בשו"ע רח, מי שבירך בהמ"ז על יין יצא כיון דהוא סועד. ובביה"ל ד"ה ברכת שלשה - נתקשה הרי אינו סועד כי אם השותה קצת אבל הרבה מגרר גריר. והקשה אמאי המחבר לא חילק בין שתה הרבה או קצת. ותי' כיון שהתחייב כששתה קצת תו לא פקע חיובו בשתייה מרובה.
א. אמאי ל"א דהוי כנתעכל המזון במעיו כיון שעתה כבר אינו משביעו ?
ב. לו"ד הייתי אומר שכיון שזה מין שהוא סועד אם אוכלים כמות זו וזו ממילא גם אם אכל פחות שייך בזה בהמ"ז וכמו מי שאוכל כזית לחם דהוא נמי אינו סועד הלב
האם הנ"ל נכון לדעת חכמי הדור דפה ??