פורום אוצר החכמה

הגמ' בעירובין דף סא. "כלבא בלא מתא, שב שנין לא נבח" כלומר כלב שלא במקומו הוא חלוש ומפוחד.

וכן מובא במכת ערוב, "וגם האדמה אשר הם עליה" ומבארים חז"ל מדין זה כי אם היו באים בעצמם, היו חלשים ומפוחדים.

עוד שואלים, מה הקשר בין הוי עז כנמר וכו' ליהי רצון שתבנה בית המקדש במהרה בימינו וכו' ....
ולפי"ז מובן היטב מפני שכשאנו מתפללים על כח עוז חיזוק וכו' וקשה לאדם להגיע לזה כל עוד ואנו בגלות, ולכן אנו מתפללים יה"ר שתבנה ביהמ"ק ונוכל יותר להיות עזים כנמר וכו'

ואולי זה באמת הרעיון בגלות, שאדם ישים מבטחו אל ה' יתברך, ויהיה חלש וחסר תקווה בכוחות עצמ

אשמח לשמוע רעיונות הערות והארות.

בגמ' זה נאמר גם לגבי סבי די אתונא

ואפשר שזה הרעיון של קביעת מקום בתפילה והכל שורש אחד....

נמצא : שהמקום הפיזי של האדם משפיע מאוד על היציבות שלו וזה משפיע באופן ישיר על כל תחומי חייו, מבינה גשמית ורוחנית.

כשאתה יושב עם אדם לשיחה שב איתו במקום שלו במקום שהוא מרגיש נוח ובטוח בעצמו ועי"ז תוכל לנהל שיחה בצורה טובה בטוחה ושלווה. בדוק ומנוסה!!

כן הוא גם בסוטה מ"ז ע"א גבי דובים ויער.
שהגמ' מקשה על מ"ד נס בתוך נס 'וליהוי דובים ולא ליהוי יער' ? ומשיבה - 'דבעיתי'.
ויעוי"ש ברש"י דכשאינם במקומם אינם תוקפים באותה מידה.

היה על נושא זה מאמר מאת הגר"ח וואלקין לפני כמה שבועות בגיליון תבונות.
אינו תח"י

יש חבר שיש לו את המאמר? חשוב לי
תודה.

ניואנס מעניין בענין הזה:

שמעתי לפני שנים רבות על כינוס שנערך בהנהלת אחת מחברות התעופה האירופיות והשתתף שם נציג מטעם החברה המספקת מזון כשר לטיסות החברה (אני מכירו אישית). במהלך הכינוס הועלתה שאלה מדוע ברגע שנורת ההתראה 'להדק חגורות' מכובה רוב הנוסעים היהודים עומדים על רגליהם ומתחילים להסתובב. ענה על כך הנציג הנ"ל כל אדם הנקלע למקום חדש לוקח לו זמן להסתגל ועד אז אינו מרגיש בנוח, עם ישראל רגיל כבר אלפיים שנה להיות נע ונד בגלות וממילא היהודי מסתגל הרבה יותר מהר, כך שאחר מחצית השעה הוא כבר מרגיש בנוח להסתובב, משא"כ הגוי....

נברתי לכבודך בגניזה הביתית והנה המאמר
כמדומה שאין כאן חידושים גדולים מעבר למה שנכתב כאן באשכול