פורום אוצר החכמה

האם היה ליהושע או אפשר על כל יחיד ויחיד לכבוש את ארץ ישראל כשנכנסו לארץ ואם כן איזה מצוה היא ומדוע לא מצתיה ברמב"ם.
יישר כוח לכל המסייעים.

אנא מכם אני צריך את זה ממש דחוף.
שלא תחשדו אותי לציוני חלילה וכדומה אני באמצע לכתוב על מחיית עמלק וזה נוגע לי לפורים.
אני בסוף המאמר ופתאום נתקעתי ואני כבר יושב על זה כמה שעות, אני ממש מתחנן לכל היודע לסייע ופירותיהם בעולם.

באמת פלא עתה חיפשתי במאגרים ואיך זה שאף אחד אפילו לא שואל את זה.

יישר כוחך הרב ברזילי.
תוך כדי שהתכתבתי עמו באישי הוא הפנה אותי לרמב"ם פ"ה מלכים ה"ד.
מה תגידו לו?!

לא הבנתי, אתה מתכיון האם זו היתה מצוה כשאר תרי"ג מצוות?

זה לא ברור? אז בשביל מה עלו לארץ ישראל, לחיות כמו שקארי רוצה, מתנחלים תחת שליטה פלסתינית?

אתה שואל מצויין אך לולי הפסוק החרם תחרימם לדעת הרמב"ם אין כל מצווה לכבוש את הארץ והגמ' אינה מונה מצווה זו בסנהדרין בג' המצוות שנצטוו ישראל בבואם לארץ ועיין שם רש"י בדף כ'.

מצוות הריגת שבעה עממים לא 'יוצרת' אוט' את המושג של כבישת הארץ?
בזה הרי נצטוו לא?

כמו שמחיית עמלק אינה אוטמט ואולי יש לחלק.
שמא תאמר שלעתיד לבוא נצטרך להשמיד הקיני הקניזי וכו' אוטו.
אני מאמין שהרב ברזילי שהובא לעיל משנתו מפורשת אך משום מה לקראת פורים הוא כותב רק באישי.
אמתין שיפרש לי באישי.

לא אמרתי שמחיית שבעה עממים היא אוט', צריך להלחם ולהרוג אותם וזו בעצם כבישת הארץ.

אתה מערבב בין החרם ומחיית עמלק מצד אחד, לכיבוש הארץ מצד שני

במחילה, אין שום צד שבעולם לומר שדבור מפורש של הקב"ה אינו מצוה. יש לדון אם הוא מצוה לדורות או לא, אבל למי שנאמר לו במפורש מפי הגבורה לעשות כך וכך, הרי זה פלפול של הבל אם הוא מצווה או לא. אני לא חושב שצריך ראיות לדבר כזה פשוט, אבל לשיטתך באמת צ"ע כיצד רצה אברהם לעקוד את יצחק, הרי יש כאן חשש רציחה, ושמא לא אמר הקב"ה העלהו שם לעולה אלא מפני שדיבר בהווה ואין זו מצווה כלל, וכל זה איננו שווה לי.
---
כל זה כתב לי הרב ברזילי עתה באישי.

הרב ברזילי.
לאף אחד וכל זה אינני שווה לי
אך מה הייתי עושה לולא זה.
איך הייתי מברר משהו בלימוד.
האמן שאני בודק את הדברים שלי לפני הפורום ומאגרים ואין כלל להשוות להיום.

תיקונים כתב:במחילה, אין שום צד שבעולם לומר שדבור מפורש של הקב"ה אינו מצוה. יש לדון אם הוא מצוה לדורות או לא, אבל למי שנאמר לו במפורש מפי הגבורה לעשות כך וכך, הרי זה פלפול של הבל אם הוא מצווה או לא

הוא אשר אמרתי וזו היתה כוונתי.

ודאי שכל ציווי של הקב"ה היא מצוה שיש לקיימה, זה לא צד דיון בכלל, השאלה כאמור האם מצווה לדורות או לו.
רק שלא נראה לי שיש מקום לשאלה מה היה מוטל על יהושע לעשות.

