פורום אוצר החכמה

שמעתי פעם, שכשילדים נמצאים בשעת הגסיסה של הוריהם, הם מעכבים את הנשמה מעלייתה השמימה, וגורמים ייסורים לנפטר.

האם אי מי מחו"ר פורום דנן, יודע מקור לכך?

שמא מכאן ניתן להוכיח להיפך: "א"ר ישמעאל אתה מוצא שהצדיקים מברכין לבניהם בשעת מיתתן, שכן הוא אומר יצחק לעשו ואברכך לפני ה' לפני מותי. לפיכך כשחלה יעקב נטל יוסף שני בניו והכניסן אל אביו שיברכם" (‏תנחומא פ' ויחי, ה'). ושמא שם לא היתה גסיסה ואין ראיה.

יש סגולה להוציא את הנשים מהחדר כדי לזרז יציאת נשמה לגוסס המתייסר.

איש רגיל כתב:יש סגולה להוציא את הנשים מהחדר כדי לזרז יציאת נשמה לגוסס המתייסר.

הזכרת לי מעשיה נחמדה. מספרים שבבית גור מכונות כלל הנשים בשם "נשמה", כדי לא לומר אשה. פעם נכנס יהודי ל'בית ישראל' זצוק"ל, וביקש לשוחח עמו ביחידות. יצאו המשב"קים וההויז-בחורים (אם היו כאלו), ונשארה הרבנית. המתין היהודי בשתיקה, עד שתמה הבית ישראל ושאלו - על מה אתה ממתין? ענה האיש: איך ווארט אז דער רבי'ס נשמה זאל אוועקגיין... (אני ממתין שנשמת הרבי תצא / שתצא לרבי הנשמה...).

איש רגיל כתב:יש סגולה להוציא את הנשים מהחדר כדי לזרז יציאת נשמה לגוסס המתייסר.

וכי מותר להרוג בדרך סגולה?

אמסטרדם כתב:

איש רגיל כתב:יש סגולה להוציא את הנשים מהחדר כדי לזרז יציאת נשמה לגוסס המתייסר.

וכי מותר להרוג בדרך סגולה?

למרבה הצער, יש פעמים שמגיע מצב שהגוסס מתייסר קשות וקיימים כל מיני סגולות לזרז את היציאת נשמה. מדובר במצב שברור כשמש ללא צל של ספק כי אלו שעותיו האחרונות ורוצים להקל עליו.
אולי יהיה מי שימצא מקורות מפורשים לזה, אבל ממנהג ישראל (שהייתי עד לזה בפטירתו של אחד מגדולי הדור) רואים שכך נהגו תמיד, לחפש סגולות בעת כזו.
ויה"ר שלא ישמע עוד שוד ושבר ובלע המוות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים ונאמר אמן.

לענין תפילה שימות החולה [כשמתייסר הרבה מצינו בר"ן נדרים דמתיר [האם יש חולקים?] ומסתבר לכאו' דסגולה יהיה כמו תפילה. ברם מה שכתבת שרואים שאלו רגעיו החרונים לכאו' לא מהני כלל דהא מי שיהרוג אותו אז חייב מיתה [?], וכן מחללין שבת עליו [?].

שו"ת ציץ אליעזר חלק ה - רמת רחל סימן כח אות ו':
כשרואים שהגוסס סובל בהרבה ומתארך זמן מיתתו ראיתי בספר פחד יצחק שכותב דנכון להתפלל למיתתו בלשון זה: אנא ה' בכח רחמיך הרבים וברוב חסדיך הגדולים י"ר מלפניך שתוציא ממסגר אסיר נפש פלוני או פלונית ותוציאהו מייסורין ב"ב והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה עכ"ל. וכן כותב שם שיתירו כל הקללות, ע"ש.
אמנם ראה שם בארוכה כי אסור לעשות שום "פעולה" למהר מיתתו, כגון להוציא מפתחות מתחת הכר, או להשימו במקום אחר וכדו'.
לפי"ז יש לדון האם הוצאת נשים מהחדר נחשב כ"פעולה" או כהתרת קללות וכדו'.

