פורום אוצר החכמה

שמעתי שהגרא"י הכהן קוק ז"ל כתב בתשובה שאשכנזי שקרא ק"ש בהברה ספרדית לא יצא. איפה נדפסה תשובה זו?

כאן דן בנושאים אלו.

בס"ד
כאן התשובה:

שמעתי פעם, שמא בשם הגרמ"פ, שבעוד ובכל מילה ניתן להקל באמירתה בהרבה ספרדית ע"י אשכנזי, בשם אדנות אין לומר כן, כי המשמעות של קריאתו בהרבה ספרדית לבן אשכנז היא כקריאתו בפת"ח, שאז הוא מלשון אדון רגיל ולא שם א-להות.
היש מקור לדברים אלו? קצת קשה לי עליהם מכמה פנים, והם גם נפק"מ גדולה למעשה. אשמח לראות מ"מ שוללים או מחייבים.

בס"ד
איני יודע אם לזה התכוונת, אבל מ"מ הוא ממין העניין.
רבינו בחיי ריש וירא: ולפי הפשט בחכמת הנקודות: הקמ"ץ מעלה גדולה, וראשון לשבעה תנועות, שהם: קמ"ץ פת"ח צר"י סגו"ל חול"ם שור"ק חיר"ק, כי מתוך שבעתם תבנה ותכונן התורה, והם הנקראים שבע הברות, או שבעה קולות שעליהם אמר דוד במזמור של מתן תורה שבעה קולות, לפי שכל התורה מיוסדת עליהם, וזהו פשט המאמר: (שמו"ר ח, ד) בשבעה קולות נתנה, ועליהם אמר שלמה: (משלי ט, א) "חצבה עמודיה שבעה", כי הם העמודים אשר כל הבית נכון עליהם. וההפרש שבין קמ"ץ לפת"ח אינו אלא בנקודה, כי מעלת הקמ"ץ אינו אלא בצורת הנקודה, והנקודה רמז לנקודת המציאות, שהוא היכל הקדש מכוון באמצע הנמשל לנקודה. ועל כן הנקודה משמשת לשבעה פנים: כשתשימנה על האות מלמעלה יהיה חול"ם, באמצע האות יהיה שור"ק, ואם בפת"ח ישוב קמ"ץ, ואם בחיר"ק ישוב ציר"י, ואם בציר"י סגו"ל, ואם בשב"א ישוב קבוץ שפתים הרי ז'. ועוד באותיות עצמן אם תתן הנקודה באות ה"א ישוב חי"ת, ואם בוי"ו ישוב זי"ן, בכ"ף ישוב בי"ת, ואם בנו"ן ישוב גימ"ל, ואם ברי"ש ישוב דל"ת. ולכך המוסיף נקודה או גורעה מחריב את העולם, ומקצץ נטיעות התורה ושרשיה. ואף על פי שנראה שהקמ"ץ והפת"ח הכל דבר אחד ותנועה אחת, אין הדבר כן, אלא שיש הפרש ביניהן במבטא, שהרי תנועת הקמ"ץ גבוהה ועליונה, ותנועת הפת"ח למטה ממנה, כי הקמ"ץ בתיבה יורה על מעלה גדולה ועל דבר שהוא עומד בפני עצמו, אינו נסמך לאחר, כענין ארון שהוא קמו"ץ, ומצינו ארון הברית שהוא בפת"ח, וכן: (שמות כג, כ) "הנה אנכי שולח מלאך", (במדבר כ, טז), "וישלח מלאך", שהוא בקמ"ץ, ומלאך הברית הוא בפת"ח, כי הפת"ח נסמך לעולם למה שאחריו, ולא כן הקמ"ץ כי הוא עומד בפני עצמו, ומטעם זה כל אתנחתא וסוף פסוק הוא בקמ"ץ כי שם עומד לא יסמיך. ומטעם זה בנקוד זה השם לא תמצא פת"ח אלא קמ"ץ, כי המעלה העליונה הגדולה המורה עליונות ושהוא בלתי נסמך לאחר כדבר הנברא, ומפני זה נכתב באל"ף דל"ת כשהוא קדש בקמ"ץ, וכשהוא חול בפת"ח.

בעניין ההברה והגיית שם אדנות יש גם תשובה ארוכה של הגרע"י זצ"ל, וכדומני שיש גם התייחסות של הגרשז"א זצ"ל

לשונך - קולמוס סופר מהיר. ייש"כ.
עדיין אין כאן מקור לשמועה הנ"ל, אלא רק ביאור דקדוקי על ההבדל בין אדנ"י בפתח לקמץ - אלא שלפ"ז צריך לדקדק רק אם הוגה את תחלת השם בחולם של בני אשכנז, ואז כשהוגה את סיומו כבן עה"מ נשמע כאילו אומרו בפתח; אך אם אומר את השם כולו בהגיית עה"מ לכאו' אי"ז שלא כתיקונו. וצ"ע.

בברכה המשולשת כתב:בעניין ההברה והגיית שם אדנות יש גם תשובה ארוכה של הגרע"י זצ"ל, וכדומני שיש גם התייחסות של הגרשז"א זצ"ל

תוכל להפנות או - מוטב - לצטט?

בס"ד

בעיקר השמועה שהובאה בשם החזו"א, [ראה במובא לעיל - בעיקר הנושא ראה בלינקים שהובאו כאן viewtopic.php?p=538027#p538027],
איקלע לידי השבת "תור הזהב" (מוסף התורני של "הדרך", פרשת ויקרא, גליון 81), ראיון עם הג"ר אליעזר בן דוד שליט"א, בין הדברים (עמוד י טור א) הובא כדלהלן

"קשריו של הגאון רבי אליעזר בן דוד שליט"א, עם החזו"א זצ"ל, היו עבותים. תקופות ממושכות היה החזו"א מבקש שהעולה החדש מפרס יעלה כש"ץ בבית הכנסת. 'גם אם אני רגיל לנוסח אשכנזי, אני נהנה לשמוע את תפלתו בנוסח ספרדי', היה אומר [החזו"א זצ"ל], ורבי אליעזר היה עולה לתיבה במנהגיו ונוסחאותיו.."

לכאורה נראה מכאן שהיה "מעשה רב" שעלה אצל החזו"א..

אבל הסתפקתי אולי הכוונה רק ל"נוסח" ספרדי, ולא ל"הבהרה" הספרדית, (ומסיבות מובנות לא יכלו לכתוב זאת בעיתון שם..)

שאלתי את כותב הראיון הנ"ל, הרב אביאל חורי שליט"א, והשיבני כי פרט זה שמע מבנו של הגר"א בן דוד שליט"א, ומדבריו היה נראה פשו שהתפלל עם מבטאו, שהיאך עולה חדש מפרס ידע להתפלל הנוסח לטאי. עכ"ד.