פורום אוצר החכמה

יש להקשות איך התורה בפרשת בא כותבת "וכל בכור אדם בבניך תפדה"
הרי עדיין לא היה חטא העגל, ועדיין העבודה בבכורות, וא"כ לא צריך לפדות את הבכור אלא הוא עובד בעצמו.
ומפורש בתורה "וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת כָּל בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם: כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל בכור" ופירש"י
"שיהיו ישראל שוכרין אותם לשירות שלי, על ידי הבכורות זכיתי בהם ולקחתים תמורתם, לפי שהיתה העבודה בבכורות וכשחטאו בעגל נפסלו, והלוים שלא עבדו עבודת אלילים נבחרו תחתיהם"

י"ל שפדיון בכור דפרשת בא הוא זכר למכת בכורות, ולא קשור לפדיון עודפי הבכורות דסוף פר' במדבר.

פנימי כתב:יש להקשות איך התורה בפרשת בא כותבת "וכל בכור אדם בבניך תפדה"
הרי עדיין לא היה חטא העגל, ועדיין העבודה בבכורות

אדרבה - הסיבה לכך שלפני חטא העגל בכורות שימשו היא בגלל מכת בכורות, ומשום כן צריך לפדות אותם; ולאחמ"כ המיר הקב"ה את עבודת הבכורות בעבודת הלויים.

אבל הגמרא מקשרת את זה
הגמרא לומדת ממה שהלווים פטרו את הבכורות מפדיון שבע"כ גם הבכורות שלהם פטורים
אם הפדיון היה לפני בחירת הלוויים והיה צריך לפדות גם בכור שעובד בביהמ"ק, למה לא נצטרך לפדות לוי בכור?!

פשוט: בפרשת בא, בעקבות מכת בכורות, נצטוינו להקדיש לקב"ה את כל בכור - הן בבהמה והן באדם. אין כאן דין פדיון כלל, אלא הבהמה מוקרבת לה' והבכור עובד במשכן ה'.
שני יוצאים מן הכלל נוצרו:
א) בכורות בהמה טמאה - פטר חמור, שאינו ראוי להקרבה; ועליו ציותה התורה לפדותו בשה.
ב) בכור אדם לאחר חטא העגל, ששוב איננו ראוי לעבוד במשכן - הרי סוכ"ס הוא קודש לה' מצד הקדשתו שבפ' בא, ומשום כך צריך לפדותו. אלא שבפועל מצאנו שכל בכור שהיה כנגדו לוי לא הוצרך לפדיון, ורק העודפים הוצרכו לכך - ומכך מסיקה הגמ' שבכח הלוי לפטור מפדיון גם את בנו.

איש.dot כתב:פשוט: בפרשת בא, בעקבות מכת בכורות, נצטוינו להקדיש לקב"ה את כל בכור - הן בבהמה והן באדם. אין כאן דין פדיון כלל, אלא הבהמה מוקרבת לה' והבכור עובד במשכן ה'.
שני יוצאים מן הכלל נוצרו:
א) בכורות בהמה טמאה - פטר חמור, שאינו ראוי להקרבה; ועליו ציותה התורה לפדותו בשה.
ב) בכור אדם לאחר חטא העגל, ששוב איננו ראוי לעבוד במשכן - הרי סוכ"ס הוא קודש לה' מצד הקדשתו שבפ' בא, ומשום כך צריך לפדותו. אלא שבפועל מצאנו שכל בכור שהיה כנגדו לוי לא הוצרך לפדיון, ורק העודפים הוצרכו לכך - ומכך מסיקה הגמ' שבכח הלוי לפטור מפדיון גם את בנו.

כבר בפר' בא נצטוו לפדות בכור אדם - "וְכָל-פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם-לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה" (שמות יג, יג).

איש-אחד כתב:כבר בפר' בא נצטוו לפדות בכור אדם - "וְכָל-פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם-לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה" (שמות יג, יג).

ראה רמב"ן לשמות (יג, יא): "בעבור כי מצות פטר חמור איננה נוהגת אלא בארץ ועל דרך הפשט קדש לי כל בכור כל הנמצאים בישראל היום כי בעבור שפדאם ממות בהכותו בארץ מצרים צוה שיהיו קדושים לו לעבוד את עבודת ה' לכל אשר יצוה בהם ולא צוה להם עתה פדיון עד שהחליפם בלוים וצוה בפדיון העודפים (במדבר ג מו) אבל המצוה בנולדים לא נהגה במדבר וצוה כי כאשר יבאו אל הארץ תנהג באדם ובבהמה ובפטר חמור וצוה בפדיונם לדורות".
ועפ"ז חידוש נפלא, שבציווי הראשוני כבר דובר על המצב של אחר חטא העגל שאז יצטרכו לפדות הבכורות, והוא כשיגיעו לארץ - "והי' כי יביאך". וצ"ע.

בס"ד
מהמפרשים על הדף.
שמות י"ג ט"ו: ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרג ה' כל בכור בארץ מצרים מבכר אדם ועד בכור בהמה על כן אני זבח לה' כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה.
ספורנו: וכל בכור בני אפדה, כדי שיהיו מותרים בעבודת חול.
רשב"ם פסוק י"ג: תפדה - לאחר שנתקדשו הלוים תחת כל בכור בשנה שנייה שהוקם המשכן.
חזקוני: בבניך תפדה מצוה זו לא נהגה עד לאחר שנתקדשו הלויים בשנה שניה תחת כל בכור בבני ישראל.
הרש"ר הירש: וכל בכור אדם בבניך תפדה. כבר כאן מדובר על פדיון בכור אדם, אף כי לפי ייעודם המקורי - אותו קיפחו בעוון העגל - הוקדשו הבכורות לכהונה ולעבודת ה'. לולי הפדיון, קרוב לוודאי, כי היה עליהם להתמסר כליל לתפקידי כהונה, ומנותקים היו מחוג משפחתם. אולם זאת לא נתבקש מהם; אלא ככל יתר אחיהם ישתלבו בחיי משפחה רגילים, יהיו מופת בהטיית שכם לייעוד הכלל - יהודי הקדוש, ייצגוהו וימחישוהו. כי לא במקדשים, אלא בבתים תתמלא משימה זו בנאמנות אמיתית ושלמה. פדיון בכורינו מבטא את הרעיון, שגם חיי בנינו הרגילים יהיו לתועלת לעבודה כנה ואמיתית למען ייעוד - הכלל הקדוש.

יש"כ
לפי הספורנו יהיה קשה עדיין למה בכורות הלוויים בזמנינו לא צריכים לפדות את עצמם בשביל שיהיו מותר בעבודת חול

עיין בספר איזהו מקומן עמ"ס בכורות בפתיחה, מאמר שלם על ענין הבכורה ובתוך הדברים מסביר ענין זה בהרחבה, [איך מעלים לכאן?].

בס"ד
הנה:
הוא מרחיב בעיקר בשיטת הספורנו והצועדים בנתיבתו.