להוציא המפתח מתחת הכר לא מובן כ"כ דהא עצם ההגעה בהגוסס אסור.
אי הוה יציאת הנשים דבר טבעי היה זה נחשב מעשה גמור [למיטב ידיעתי] אך יען שזה ענין סגולי יש להסתפק, די"ל סברא דאינו דומה לשאר סוגולות שאוסר הצי"א דשם ענין הסגולה הוא קירוב המיתה [?] אבל יציאת הנשים נראה דהיינו שכבר בא עת פטירתו מהעולם ואלא שיש מניעה מצד הנשים???............ [אולי לזה היה כונת שמח].

אמסטרדם כתב:להוציא המפתח מתחת הכר לא מובן כ"כ דהא עצם ההגעה בהגוסס אסור.
אי הוה יציאת הנשים דבר טבעי היה זה נחשב מעשה גמור [למיטב ידיעתי] אך יען שזה ענין סגולי יש להסתפק, די"ל סברא דאינו דומה לשאר סוגולות שאוסר הצי"א דשם ענין הסגולה הוא קירוב המיתה [?] אבל יציאת הנשים נראה דהיינו שכבר בא עת פטירתו מהעולם ואלא שיש מניעה מצד הנשים???............ [אולי לזה היה כונת שמח].

עיין רמ"א יו"ד סי' של"ט סעיף א', וכן אסור לגרום למת שימות מהרה כגון מי שהוא גוסס זמן ארוך ולא יוכל להפרד וכו' אבל אם יש שם דבר שגורם עיכוב יציאת הנפש וכו' מות ר להסירו משם דאיב"ז מעשה כלל אלא שמסיר המונע, עכ"ל. ועולה מן הדברים שמותר להסיר דברים שמעכבים המיתה [ואדרבה, אסור ליתנם מלכתחילה, ע"ש בסעיף א'], ומשמע אפי' הוא דבר טבעי [צ"ע מה ההבדל בין טבעי לסגולה לגבי עיכוב מיתה], וא"כ אפשר להוציא הנשים, [לכאו' רק אם לא ירגיש בזה]. -ועי' בבית לחם יהודה שהביא מס' חסידים לא לצעוק בשעת המיתה כי זה גורם לנשמה לחזור.

לפו"ר צ"ע א - מהן הדברים הטבעיים המעכבים את יציאת הנשמה, ב - למה אין משום רציחה בהוצאת אותם.

אמתיה דרבי.

אמסטרדם כתב:לפו"ר צ"ע א - מהן הדברים הטבעיים המעכבים את יציאת הנשמה, ב - למה אין משום רציחה בהוצאת אותם.

מי אמר שיש דברים טבעיים, ואם ישנם, הלא שפתי הרמ"א ברור מללו 'דאיב"ז מעשה כלל אלא שמסיר המונע'. אכן צ"ל דזהו דוקא בגוסס, אבל ודאי שאסור לנתק חולה ממכשירים, [וכ"כ בס' דברי סופרים, והחילוק פשוט, שבגוסס נחשב שהנשמה עומדת לצאת אלא שיש מעכב ממנה לצאת, אבל בחולה גם אם הוא מסוכן וצריך מכשירים לחיותו מ"מ נחשב חי והמכשירים עוזרים לו לחיות וניתוקו ה"ז כמצמצם שחייב משום רוצח].
יל"ע איך הותר לקסטינר ליטול את ספוגי הצמר מעל ליבו של רחב"ת, הרי זה לא מסיר המונע [ליציאת הנשמה] גרידא, אלא עי"כ האש תשרפנו, וצ"ע.

מן השורה כתב:עי' בבית לחם יהודה שהביא מס' חסידים לא לצעוק בשעת המיתה כי זה גורם לנשמה לחזור.

אין צועקים עליו בשעת יציאת הנשמה כדי שלא תחזור הנשמה ויסבול יסורים קשים. 'עת למות', למה הוצרך קהלת לומר כן, אלא כשאדם גוסס כשנפש אדם יוצאה אין צועקים עליו שתשוב נפשו, כי אינו יכול לחיות כי אם מעט ימים ואותן ימים יסבול יסורים. (ספר חסידים סי' רלד)

אין גורמין לאדם שלא ימות מהרה, כגון שהיה אחד גוסס והיה אחד קרוב לאותו בית חוטב עצים, ואין הנשמה יכול לצאת, מסירים החוטב משם. ואין משימים מלח על לשונו כדי שלא ימות, ואם גוסס ואומר אינו יכול למות עד שישימוהו במקום אחר אל יזיזהו משם. (ספר חסידים סי' תשכג)