במחילת כבודכם רבנים.
והרי עיניכם הרואות שהרמב"ם צריך פסוק מפורש על זה, ובזמנו כבר דנו מניין לנו שצריך לברך את ישראל ישימך וכו'.
עוד יש להקשות ואני כותב מזכרון שהרי כדי לכבוש את הארץ, ולפחות כדי לעשות מלחמה, צריך מלך, וגם נביא, ושניהם לא בדיוק התקיימו אצל יהושע כך שיש צד לומר שלא היה צריך, ואולי אפילו אסור לכבוש ולהרוג, ושמא תאמר, מהכי תיתי שצריך נביא או מלך, שהרי כך כתב הרמב"ם שבי"ד של ע"א כלומר משרע"ה הכתיר את יהושע למלך וגם משה עצמו היה מלך.

עתה פגשתי את הגאון רבי זלמן נחמיה שליט"א ואמר לי כדבר פשוט שרק המפורש כמצווה צריך לקיים וכאשר התווכחתי עמו ענה לי שמא הינך רוצה לקיים מצוות והיית משו.. כל הימים?!

לומד_בישיבה כתב:במחילת כבודכם רבנים.
והרי עיניכם הרואות שהרמב"ם צריך פסוק מפורש על זה, ובזמנו כבר דנו מניין לנו שצריך לברך את ישראל ישימך וכו'.
עוד יש להקשות ואני כותב מזכרון שהרי כדי לכבוש את הארץ, ולפחות כדי לעשות מלחמה, צריך מלך, וגם נביא, ושניהם לא בדיוק התקיימו אצל יהושע כך שיש צד לומר שלא היה צריך, ואולי אפילו אסור לכבוש ולהרוג, ושמא תאמר, מהכי תיתי שצריך נביא או מלך, שהרי כך כתב הרמב"ם שבי"ד של ע"א כלומר משרע"ה הכתיר את יהושע למלך וגם משה עצמו היה מלך.

לדבריך שדעת הרמב"ם הוא הלכות מלכים הלכה א ב וג וכו' שאין עורכין מלחמה אלא על ידי מלך וכו' אם כן איך עשה מרדכי הצדיק מלחמה והרי לא הוכתר על ידי שבעים ואחד שהרי פרשו ממנו הסנהדרין וכו'
על פניו נראה שאכן כך הוא דעת הרמב"ם שהרי כתב.
שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ, למנות להם מלך שנאמר שום תשים עליך מלך, ולהכרית זרעו של עמלק שנאמר תמחה את זכר עמלק - ובהלכה ב מינוי מלך קודם למלחמת עמלק - ובהלכה ג אין מעמידין מלך בתחילה אלא על פי בית דין של שבעים זקנים ועל פי נביא, כיהושע שמינהו משה רבינו ובית דינו, וכשאול ודוד שמינם שמואל הרמתי ובית דינו. וכו' עיין שם.

אם כי שאיני בסוגיא זה הרגע וכתבתי כי התעוררתי לזה לאחר שקראתי מה שכתבת.

לעצם הקושיא שלמטרה זו פתחת את האשכול דומני שברזילי צודק ממך.
ויש לחלק בין מלחמת עמלק וכיבוש והריגת הגויים והז' אומות.
ועיין אור שמח ובראב"ד שם.

אא לדעתי אין לך כל מקור לחלק בין עמלק לשבעה עמין ולדעתי הצדק עם לומד וכו'.

לומד_בישיבה כתב:עתה פגשתי את הגאון רבי זלמן נחמיה שליט"א ואמר לי כדבר פשוט שרק המפורש כמצווה צריך לקיים וכאשר התווכחתי עמו ענה לי שמא הינך רוצה לקיים מצוות והיית משו.. כל הימים?!

יש פה כמה המקיימים זאת בהידור.

היות והותקפתי באישי על ידי הרב אוצה"ח שליט"א בזה הלשון.

הרב אוצר החכמה כתב:א. לא הבנתי את העניין.
ב. לא הבנתי את הדיון הלא כל התורה מלאה מזה כי תבאו אל הארץ והורשתם וכולי.

אין מנוס אלא להודיע קבל עם ועדה.
שכל אשכול זה נועד להראות לעמים את גודל האמרצות של אחד מגדולי הראשי ישיבות. כמויות של שטויות כתוב שם ואיני רוצה לפרט יותר מידי. וללמד על הכלל כולו יצא.
הטענה היא על העורך של מוריה שאיני יודע מיהו ועל עצם המאמר של הראש ישיבה שכותב בשם מו"ר הראש ישיבה.
יתכן ואשכול זה שייך לאשכול של פורים ואולי עשיתי טעות
יראה הקהל וישפוט!!!!!!

לא רק על הבני יששכר השם ירחם.
גם על גדולי הראש ישיבות.
בנו של מרן הגרי"ז ז"ל.
כן כן כמו שאתם שומעים ורואים.

