פורום אוצר החכמה

קיי"ל דלצרכי קטנים (הבסיסים) מותר להביא גוי בשבת ויעשה אפי' מלאכות דאו', דקטנים מקרי חולה שאין בו סכנה (רמ"א שכח סי"ז).
מהו בשיש לקטן אוכל אך הוא מאכ"א. האם זה נקרא שהוא מסודר או"ד מאכ"א מקרי כאילו אין לו אוכל ומותר להביא גוי לבשל אוכל כשר בשבת [להמחיש הענין הקטן בוכה שהוא רעב ביותר, ואתה נזכר שהגוי המנקה השאיר במקרר שלך קופסא עם בשר שהביא מהכפר שלו. ואמר שהוא לא מקפיד שיקחו את זה. האם תביא לבנך בשבת או"ד תביא גוי שיבשל אוכל כשר (כמובן שיבשל דבר שאינו עולה על שלחן מלכים ואין בו משום בישולי עכו"ם)] ?

לא הבנתי את הספק, יש איסור לספות איסור לקטן, ואאל"ט יש דעות שהוא איסור דאורייתא, ואמירה לעכו"ם הוא רק דרבנן.
ואף לדעות שספייה הוא איסור דרבנן, עדיין איסור דרבנן סתם חמור מאיסור דרבנן של אמירה לעכו"ם.

השאלה תהיה באופן שהוא יודע לקחת לבד ולאכול לבד - אין פה ספייה. והשאלה תהיה האם למנוע אותו ולהביא גוי. וגם לא הגיע לחינוך וממילא אינו חייב להפרישו א"נ כגון שאינו אביו עמו שאין עליו חובה להפרישו (אמנם יש מחמירין שכל אדם חייב להפריש קטן שהגיע לחינוך עי' מ"ב שמג)

ידוע הנידון בראשונים ופוסקים בכה"ג לעניין חושיב"ס שאפשר לשחוט לו או ליתן לו נבילה. ומוזכר שם כמה סברות בפוסקים ויש לדון על כל סברא אם שייכת כאן או לא.

זנב לשועלים כתב:ידוע הנידון בראשונים ופוסקים בכה"ג לעניין חושיב"ס שאפשר לשחוט לו או ליתן לו נבילה. ומוזכר שם כמה סברות בפוסקים ויש לדון על כל סברא אם שייכת כאן או לא.

שם מדובר על חולה שיש בו סכנה וישראל יחלל שבת. כאן קיל טפי דהוא אמירה לנכרי וי"א אפי' דבשביל בריא מותר לומר לעשות מלאכות דאו' לצורך מצוה גמורה כמש"כ ברמ"א סי' רעו(ז) אלא דרבים פליגי עליה ולכן אין מקילין אלא לצורך גדול. ושמא קטן זה שהוא חולה שפיר י"ל להקל את העיטור הנ"ל שמיקל אפי' באיסור דאו' וזה ודאי מצוה גדולה שלא יאכל נבילה דמטמטם הנפש וכמש"כ בשו"ע יו"ד פא ס"ז.