הגמ' (פסחים דף יח) אומרת: יטמא דרישא, - לטמא טומאת משקין, יטמא דסיפא - לטמא טומאת אוכלין. - ואימא לטמא את הכלים! - ולאו קל וחומר הוא? ומה כלי שמטמא משקה - אין מטמא כלי, משקין הבאין מחמת כלי - אינו דין שלא יטמאו את הכלים?
נשאלת השאלה: אולי מה שאין כלי מטמא כלי הוא על פי הכלל שאין טומאה עושה כיוצא בה (עי' בגמ' בדף שם), אבל ביחס לקבלת טומאה מאוכלין שהם ראשונים לטומאה - גם כלי יוכל לקבל טומאה כיון שאין מפריע כאן הכלל שאין טומאה עושה כיוצא בה
ואע"פ שמצינו שכלי שהוא אב הטומאה מטמא כלי (ע"ש בתוס') נאמר שזה חומרה מיוחדת באב הטומאה, אבל ביחס לראשון לטומאה יהיה קיים הכלל שאין טומאה עושה כיוצא בה.
ולפ"ז לא מצאנו מקור שכלי הוא פחות עלול לקבל טומאה, אדרבה הוא יותר עלול לקבל טומאה כיון שהוא מקבל טומאה שלא בהכשר.