אני לא מאמין להרב ישעי' קעללער שליט"א ששמע כל זאת ממו"ר הגאון רבי משולם דוד שליט"א - אם כנים דבריו, בשביל מה לנו פורים תורה, קח את קושייתו של הבני יששכר ואת החוברת של בעל השפע חיים שכתב לתרץ בארוכה את קושיית הבני ישככר זי"ע לדעתו המחלוקת ביניהם היה אם מותר עבירה לשמה. וכו' והדברים ידועים.
כמו כן כן את התורה שהבאת מחוברת מוריה בשם רמ"ד שליט"א ויש לך פורים תורה בשופי.

האם יש מישהו היודע להסביר במלים פשוטות מה הפשט ברמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכה ד שכתב בזה הלשון: מצות עשה להחרים שבעה עממין שנאמר החרם תחרימם, וכל שבא לידו אחד מהן ולא הרגו עובר בלא תעשה שנאמר לא תחיה כל נשמה, וכבר אבד זכרם.
מדוע צריך הרמב"ם לפסוק "החרם תחרימם".
עברתי על כל המפרשים המדברים על הלכה זו ברמב"ם ולא מתיישב לי העניין, וכפי שהק' אוהב אוצר וכי לשם מה אמר השם ליהושע לעבור את הירדן אם לא לכבוש את הז' עמין.
מבלי לצעוק אם אפשר.
ואולי הפתח לזה הוא כפי שכתב לי הרב ברזילי אך עדיין אין זה ברור מספיק.

אתה מערבב בין החרם ומחיית עמלק מצד אחד, לכיבוש הארץ מצד שני

עיין סוטה מד,ב בד"א במלחמות הרשות, אבל במלחמות מצוה הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. וברש"י שם בד"א - דחוזרין מן המערכה ויש שאינן זזין ממקומן במלחמות הרשות. אבל במלחמות מצוה - כגון כיבוש ארץ ישראל בימי יהושע הכל יוצאין יעו"ש. וראה גם רש"י סנהדרין (ב,א) בזה"ל. במלחמת הרשות - כל מלחמה קרי רשות לבד ממלחמת יהושע, שהיתה לכבוש את ארץ ישראל.
הרי שהיה פשוט לו לרש"י שהיה עליהם חיוב לכבוש את הארץ ולא טרח להזכיר את הכתוב בתורה החרם תחרימם.
ודברי הרמב"ם כפי שהבאת צריך עיון.

לא הבנתי את הקושיה, אפשר לכבוש את ארץ ישראל ולא להחרים שבעת עממין, אלא להשאירם, או לתת להם ללכת אחרי שכבשו (קודם המלחמה באמת מותר כמו הגרגשי) וע"ז הזהירה תורה שחייבים להחרימם.

מה הועיל אם כן החרם תחרימם כאשר גם עתה יש לקרוא להם לשלום וכמו שכתב הרמב"ם מלכים פ' ו הלכה א - אין עושין מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראין לו שלום אחד מלחמת הרשות ואחד מלחמת מצוה, שנאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום, אם השלימו וקבלו שבע מצות שנצטוו בני נח עליהן אין הורגין מהן נשמה וכו' יעו"ש.
כמו כן גם בלי החרם וכו' לא יתכן שהקב"ה ציוונו לסמוך על הנס ולכבוש את הארץ מבלי להרוג אותם כדרך כל המלחמות – ולכאו' פשוט הוא שהמצווה של לכבוש את הארץ וכפי שכתב רש"י כולל גם חיוב ומצוה להרוג אותם.
שוב מצאתי מה שכתב הרמב"ם שם בהלכה ד בזה"ל אבל שבעה עממין ועמלק שלא השלימו אין מניחין מהם נשמה שנאמר כן תעשה לכל וגו' רק מערי העמים לא תחיה כל נשמה. והצדק עם כבודו.
יישר כוחך.
--
מ"מ עדיין לא התיישבה דעתי ממה שכתב שם הראש ישיבה הנ"ל כי אף על פי שצריך מלך כדי להוציא את העם למלחמה וכמבואר ברמב"ם מלכים שאני מלחמת יהושע שהיה יכול לאכוף עליהם למרות שלא היה ממש מלך וכו' כיון שנתחייבו להלחם משום החרם תחרימם וכו' והיה לו לכתוב שנתחייבו משום דין הארץ להיכבש וכדברי רש"י ויש להאריך בה הרבה.