא וְאוֹמְרִים מִקֹּדֶם: עֶלָּא, רֶמֶז שֶׁאִשָּׁה עוֹלָה עִמּוֹ וְאֵינָהּ יוֹרֶדֶת עִמּוֹ. וְזֶה "עֶלָּא" בְּמִלְּתָא דִּבְדִיחוּתָא, הַיְנוּ עוֹלָה עִמּוֹ לְכָל שִׂמְחָה וְטוֹב וְתַעֲנוּג, אֲבָל אֵינָהּ יוֹרֶדֶת עִמּוֹ:

מַה שֶּׁמְּכַסִּין אֶת הַכַּלָּה בְּדֶעק טוּךְ (צָעִיף), כִּי הַכַּלָּה רוֹמֶזֶת לְרָחֵל "עוּלֵימְתָּא שַׁפִּירְתָּא דְּלֵית לָהּ עֵינִין" (זֹהַר שְׁמוֹת צ"ה.) גַּם רֶמֶז עַל בְּחִינַת (מִשְׁלֵי כה ב): "כְּבֹד אֱלֹקִים הַסְתֵּר דָּבָר":

מַה שֶּׁמַּשְׁלִיכִין אוֹפִין (חִטִּין וְכַדּוֹמֶה) לְרַמֵּז... (חָסֵר).
וְזֶה שֶׁמַּשְׁלִיכִין עַל הֶחָתָן אוֹפִין, לְרַמֵּז אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת שָׁמָּה יֵלְכוּ הָאוֹפַנִּים (עיין יְחֶזְקֵאל א כ). וְהֶחָתָן הוּא בְּחִינַת רוּחַ:

מַה שֶּׁנּוֹתְנִין כָּל אֶחָד מָעוֹת שֶׁקּוֹרִין "שַׁבָּת" בִּשְׁבִיל הַמְּרַקְּדִין. עַל שֵׁם (תְּהִלִּים סח יג): "מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן", הַיְנוּ הֵם מְרַקְּדִין. "וּנְוַת בַּ'יִת תְּ'חַלֵּק שָׁ'לָל", הֵם נוֹתְנִין מָעוֹת "שַׁבָּת" בִּשְׁבִיל הַמְּרַקְּדִין:

הַחֲתֻנָּה הוּא בְּחִינַת סִינַי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ" זֶה מַעֲמַד הַר סִינַי (תַּעֲנִית כו:) וְסִינַי גִּימַטְרִיָּא סֻלָּם. וְכָתוּב: "וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ", הַיְנוּ רִקּוּדִין, שֶׁבִּשְׁעַת רִקּוּדִין עוֹלֶה וְיוֹרֵד, כִּי כֵן דֶּרֶךְ רִקּוּדִין שֶׁעוֹלֶה אֶת גּוּפוֹ וְיוֹרֵד אֶת גּוּפוֹ:

וּמַה שֶּׁקּוֹרִין זֹאת הַמָּעוֹת "שַׁבָּת", כִּי רָאשֵׁי תֵּבוֹת וּנְוַת בַּ'יִת תְּ'חַלֵּק שָׁ'לָל אוֹתִיּוֹת שַׁבָּת:

מַה שֶׁהֶחָתָן דּוֹרֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ - זֶה מַעֲמַד הַר סִינַי', לְרַמֵּז שֶׁהַחֲתֻנָּה הִיא מַעֲמַד הַר סִינַי, בִּשְׁבִיל זֶה הוּא דּוֹרֵשׁ. וּמַה שֶּׁנּוֹתְנִין לוֹ מָעוֹת שֶׁקּוֹרִין "דְּרָשָׁה גִּישַׁאנְק" לְרַמֵּז: "עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי" (תְּהִלִּים סח יט) בִּשְׁבִיל (זֶה) "לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת", וְזֶה הַדְּרָשָׁה גִּישַׁאנְק שֶׁנּוֹתְנִין לְהֶחָתָן:

מַה שֶּׁהֶחָתָן דּוֹרֵשׁ הַדְּרָשָׁה, הִיא מוֹעֶלֶת לַזִּוּוּגִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית כח יא) "וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא", "יֵשׁ כ"ב" אוֹתִיּוֹת, הַדְּרָשָׁה שֶׁהִיא בְּכ"ב אוֹתִיּוֹת הֵם לַזִּוּוּג:

הַפְּרָסְטַקֶּיס (פִּזּוּז וְכִרְכּוּר) שֶׁעוֹשִׂין בִּשְׁעַת רִקּוּדִין, זֶה בְּחִינַת (בְּרֵאשִׁית מו ד): "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ". כִּי גָּלוּת מִצְרַיִם הָיָה בִּשְׁבִיל לְבָרֵר נִיצוֹצֵי קֶרִי שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְהַחֲתֻנָּה הִיא תִּקּוּן וְיִחוּד הַבְּרִית, שֶׁהִיא בְּחִינַת "אָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה":

מַה שֶּׁפּוֹסְקִין אֶת הַדְּרָשָׁה, זֶה בְּחִינַת שִׁבְרֵי לוּחוֹת:

הַשּׁוֹשְׁבִין מַלְבִּישׁ הַקִּיטְל לְהֶחָתָן, זֶה רֶמֶז (בְּרֵאשִׁית מו ד): "וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ", כִּי יוֹסֵף הוּא שׁוֹשְׁבִין וְקִיטְל הוּא בֶּגֶד מֵתִים:

מַה שֶׁמְּהַפְּכִין אֶת עַצְמָן, זֶה בְּחִינַת: "וּמֹשֶׁה עָלָה" (שְׁמוֹת יט ג),: "וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי" (שְׁמוֹת יט כ). שֶׁהַתַּחְתּוֹנִים עָלוּ לְמַעְלָה וְהָעֶלְיוֹנִים יָרְדוּ לְמַטָּה:

מה המקור והטעם לפתיחת הקשרים?